אני זוכר ששנאתי שכל המשפטים שאני כותב מתחילים במילה אני. אז אני אשים את המילה אז לפני... אין לי מה לכתוב. הדברים האלו שהם כל כך קשים. אני אפילו לא מסוגל לראות אותם כתובים מולי. לא מעוניין.

מטפח את הנגע

מנפח את הרגע

אווזים עם מפרקות שבורות

אני מנסה לצייר חיות רעות

ולא הולך לי

אני הולך לי

ההגיון והשכל לא הצילו אף אחד מן הגאות והשפל

ומה שאז היה נראה לעין כנראה כבר לא ראה בעיניים

אז בתחושותיה הבטן הייתה צריכה להחליף את הראש

כי כשכל הפילים קיבלו פרפרים ורצו בטירוף להרים

אנחנו החכמים נשארנו מוטלים

גוויות מנופחות על חופים יפיפיים

...