חיפוש

חוויה דתית בדרום תל אביב

מוזיקה עשויה להיות חוויה דתית, כל מי שביקר מספיק פעמים במועדון הבלוק אמור לדעת שלפעמים הקלישאה מקבלת משמעות ואלוהים הופך לדי.ג'יי. אבל האם אתם מודעים למה שמתחולל אחרי שהמסיבות במועדוני העיר נגמרות? ובכן ראו זאת כהזמנה רותחת, כי משישי בערב ועד צאת השבת, בכל הבלוקים הנמצאים מסביב לתחנה המרכזית יש מסיבות. אז יצאנו אני וזיו הצלם להסתובב קצת, לראות. ביקשנו למצוא קצת מוזיקת גוספל, השעה הייתה 13:00 בצהרי שבת. שנינו הגענו מרוטים ומיוזעים אחרי החגיגות שהעיר הזאת מספקת מחדש בכל סופ"ש. ממש לא ידענו שאנחנו בדרך לעוד אחת. ואחריה עוד אחת ועוד אחת..

Lift Up Your Head Church מפוארת יחסית לכנסיות אחרות בבלוק

זיו הכיר כבר כנסיה אחת ברחוב לבנדה, אך לא היה לנו מושג שקיימות משהו כמו 5 כנסיות, אחת בכל קומה בכל בניין ובניין. לא ידענו שכל רחוב לבנדה הוא בגדר מסיבה ושלכולן הכניסה היא חינם. "בשבילנו זו חגיגה גדולה" אמר לי מתיאס הניגרי מחוץ לכנסיית  Lift Up Your Head. הלום לחלוטין ומחויך כאילו הרגע קמתי מכסא גלגלים והתחלתי לרוץ, אמרתי לו שמה שחווינו זה עתה בקומה הרביעית של הבניין המוזנח הזה מאוד הזכיר לי היפ הופ. מתיאס אישר בנימוס: שלב ה-Praise שבו משבחים את אלוהים ואת ישו הוא כמו היפ הופ לעומת שלב ה-Worship שבו סוגדים בסטייל שמאוד מזכיר R’NB".

אך להבדיל מהז'אנרים המוזיקליים שמוכרים לרובנו מהטלביזיה האמריקאית, שבהם הסגידה היא בד"כ לבלינג-בלינג, כאן אין שום דבר ממוסחר. גם בכנסיות אין שום דבר נוצץ. בהתאם לאזור, אין מדובר כאן במגדלי שן מצופי זהב עם פסלים של ישו. לא ולא. כנסייה של עובדים זרים בדרום תל אביב היא לרוב בסך הכל חדר גדול שמלא בכסאות פלסטיק. בקדמתו כומר עם צווארון הדוק שמנהל את העניינים, מטיפים מתחלפים מגיעים מתוך הקהילה ותמיד יש גם להקה עם מקהלה, גיטרה חשמלית, מערכת תופים וסינתיסייזר.

ביני לבין עצמי הרגשתי מעט נבוך מהעובדה שאני פשוט לא מצליח לשמור על קור רוח ופאסון עיתונאי, ובמקום להביט מהצד ולכתוב הערות במחברת, נסחפתי לתוך האקסטזה שבחדר ופשוט התחלתי לרקוד עם כולם. לבנבן אחד בקהל שמרגיש בבית, גם אם זה לא הבית שלי.הגנאים, הסודנים, הניגרים והמיעוט מחוף השנהב – כולם קיבלו אותנו לשם בחום ובחיוכים, לא שאלו אותנו ישר אם אנחנו נוצרים ולהבדיל מהרבה אירועים יהודיים דתיים, נתנו לנו מספיק מרחב של נשימה מבלי ליפול עלינו עם דברי תוכחה והחזרה בתשובה.

כנראה ששם השיטה מעט שונה, שם נותנים למוזיקה עצמה לעשות את המלאכה. סצנות מתוך הסרט "האחים בלוז" שטפו את זכרוני בזמן שהמטיפה עצומת המימדים זעקה כל מיני דברים באנגלית עם מבטא כל כך כבד שלא הצלחתי להבין. הקהל בתורו ענה לה ב"הללויה" וב"איימן".

Boogie Praise

זיו הצלם, שנראה היה שם בתוך כל ההתרחשות מעט פחות משועשע, סיפר לי אחר כך בחוץ שמה שהוא הצליח להבין מהמטיפה היה שאנחנו כולנו עומדים לפני אפוקליפסה, ושאיירין בניו-יורק ורעידות האדמה הן תוצאה של יותר מדי קטני אמונה מסביב לעולם. המשכנו להסתובב בעוד כנסיות וגילינו שלמרות שכל אחת מיועדת ליוצאי מדינה אפריקאית ספציפית, בפועל כולם מוזמנים לכולן ויש ערבוב תרבויות מעניין ונינוח ביניהם.

השירים הם לרוב אותם השירים ואלוהים הוא אחד. חלפו להן כמה שעות טובות בהן הרגשתי שאני נמצא לא רחוק מהמיסיסיפי עד שפתאום הרגשתי בחסרון המאוד בולט של הפיליפינים. שאלתי אישה סודנית היכן הם והיא ענתה ש"לפיליפינוז יש כנסייה בבלוק הבא, אבל תחזור בשמונה בערב כי רק אז הם מתחילים". אין שום סיכוי שאפספס את זה חשבתי לעצמי, וכתודה ומתוך סקרנות קולינרית רכשתי ממנה מיץ ג'ינג'ר תוצרת בית שחרך לי את הגרון בחריפותו והותיר אותי עומד מולה, מנסה לחייך כמו איזה תייר שחטף סטירה פנימית.

