תורת הכאוס: ראיון עם דורון בוטניק לקראת אלבום חדש של אינגה דינגו

"להתפשט על הבמה זה כבר לא משהו שמדליק אותי. עשיתי את זה מספיק", אומר דורון בוטניק (26) ומוסיף שמה שכן יכול לדגדג את סף הריגוש שלו, שכבר הרקיע שחקים, זה "למלא את הבארבי, להשתתף בפסטיבל ענק בחו"ל, לחמם את המלווינז. דברים כאלה. לבד זה בלתי אפשרי, אבל אינגה דינגו יכולה לעשות את זה".

אינגה דינגו ש"יכולה לעשות את זה", כלשונו, היא לא אותה אינגה דינגו מההופעה הזכורה ההיא באינדינגב 2009, שבה התפשט בוטניק מול 4,000 איש. ההרכב הקודם של להקתו, שכלל את אורן בן דוד (טייני פינגרז) ועידו אשד, התפרק אחרי אלבום אחד, בעקבות פסיכוזה שחטף בוטניק, שחבריו להרכב לא ידעו איך להתמודד איתה. "הייתה בחורה ואז היו סמים ואז היה אישפוז", מסביר בוטניק בלי להיכנס ליותר מדי פרטים.

כעת, עם הרכב שהתגבש על חורבות קודמו ב־2012 ושבו חברים עמוס צימרמן (גיטרות) ונמרוד גורביץ' (תופים), נחוש בוטניק להקליט את המאסטרפיס של אינגה דינגו. לכבוד מטרה נעלה זו חברי ההרכב מריצים בימים אלה קמפיין הדסטארט ומנסים לגייס 30 אלף שקלים בשביל להקליט לראשונה אלבום באיכות גבוהה ובתנאים שיחמיאו ליצירתיות המתפרצת ולצבעוניות הפסיכדלית של הלהקה ושל מייסדה.

לבוטניק יש מוניטין של טיפוס קיצוני ואקסצנטרי. גאון משוגע לפי הקלישאה המדויקת. לכן היה מפתיע לגלות שהבוטניק שישב מולי בראיון נראה דווקא מפוקס ומיושב. גם פיזית הוא נראה טוב בהרבה משזכרתי. אנחנו יושבים בחוץ ושותים מיץ תפוזים, ואפילו ג'וינט אחד לא נדלק במהלך השיחה. בוטניק, שהוציא כבר עשרות אלבומי סולו, הגיע לראיון מוכוון משימה – לעזור למימון ההמונים של האלבום להגיע ליעדו. קשה לא לעודד אותו מהצד – בהתחשב בתוצאות שאליהן הגיע באלבומים שהקליט כמעט ללא ציוד, הפוטנציאל שגלום באינגה דינגו גרסת ההיי פיי הוא אדיר.

אתה נראה יציב יותר מאי פעם.
"אני הכי יציב שהייתי בחיים. בעיקר מנוסה מאוד, יש לי ניסיון חיים פסיכי".

מתי הייתה הפעם האחרונה שבה לא היית בשליטה, שעברת פסיכוזה?
"לפני חצי שנה".

זה לא כל כך רחוק.
"לא. אבל אני לא יודע אם בא לי לדבר על זה. נמאס לי להיחשף ככה. בעיקר בעקבות הסרט. אני לא רוצה שזה יהיה הרושם שאני עושה על אנשים".

הסרט המדובר הוא "בוטניק – הסרט" – דוקומנטרי בבימויו של אסף בן דוד, ממקימי אינדינגב, שעוקב אחר תקופה בחייו של בוטניק ומציג, בין היתר, לא מעט רגעים לא מחמיאים. אפשר להבין מדוע בוטניק לא מעוניין שהרושם שהסרט יוצר ידבק בו. "אני גם נחשף בו וגם לא יוצא כמו שהייתי רוצה לצאת", הוא מסביר, "אולי זה באמת מה שהיה באותה תקופה, אבל… יו, הכי לא נוח לי לשבת כאן, מה אני עושה עם הגב כאילו?".

זה הספסל שלא נוח או השאלות? שמעתי שהיו חילוקי דעות לגבי הסרט בינך לבין אסף בן דוד.
"כן, הייתי נכנס אז לפינות עם אנשים. זה פשוט סרט שלא מתמקד בכלום, ואני מדבר בו הרבה שטויות".

אבל באמת דיברת אז הרבה שטויות. זה די מעביר את הווייב, לא?
"כן, אבל זה לא הארדקור מספיק. זה בין לבין. אם זה היה יותר הארדקור אולי היה בזה עניין. אבל מה יוצא לי מכל החשיפה הזאת? אם הסרט היה מביא יותר קהל להופעות אז סבבה, אבל זה לא קרה. מה גם שהדמות שלי כפי שהיא מוצגת שם היא לא משהו להעריץ".

אתה רוצה שיעריצו אותך?
"בתור מוזיקאי אני תמיד בונה תדמית שאפשר להעריץ: האלבומים הרבים שהוצאתי, ההתנהגות האקסצנטרית, הסיפור אישי, כל זה".

