שולי רנד בחיספין. מרצה בסדנה שכותרתה "עבודת השם דרך אמנות"

שנה שעברה יצא לי לקרוא ספר המגולל את ההיסטוריה של איזו חידה מתמטית ובערך באמצע הספר זה קרה. אז פרצתי בבכי כי הבנתי שזו דעתי שהשתנתה. החלטתי שיש אלוהים. חבשתי כיפה, לא יודע למה, אבל זה הרגיש נחמד לתקופה. לא חזרתי בתשובה וגם לא התחלתי לשמור שבת. אני מניח שפשוט הייתי צריך להגיע עד הקצה בכדי לראות שלגבול שלנו אין סוף.

באותה תקופה, תחילת 2008 קרה עוד משהו טוב. "נקודה טובה" – אלבומו של המיסיונר החרדי, שולי רנד (ברסלב) יצא לחנויות. התזמון של יציאת הדיסק לא היה יכול להיות טוב יותר עבורי, המילים שלו התלבשו לי על החיים כמו כפפה. "ריבונו של עולם, אם לדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות". שורה די חתרנית… מסתבר שגם אחרי שהפך לבעל תשובה הוא לא הפסיק לשאול. חיפשתי בנרות (של האינטרנט) כדי להוריד את האלבום. זה לא היה קל. לא היה קל כי זה היה עוד לפני שהספיק שולי רנד להפוך משחקן תיאטרון לזמר, לקונצנזוס במוזיקה הישראלית והיהודית גם יחד. זה היה לפני שהפך שולי רנד לאמן שמכר הכי הרבה עותקים מכל מוזיקאי ישראלי אחר באותה השנה. לא היה קל אבל העקשנות השתלמה, ולבסוף מצאתי מהיכן להוריד את הדיסק – באופן אירוני היה זה דווקא מאתר של חב"דניקים.

אמנם אני לא תופס מעצמי אדם דתי (מה זה אומר?) אבל גם אני בדומה לשולי רנד, סוג של מיסיונר. בשונה מרנד, אני לא מפיץ את בשורת האל אלא את אהבתי למוזיקה. מאז שאני זוכר את עצמי אני דוחף לאנשים דיסקים, אומר להם שהם חייבים לשמוע את זה ואת זה, וגם את זה ודיר באלאק לא להקשיב למילים! אני שונא שמוזיקה טובה בארץ לא מגיעה אל מספיק אנשים. וכך הרגשתי לגבי נקודה טובה. מתוך התרגשות אימפולסיבית שלחתי את המייל למעט אנשים קרובים אלי, אלו שלא מפחדים מאלוהים.

כך כתבתי להם: "מצ"ב לינק הורדה ישירה של האלבום החדש של שולי רנד – נקודה טובה.
האלבום הזה הוא הדבר הכי טוב והכי ישראלי ששמעתי לאחרונה. שמעתי אותו 4 פעמים ועדיין לא גיליתי את כל הנקודות הטובות שבו, לא חסרות. מוזיקה פשוט מעולה!!! כדי להוריד את האלבום יש להירשם לעוד אתר שלא תחזרו אליו בטח יותר בחיים אבל היי, זה לא עולה כסף. רק צריך לעדכן את שמות השירים כי הם מגיעים כטראק 01 , טראק 02 וכו'. כמו שאתם יודעים, אני מוביל אתכם לגניבת האלבום רק כי הוא פשוט טוב מדי בשביל שיתעלמו ממנו בתקשורת. אתם יכולים ומסוגלים לרכוש אותו, אמנם הדיסקים גוססים אבל שולי רנד עדיין חי ומתפרנס אולי נלך לאיזו הופעה. רק לא בערב שבת זה פשוט לא יקרה."

