אין גיל ואין שמחה, אני רק מקווה שירגיש טוב

המקרה העצוב של ביטול ההופעה של גיל סקוט הרון מתחיל להתבהר לי. חלקי הפאזל המרכיב את התמונה הגדולה נמצאים בין שורותיו של גיל סקוט-הרון לזיוני השכל העלובים של מנהלו, וולטר לורור. לורור ניסה להסביר לעינב שיף בראיון קצרצר שערך איתו לוואלה תרבות מה היה כל הסיפור:

"היו סיבות רבות לביטול, ביניהן האפר הוולקני שגרם לבלגן בתאריכי ההופעות בסיבוב וכן טרגדיות אישיות הקשורות לחברי הלהקה."

שיף כנראה הבין שהמנהל מנסה לסבן ולחץ עוד, באומרו כי השמועות התחילו לרוץ רק אחרי ההופעה בלונדון, בה הייתה הפגנה מול גיל הקוראת לו שלא יופיע בארץ וגיל מצידו, שיחרר שם על הבמה איזו הצהרה בסגנון רדו לי מהגב: "לא אופיע עד שכולם יהיו מוזמנים".

כבר מהכותרת של הראיון די כדי להבין כי מדובר פה במשהו מסריח. שיף בחר עבור הכותרת את הציטוט: "גיל סקוט הרון לא ביטל את ההופעה מסיבות פוליטיות". כלומר, הוא מנסה להבהיר לקוראים שזה מה שהמנהל אומר ושזה מוטל בספק, שכנראה שיש איזושהי סיבה נסתרת אחרת לביטול. ברור שכן היו סיבות פוליטיות אך לדעתי לא אלו הן הסיבות שהכריעו בסופו של דבר את הכף של האם יגיע הגס"ה לישראל או לא. ומנהלו מוסיף:

"אתם חייבים להבין: רק הוולקנו יצר עבורנו בעיות רבות אפילו להתחיל את הטור. כולם היו לחוצים מאד. גיל והלהקה גרים בצדדים שונים והיו בעיות תקשורת. בנוסף, גיל לא היה 10 שנים באירופה והיה במתח רב סביב הטור. ואז היתה ההפגנה בלונדון והתחיל מתח גדול בלהקה, שהיה יותר מדי עבור גיל"

אז מה אפר וולקני עכשיו? תגיד שכבד עליו וזהו. הטרגדיות האישיות שעליהן מדבר המנהל הן כנראה גס"ה בעצמו, שכן מדובר באמן מבוגר בשנות השישים לחייו, אשר רק עכשיו השתחרר משלוש שנים בכלא. יותר מזה, הוא נכנס לשם מלכתחילה כי לא הסכים לאופציה הראשונה שהציעו לו הרשויות האמריקאיות: גמילה. ידוע שלגיל סקוט-הרון לא היו חיים קלים, והוא מתאר את ההתחלה שלהם באופן מצמרר בשיר On Coming From A Broken Home, הפותח את אלבומו החדש. בשיר הוא מספר על ילדותו, על סבתו שגידלה אותו ועל התייתמותו השנייה, שהגיע כאשר גם היא עזבה את העולם במפתיע.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=v_VJrFZPTIo[/youtube]

לתלמידו הרוחני של גס"ה וברמה מסויימת אף ממשיך דרכו – סול וויליאמס, יש שיר שנקרא Our Father. ב-Our Father שומעים את אביו (הביולוגי, לא הרוחני) של וויליאמס, כומר במקצועו, מטיף הרצאונת קצרה בה הוא עונה על השאלה What is a good father? אמנם השיר הזה יצא כמעט עשור לפני On Coming From A Broken Home, אך לי זה נשמע שחלק גדול מהסיבה לכך שגיל סקוט הרון הגיע למצבו טמונה כאן:

"…men need examples.
That's not holy men, all of us are helped by examples.
But it does seem that as men we feel better when
other men show us that they are man
enough to do whatever it is that we have hesitancy in doing.

Whether it is cook, sew, baby sit or to shout, clap our hands, cry…"

——————

"…We ask, sociologically, why are there so
many messed up families, what's the problem?
Well in most of those cases, those children
have no or little example to follow.
There are exceptions but in most of those cases
they have little or no example to follow…"

"אנחנו מאד מקווים לקבוע מופע חדש בישראל בסתיו, או אחרי סתיו, נצטרך להסתכל בתאריכים ולבדוק את הנושא", הוסיף המנהל.

גם אני מקווה, אבל אני מעדיף שזה ייקרה כשהוא במצב טוב, כי לי נראה שהסיבה האמיתית מאחורי ביטולו של המשורר הפוליטי הכי חריף של המאה שעברה, נעוצה בהיותו עייף מדי בשביל כל הנסיעות האלו מסביב לעולם. זה פשוט לא מסתדר עם סגנון חיים של נרקומן. המחשבה הזאת עושה לי רע, וכשאני שומע את השיר החדש שלו Me And The Devil, קשה לי שלא לחשוב, שהשטן במקרה של גיל סקוט הרון הוא לבן.

"…State your name for the record
Hallowed be thy
State your name for the record
Hallowed be thy
State your name for the record
Self's Disraeli end…"

Our Father by Saul Williams
[podcast]http://www.lightbaz.com/wp-content/uploads/2010/05/Our-father.mp3[/podcast]