אבל אתה אמביוולנטי לגבי הכל. כלומר, מצד אחד אתה אחראי לתדמית המטורפת שלך – שהיא ללא ספק אמיתית ולא איזו מסכה – אבל מצד שני נדמה שקצת נשבר לך הזין ממנה.
"נכון, אני מנסה לשנות אותה. הרי בפועל אני לא משיג ממנה את התוצאה הרצויה – קהל בהופעות. מה שכן, יש לי אפשרות לעבוד כמעט עם כל מי שאני רוצה בסצנת האינדי. זה נחמד, אבל האנשים שבאמת שווה לעבוד איתם עדיין מחוץ לתחום עבורי. אני רוצה לעבוד, לדוגמה, עם מרינה מקסימיליאן בלומין, אבל אין לי מושג איך להגיע אליה. היא זמרת מדהימה, היא כותבת טוב והיא תמיד בחיפוש".

עדיין כאן

במסגרת השינויים שחלו בו לאחרונה, בוטניק נעשה הרבה יותר סלחן. הוא לא נוטר טינה לחברי ההרכב הקודם של אינגה דינגו על כך שלא ידעו להתמודד עם ההתקף הפסיכוטי שחווה. יתרה מכך, הוא אפילו מספר שנרקמת תוכנית להופעה שתאחד את ההרכב הישן עם ההרכב החדש על בימת אינדינגב 2015. כמו חברי ההרכב הראשון, גם צימרמן וגורביץ' הספיקו לפגוש את בוטניק במצב של חוסר שפיות, והוא אסיר תודה להם על שהם עדיין בסביבה. "עברתי תקופה של מאניה אבל הם לא נטשו אותי, ותראה – אנחנו עדיין כאן, נותנים פוש", הוא אומר. בימים אלה הוא מתגורר בדירה בקיבוץ מענית, שבו בילה חלק גדול מילדותו, כמעט לא נוגע בסמים ("אני כמעט לא מתארגן") ומתרכז בחזרות ובהופעות שמלוות את קמפיין מימון ההמונים. גם את העבודה הפורייה באופן מוגזם שלו כאמן סולו הוא שם כרגע בצד, גם כי הוא מרגיש שמיצה את האופציות להקלטה באמצעים ביתיים וגם כי הוא רוצה להתמקד באינגה דינגו. "יש לי את האנשים האלה ואנחנו יכולים להגיע רחוק. אנחנו צריכים להגיע רחוק. היו לי המון לבטים לגבי ההדסטארט, בעיקר כי לא רציתי לעשות דברים כמו כולם. כל הזמן שיניתי את דעתי לגבי הקמפיין וכבר ממש עצבנתי את עמוס ונמרוד. אבל בסוף שחררתי".

יש קונספט לאלבום שתקליטו?
"זה יהיה מקבץ השירים הכי טובים אי פעם של אינגה דינגו. כל שיר בו נושא מסר סותר לשיר שבא אחריו".

נוסף על כל הטירוף, שהגיוני כבר לצפות לו מאינגה דינגו, באלבום הבא יהיה גם לא מעט פופ, מצהיר בוטניק. “כל הקטע של הפופ של ריהאנה או שאקירה, זה שהוא ממש טוב", הוא אומר, אך ספק אם זה סוג הפופ שימצא את דרכו לאלבום. “היה מגניב אם הייתי יודע להפיק מוזיקה כזאת. אבל זה כמו סרט הוליוודי, עומד מאחורי זה צוות גדול של מוחות מבריקים".

מה לדעתך ההבדל בין המוזיקה של אינגה דינגו לזו של דורון בוטניק?
"אין דבר כזה 'המוזיקה של דורון בוטניק'. דורון בוטניק זה כל המוזיקות. מה שכן, המוזיקה של בוטניק נעה על ציר אינסופי, לעומת אינגה דינגו שעושה מוזיקה מפוקסת יותר, לפי חוקי כתיבה ברורים פחות או יותר. בהרכב אנחנו נעים בין פריצת גבולות לבין הישארות בכוח במסגרת הגבולות שהצבנו לעצמנו".

היום אתה עושה מוזיקה טובה יותר מזו שעשית, נגיד, לפני עשר שנים?
"לא. לפני 11 שנה כתבתי את היצירה הכי טובה שלי שנקראת 'התלבטות'".

באיזה אלבום?
"היא לא באלבום".

לא יצאה מעולם?
"יצאה והוסתרה ויצאה והוסתרה שוב. זאת היצירה הכי טובה שכתבתי. אבל היום אני עובד על הדבר הכי קיצוני שאי פעם היה בעולם המוזיקה. בכלל. בכל מקום וזמן".

זאת הצהרה רצינית, בלשון המעטה. הרמת פה להנחתה. אתה עובד על היצירה הזאת עם אינגה דינגו?
"לא. לבד. סולו. אבל זה קורה בקצב שלי". בוטניק לא מפרט על הפרויקט המסתורי שעליו הוא מדבר, ושתיקה מעיקה תופסת את מקומה בינינו. הוא מחייך.

ב־2004 הוצאת אלבום שבו חזרת בכל מיני שירים על המשפט "I don’t know what you see when you look at me". מה אתה משער שאנשים רואים כשהם מסתכלים עליך?
"הו וואו, זאת שאלה גרועה אחי. נוראית (צוחק), זאת שאלה נוראית".

אתה מבקר את השאלות שלי עכשיו?
"כן. המשפט הזה סתם נשמע לי טוב בזמנו. סתם. כמו החיים, הוא התגלגל מעצמו. אבל אני יכול לענות לך על השאלה הגרועה הזאת". (עכשיו שנינו צוחקים).

לך על זה.
"אני חושב שאני משדר משהו בין כאוס ובלבול לבין עוצמה גדולה. אה, ואני גם נראה טוב עכשיו. ממש טוב".

הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב