לא מזמן שידרתי שעה של רדיו אור בזויות שכללה אך ורק היפ הופ אלטרנטיבי. התוכנית נפתחה עם השיר "חצי" של סאדייל – הרכב חרדקור גנגסטא-ראפ ישראלי-רוסי מירושלים. הקטע גרר המון תגובות ממאזינים וחברים. חלק אמרו לי שהשיר הזה מצחיק אותם, חלק אמרו שהוא "בן זונה", אחרים הפצירו בי תוך פחות מחצי דקה שהוא מתנגן: "אורי באמא שך', תעביר את זה",  אבל לכולם היה מה להגיד עליו. נשמע ש-"חצי" פשוט עורר התייחסות.

מושון, אחי שמתגורר בניו יורק כבר כמה שנים טובות, שמע את התוכנית, נגנב לגמרי על "חצי" (הגעגועים לציון) ולקח את העיניין צעד אחד קדימה: הוא הוזמן ארצה, ע"י בצלאל (בית הספר לאמנויות), כדי להעביר סדנה לסטודנטים של תקשורת חזותית. אחת מקבוצות הסטודנטים התבקשה להשתמש ב-"חצי" של סאדייל (יוטיוב) כפתיחה למין משחק אסוציאציות אינטרנטי.

שם הסדנה: המרחב הישראלי: תאוריית הקשר

"תיאור הסדנה: 1948, מפלס הכנרת, בובליל, שמע ישראל… מה הקשר? במהלך סדנת עיצוב-חוקר נמקם פיסות מידע אובדות בתוך רשת ה”מרחב הישראלי” במטרה לגלות איפה זה בכלל המרחב הישראלי הזה? כיצד מעצבים בתוכו? לתוכו? מתוכו? סטודנטים יעבדו בקבוצות קטנות וינהלו מחקר מרושת בעקבות הקשרים תרבותיים, לוגיים וחזותיים…"

בשילוב עם פיסות מידע אחרות מהרשת, הכינה הקבוצה קליפ לשיר המדובר. התוצאה היא מונטאז' של קטעי וידאו וסמלי תרבות ישראליים, שבערך כל מי שכבר מלאו לו עשרים שנה בישראל אמור להכיר, כל מי שהוא לא "עולה חדש" ממדינות חבר העמים… הרי הם רק החלו להגיע לכאן בסוף שנות השמונים-תחילת התשעים.

סאדייל הוא הרכב היפ הופ שבוחר באופן לגמרי מודע לשיר במבטא רוסי מודגש ועל נושאים המתארים את מצוקתה של האוכלוסיה הישראלית-רוסית הצעירה. אוכלוסיה המבדלת את עצמה מכלל החברה בכך שאינה מאבדת את סממני התרבות ממנה באה לטובת זו שאליה נקלעה.

רובנו הישראלים גדלנו בתקופת מדורת השבט של הטלביזיה הציבורית. לנו היו סמלים ותכנים משותפים להתחבר אחד לשני בעזרתם בניגוד לעולי חבר העמים, שרובם נחתו ישר אל עידן הערוץ המפוצל. מי זה מרקו? טוב טוב הג..מה? מה זה זהו זה? אז גם אם אהבתם את השיר וגם אם לא, קשה שלא להסכים עם זה שמדובר כאן בגטו מיוזיק והדבר הכי קרוב שיש לנו כאן לגאנגסטא ראפ אסלי.