אחת מחברותיי, שקיבלה את המייל, התלהבה עד כדי כך שסיפרה לי שהיא אשכרה קראה לאוטו שלה סגולה על שם אחד השירים מהאלבום. מצד שני, קיבלתי גם את המייל הזה מהדודה (דתייה שכבר הכירה כמה שירים ואהבה). זה מה שהיא כתבה לי:

"אורי יקירי

רכשתי את הדיסק ואני מסכימה שהוא שווה האזנה ו…עוד האזנה ועוד…

ה"שפה" הברסלבית שבדיסק שווה תשומת לב כי זה סוג של אמירה רבת רבדים

אבל… בואו ניתן לאיש היקר הזה להתפרנס וניקנה את הדיסק במחיר מלא או נוריד אותו מאתר כמו www.songs.co.il שבו עלות שיר הינה 4 ש"ח בלבד.

ועוד משהו – אחד הנגנים בדיסק הינו אבי אדריאן שהוא בעלה של תמי, בת דודתנו ומוזיקאי נחשב בתחום הג'ז.

שבשלום (כנראה סלנג של הדודה)

שרי"

חשבתי לעצמי שלא עשיתי שום דבר רע עד שהגיע עוד מייל, מאדם שאני אפילו לא מכיר שכתב לי:

"המייל נשלח בתגובה להפצת הלינק להורדת הדיסק החדש של שולי רנד
גם אם אתה עצמך אינך מתכוון להוריד את הדיסק באופן לא חוקי, ראוי ש"בפני
עיוור לא תתן מכשול"
כל טוב"

ואז כבר התחלתי ממש להסתבך עם מה שעשיתי. החלטתי באמת להתעמת. שלחתי לאותו האיש את המילים הבאות:

"פרש את עצמך אם אתה רוצה שאבין את המסר אחרת לא אדע איך להגיב
וכנראה אשכח מהמייל הזה. את "לא תגנוב" אני בחיים לא אשכח. אני אדם ישר.
קבל דיברה לא רשמית 11 במספרה: לא תשלח מיילים הזויים לאנשים הזויים.
תודה. אם אתה אדם פיקח אז הבנת כבר שאין לי מושג מי אתה.

שבת שלום

אורי"

יש משהו מאוד אינטימי בשירים של שולי. אולי זה מה שגרם לי בסופו של דבר להחליט לצאת ולחפש את שולי רנד כדי לשאול אותו ורק אותו, פנים מול פנים, האם הוא סבור שמגיעה לו ממני התנצלות? גם זה לא הלך לי בקלות. מה לא עשיתי כדי למצוא את הברנש? בהופעה לא יכולתי למצוא אותו כי זה היה לפני הופעת הבכורה. הרמתי טלפון לתמי שאפילו לא ידעתי איך בדיוק היא קשורה למשפחה שלי, אבל הדודה שלי כתבה לי שהיא נשואה לאבי אדריאן, הפסנתרן של שולי. השגתי את מספר הטלפון של רנד. הוא לא היה זמין. אף פעם. כבוי, הייתי על סף ייאוש.

בערך חודשיים עברו עד ש (דודה) שרי התקשרה איתי שוב כדי לספר לי ששולי רנד עומד להיות, עוד באותו הערב, בישוב דתי שנקרא חיספין (רחוק רחוק בצפון על איזה הר שכוח אל). הוא אמור לדבר שם על עבודת השם דרך אומנות במסגרת סדנא הנושאת את אותו השם.

השעון מראה 21:14, מד המהירות שואף לאפס. לעזאזל עם העליות המפותלות של הרמהאני נוסע. מהר מדי (ומצלם תוך כדי כמו חתיכת מטומטם), מאוחר מדי לכיוון חיספין, מלא תקווה לפגוש את שולי רנד ולברר איתו כבר את העיניין הזה אחת ולתמיד. אני מגיע למקום, חונה כמו מניאק, ואז אומרת לי הפקידה בקבלה ששולי רנד כבר על הבמה ושהדלת סגורה. אחרי זה היא שואלת אותי אם קניתי בכלל כרטיס…

התחננתי. זה עבד. כנראה זה ניכר על כל הפרצוף שלי שאני לא מתכוון לוותר. שילמתי ונכנסתי אל האולם. כולם בפנים דתיים חוץ ממני. נראיתי והרגשתי אאוטסיידר לגמרי. שולי סיפר שם משלים, בדיחות, וחוויות אישיות על החזרה בתשובה שלו. הוא היה מעולה אבל לא שר אפילו שיר אחד. כמו כולם באולם, גם אני התאכזבתי מזה אך מצד שני, לא לשם זה הגעתי.

