הפעם מייקל ג'ירה חוזר לארץ כדי להופיע ולא בשביל להשלים זמן בכלא הישראלי שבו ישב פעם על סחר, או בקיבוץ שבו גר בצעירותו. והוא מגיע לכאן עם סוואנס (שלישי בבארבי, 12.4) – להקתו הענקית שחזרה לפעילות בשנה שעברה אחרי 13 שנה של שקט תעשייתי ופתאום הוציאה אלבום גדול ב-2010.

My Father Will Guide Me Up A Rope To The Sky יצא בשלב, שבו מעריציה הגדולים והוותיקים קיבלו את הלהקה מימי האנדרגראונד השחורים שלהם, בעין מעט חשדנית – אך לבסוף לחלוטין מאשרת. כתבתי עליו ביקורת אוהדת במיוחד בטיים אאוט ולמען האמת – רוב הביקורות היללו אותו, בייחוד אלו שהתפרסמו באותם אתרי אינדי שעוד לא היו קיימים בתקופתה הראשונה של סוואנס (עדיין, 13 שנה אחורה). אך סוואנס אינה באמת להקה "מאוחדת", אלא כזו שפשוט חזרה לפעילות ותפסה את המושכות מהיכן שהניחה אותן.

יצא שאני לומד ומכיר את סוואנס לאט ובזהירות ומהסוף להתחלה. זו לא מוזיקה של – 'בקטנה בוא נציץ פנימה ונשמע', אלא שהאלבומים של סוואנס דורשים מאמץ ולפעמים אפילו סבל. כן, סבל מהסוג שטיפוסים בעלי יצר הרס עצמי משוכלל מזהים ומזדהים עימו בשניות. ייסורים רוחניים בין מכונות מתועשות. אבנים במקום גשם. כאן זה לא לשחות – כאן זה לנופף בהיסטריה מהעמוקים. ולי יש 2 כרטיסים! להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי. עדיף שתכלול לינק (יוטיוב) לשיר שגורם לכם לסבול, אבל בקטע טוב. (ההגרלה פתוחה עד השעה 12:00, יום שני)

אנשים קוראים לזה No Wave ניו יורקי. אז אוקיי, מדובר בסצינה מוזיקלית שביעבעה מתחת למדרכות העיר ניו יורק – זה ברור מאליו וגם די שכיח בעולם הפופ והרוק. ומה זה בכלל גל מוזיקת ה-'שום גל' הזאת? הרי 'נו וייב' הוא ז'אנר די מופשט, מין וריאציה על הארט Pאנק שהיה בעצמו מוטציה של הדבר הראשוני שאף אחד לא יודע באמת מהו, ושלא אתחיל בכלל לבלבל את השכל על המילה פוסט. עצור. תרגיע. לטעמי סוונאס הם, יותר מהכל, נק' ההשקה המיוחדת שבין האינדסטריאל והמוזיקה הגותית הפסיכדלית והכבדה לאינדי-רוק הראשוני שהגיח בזמנה (ת'ורסטון מור ניגן על באס עם סוואנס לפני שהקים את סוניק יות'. אבל מיהו בכלל).

נשמע שההתקדמות של הברבורים היא איטית. הם לא צחורים והמים עכורים. סוואנס הם האבולוציה של הנשמה המיוסרת והשופטת של ג'ירה. באמת קשה להאמין שמדובר עדיין באותו איש, אותו הנער ההיפי האמריקאי שהיה מסתובב בסיקסטיז בארץ – שאליה הגיע בטעות במהלך רואד-טריפ אירופאי שהסתבך. אותו ההומלס עם השיער הארוך והספליף שהיה עובד במכרות הפחם בתמנע. התמונה המצטיירת משני המשפטים האחרונים היא כמעט אנטיתזה למוזיקה של סוואנס, שהיא סמיכה ואפלה וכלל לא צבעונית, חופשית ומלאה בחיוניות ובברק.

ג'ירה הוא פרונט-מן שמסמל את מה שאמיתי בעיניי באנדרגראונד רוק האנטי מסחרי – החל מהופעות קיצוניות, שיטות שיווק עצמאיות והתכה חופשית של סגנונות מוזיקליים שבדרך כלל לא נפגשים, דרך אופן הבעה אמוציונלי מאוד אך עם זאת קשוח על אמת. מעניין איך הפך מהסטלן הקטן שהיה, לאותו אייקון שהוא כיום בקרב הרדקוריסטים רבים וטובים. אל תהיו כבדים, זרמו להופעה הזאת.

הגרלה הסתיימה. שמות הזוכים הם עמית ו-כפיר אבינון.