פוסטים על הכיפאק
מוזיקה של רמזור אדום
בלית ברירה קלטתי את המילים של השיר וצעקתי לנהגוס: "בואנ'ה מה זה זה השיר החזק הזה? מי שר אותו?" הוא הוריד את הווליום ואמר לי: "אההם, לא יודע". "טוב עזוב אותך תגביר תגביר" אמרתי לו, כולי מבסוט.
הופעות
סקוורפושר משתולל + עדכון הופעות
מה זה הדבר הזה?! פאקינג התחרעות טוטאלית על באס-תופים ואלקטרוניקה שביחד בועטים קטע רוק פסיכדלי קשוח, שבכל זאת מלא בגרוב. Delta-V הוא קטע חדש ומאוד חי של Squarepusher, ממליץ לצפות על מסך מלא. ולסגור את האור.
או שתצא לי מהראש או שתכנס גם לשלהם למה מה קרה
השיר הזה, כבר שבוע שהוא מתנגן לי בראש בלי הפסקה. לא עוזב אותי הקרציה. קיבינימט עם "כל אישה היא ברת החלפה". קוראים לו Love Lust והוא שייך לאיזה ראסטה בריטי חביב בשם King Charles. קצת קיטצ'י אני מודה, אבל שיר ממש יפה.
סרטים
סרט על הפריק פולק + מה ההבדל בכלל בינו לבין האנטי פולק?
The Eternal Children הוא סרט הולנדי, אמנם לא חדש (2006, אנגלית) אך לגמרי שווה ואפילו מרגש המתאר את הפריק פולק דרך עיניהם המוזרות והכל כך יפות לטעמי של כמה מאמניו המובילים: האחיות קוקורוזי, ושתי באניאן, אנתוני וכמובן הניאו היפי דבנדרה בנהארט.
Born Free של M.I.A. – אחלה שיר, קליפ מרגיז
Born Free, הקליפ החדש של .M.I.A, ממשיך להכות גלים של תגובות ברשתות החברתיות. אלה אומרים שהוא חרטה, אלה אומרים חשמל, אבל מה? כולם אומרים משהו. אני אומר חבל. מה חבל? חבל שהגענו למצב תקשורתי כזה, בו .M.I.A צריכה ליצור כזו פרובוקציה נמוכה בשביל לייצר באז אינטרנטי
סרטים
מתנה: כרטיסים לאירוע הקרנת הבכורה של סול קיטצ'ן
סול קיטצ'ן הוא סרט חדש ופאנקי לגמרי, מבית היוצר של הבמאי התורכי-גרמני המעולה פאטי אקין ("קצה גן עדן" ו-"עם הראש בקיר"), ואני שמח לבשר לכם שיש לי כרטיסים זוגיים לחלק לכם לאירוע הקרנת הבכורה החגיגי שלו. וכשאני כותב חגיגי אני מתכוון לזה: חוץ מצפייה בסרט עצמו תזכו לקבל גם את הפסקול הכפול והפשוט אדיר שלו. הבירה והנשנושים כבר כלולים בכרטיס.
חצי מתרבות שלנו חרדקור
רובנו הישראלים גדלנו בתקופת מדורת השבט של הטלביזיה הציבורית. לנו היו סמלים ותכנים משותפים להתחבר אחד לשני בעזרתם בניגוד לעולי חבר העמים, שרובם נחתו ישר אל עידן הערוץ המפוצל. מי זה מרקו? טוב טוב הג..מה? מה זה זהו זה? אז גם אם אהבתם את השיר וגם אם לא, קשה שלא להסכים עם זה שמדובר כאן בגטו מיוזיק והדבר הכי קרוב שיש לנו כאן לגאנגסטא ראפ אסלי.
ערב יום הזיכרון בקיץ האחרון של שפיות זמנית
בתור ילד קטן, תמיד נראה היה לי שהקיץ האחרון של שפיות זמנית הוא לא כמו כל אותם שירי יום הזיכרון של המבוגרים. ממש לא. לי הוא הרגיש כמו מסתנן מתוך "תרבות הרוק" שלא נוגעת לרוב קהל ההורים בטקס. השיר הזה, שנכתב על ידי ילד בן 15, עדיין שופך אותי. יש משהו בעיניים שלה. משהו שאין בלתת את הנשמה ואת הלב לתת כשאתה אוהב.