כשהוא עמד על הבמה והכריז על עצמו כמיסיונר שאלתי, כמעט בהתפרצות, למה שלא ישלח את לחמו על פני המים, למה שלא יחלק את המוזיקה שלו בחינם? הוא היה קצת מופתע מההתקלה ושאל: "מה? באינטרנט? אמרתי: "כן. באינטרנט". סיפרתי לו שם  את מה שעוללתי (לא גיליתי לו שרכשתי את הדיסק מעט אחרי המייל הראשון) אך לפני שהספקתי לשאול אותו האם מגיעה לו ממני סליחה, קפץ איזה מישהו מתוך הקהל ועצר אותי. כנראה שהוא היה האבא'לה של הסדנא. הוא ביקש ממני במילים פשוטות – לשחרר. תכל'ס הוא פשוט רצה להחזיר את הדיון לנושא שלשמו הביא את שולי רנד – כאמור עבודת השם דרך אומנות. השתתקתי. אחרי הכל הם לא באו לשם כדי לשמוע על כופרים מבולבלים כמוני ובעיותיהם הפרטיות.

לא שר אבל קורע מצחוק
לא שר אבל קורע מצחוק

כשהאולם התרוקן וכולם זרמו החוצה הרגשתי צורך חזק מדי בסיגריה ומים (בסדר הזה) אבל לא היתה לי אש. התחלתי לחפש, לשאול כל מיני אנשים "יש לך אולי אש?". אף אחד אבל אף אחד לא מעשן בכל חיספין הזאתי. התיישבתי מבואס ואז צץ לי בראש שבטוח ששולי רנד מעשן סיגריות. הוא אומר את זה בשיר שכתב לכבוד חנוך לווין ז"ל ("טחנתי סיגארות, קילפת אגס כל אחד מאיתנו בעלבונו מכונס"). חוצמזה הקול שלו מסגיר אותו כמעשן כבד. עכשיו היתה לי עוד סיבה למצוא אותו. סובבתי את הראש ושם הוא עמד לבדו. מעשן סיגארה.

"אפשר אש בבקשה? אתה היחיד על כל ההר הארור הזה שיש לו אש…" היו לו עיניים טובות. הוא המשיך להצחיק אותי (לא הפתיע אותי שיש לו דיבור קצת של עבריין מהצ'כונה). אמרתי לו שאני בטוח שלמרות שהשירים שלו נשמעים מדכאים הם בעצם מלאי תקווה. הוא הסכים איתי בחיוך. סיפרתי לו שזה עושה לי טוב. אמן צריך לפעמים חיזוקים שכאלה במידה והוא לא פוץ נפוח.

"אז מה אתה אומר?" שאלתי. הוא ענה שאני לא צריך להתנצל ושלא מגיעה לו סליחה, הוא לא פיתח את הנושא מעבר. קשקשנו עד השכטה האחרונה.

צילום יח"צ
צילום יח"צ

יותר מחצי שנה אחרי כל המקרה הזה אני מקבל טלפון ממספר חסוי. "שלום, אתה אורי? האם העלית ליו-טיוב, בלי רשות, קטעים של שולי רנד מדבר בחיספין?"

"כן".

"אנחנו בעלי הזכויות הבלעדיים על כל יצירותיו של שולי רנד ואמנים רבים אחרים. אתה הולך להיות חייב לנו הרבה מאוד כסף אם אתה לא מוחק מהרשת את הקטעים שצילמת בלי רשות. יש לך 24 שעות."

צחקתי. אמרתי לבנאדם סבבה, אני מוחק, אל תהיה כבד. וכך גם עשיתי אך לא עלה בדעתי לרגע לבקש ממנו סליחה.