כשחזרתי בערב לכנסייה של הפיליפינים ראיתי לפי שלט הכניסה שזו בכלל כנסייה של סודנים. הקהל הפיליפיני האורח הורכב בעיקר מנשים והכומר, קצת קשה היה להתבלבל, הגיע מאפריקה. במורד המדרגות בעודי חושב את מי אביא בשבוע הבא לחוות איתי שוב את רחוב המסיבות היפה הזה, חלפו על פניי בדרך למעלה זוג פיליפיניות צעירות אחוזות בידיהם של שני גברים אפריקאיים. אחד מהם שאל אם אני נוצרי. עניתי שלא, אבל שאני מאוד אוהב גוספל מיוזיק. הוא חייך חזרה ואמר שגם הוא מת על המוזיקה והוציא מתחת לחולצתו תליון של מגן דוד "לפעמים אני הולך גם עם הצלב, מה שמתחשק לי".

בערב אצל הפיליפינוז

הכתבה פורסמה לראשונה כאן

Uri Zer Aviv

עיתונאי, בלוגר, עורך ומגיש ברדיו הקצה ובכאן 88

9 Comments
  1. אורי זר אביב

    ספטמבר 4, 2011 23:43

    זה מה שעבר לי בראש. גדלתי על הקלטת וידאו של הסרט הזה (היתה לנו מקורית מעמריכה!)

    כמובן שהסרט מוקצן בטירוף, אבל הלוואי והייתי תופס בוידאו את הקטעים האינטנסיביים יותר שחווינו. כפי שכתבתי, הייתי עסוק יותר בלרקוד מאשר בלהסריט.

  2. גיאחה

    ספטמבר 10, 2011 00:39

    עצום. תיעוד מרתק ופוקח עיניים. איזה כיף לראות שיש גם הנאה ואמונה והתלהבות בתוך כל החיים האלה של להיות-עובד-זר-בדרום-ת"א, שמבחוץ תמיד נראים, כנראה בצדק, כערימה של בעיות ודחייה וקושי.

  3. אורי זר אביב

    ספטמבר 11, 2011 09:38

    תודה לך מר חג'ג'.
    אם אתה מעוניין במדריך לאיזה סיור שם מתישהו, שתדע לך שאני עונה לטלפונים מסויימים גם בשבת 🙂

  4. יוחאי וולף

    ספטמבר 11, 2011 13:01

    הי אורי,
    מאוד אהבתי ונרגשתי מהכתבה, לדעת שדבר כזה קיים בלב הסחי והגועל של דרום תל אביב זה כמו יהלום שנוצץ בתוך ערמה של חרא…
    לפני שנתיים אני ואשתי היינו בניו יורק ונורא רצינו לראות כנסיית גוספל "אמיתית" ביום ראשון. רצינו ללכת לאיזו כנסייה שמאוד מפורסמת במקהלה שלה, ממש כנסיית "בלינג בלינג". כשהגענו היה שם תור ענק של תיירים ולא יכולנו להיכנס. כמעט ו-ויתרנו אבל אז אשתי ראתה איזה כנסייה קטנטנה ונידחת ואמרנו "יאללה, בכל זאת נסענו עד הארלם, למה לא נכנס". אין לי עד היום לתאר מה הלך שם, זה אולי היה ה-היילייט של כל הטיול בניו יורק ואולי כל הטיול בן החודש וחצי שעשינו באמריקה בכלל….אני רחוק מאוד מלהיות אדם דתי אבל פשוט אי אפשר לא להיכבש ע"י הקסם של האנשים הקטנים והפשוטים בכנסייה שכל כך מאמינים ועל כל מילה של הכומר אומרים איימן והללויה בכל כך הרבה אמונה. מה שהיה מדהים היה שכ-ל אחד ואחד בכנסייה, מהילד הכי זאטוט ועד הסבתא הכי זקנה, היה יותר מוזיקלי ומגניב מאלף ניו-יורקים לבנבנים, הם כולם שרו ורקדו, והשיא של היום היה דרשה שהכומר נשא, הכומר היה נכה מרותק לכסא גלגלים והיה ניכר שהוא כל כך נרגש שהוא ממש מנסה פיזית לקום מהכסא ולעמוד מול כולם…
    תמיד זלזלתי במה שהחוויה הדתית עושה לאנשים אבל הארוע הזה היה כל כך מדהים שהבנתי מה זו אמונה עבור אנשים, איזה להט…

  5. אורי זר אביב

    ספטמבר 12, 2011 15:52

  6. […] בכנסיות המאולתרות ברחוב לבנדה הם ניגנו כמה פעמים אך לא המשיכו בכך, מה גם שהם מוסלמים. פרט להופעה אחת לפני כשלוש שנים בקיסריה שהייתה להם, הם בקושי מנגנים מול קהל ישראלי ומחכים בקוצר רוח לנגן ביום התקליט הבינלאומי. […]

  7. עדית ג'אנה

    מאי 3, 2015 12:52

    תודה על הכתבה המרתקת. האם יש גם בירושלים כנסיית גוספל? לפחות אחת? תודה

  8. אורי זר אביב

    מאי 3, 2015 17:02

    תודה לך. האמת היא שאין לי מושג מה הולך בירושלים, אבל בתור עיר של לפחות שלוש דתות אני די בטוח שיש ויותר מאחת

  9. עדית ג'אנה

    מאי 4, 2015 09:41

    אתה חושב שיש להם קבוצת פייסבוק??? לכנסיה אותה תיארת?

אולי תגיד את זה כבר?