הצצות לאלבומים החדשים של אנתוני והזרגים, אוף מונטריאול ואינטרפול . ג'רי לי לואיס מוציא אלבום חדש ומגניב לאללה בגיל 74, איתמר ציגלר בביצוע יפיפה לשיר שכתב אברהם חלפי והפתעת השבוע - אושיק לוי, עם אלבום קאברים חדש שכולו ביצועים מינימליסטיים, פשוטים ומרגשים לשירים שאני גם ככה אוהב.
האינטימיות הגרנדיוזית והמצבים המטרידים להפליא שמתוארים בכתיבה שלו כל כך עושים לי את זה. לאוף מונטריאול יש שירים עם דרמטיות קשה עד כדי מגוכחת
הציפיות שלי לקראת ההופעה היו בשמיים, השמעתי את A Sufi & A Killer למלא חברים, התרגשתי מזה, כתבתי על זה, באמת שהייתי קצת בטירוף מהעניין. אני מניח שזו הסיבה לך שכשתאכזבתי, התאכזבתי בענק.
תרבות הנצנצים, הסלבריטאים והקוק שכל כך מופגנת במוזיקה שלה עשו לי מין אנטי ילדותי שכזה, מין תגובה שכלתנית ראשונית שכל הזמן התנגשה עם העובדה הבלתי מעורערת שהתחת שלי פשוט לא יכול שלא לזוז לצלילי Silver Screen Shower Scene
מיני ראיון עם הגאסלאמפ קילר. על הקשר שלו עם גונג'ה סופי ועל החוויה הטראומטית שלו מהפעם הראשונה שתקלט בתל אביב + שישה טיונים שווים בהמלצתו.
טוקסיק של בריטני ספירס אחרי טיפול מיוחד של שון לי, להיטים מראשית הפופ הישראלי, חצי שעה של אלקטרוניקה נשי, פאק פרנק סינטרה, שירים של צפרוקאים, רוק, פסיכדליה ואינדי
חבורה של אוסטרלים שמבוססים בלונדון ועושים אקספרימנטל רוק אמוציונלי וחם, בניגוד להמון להקות אקספרימנטל רוק ששמעתי לאחרונה, שנוטות להיות מאוד מתימטיות
וזיקה אורבנית כזאת שזורמת לא רק במועדונים חשוכים, אלא דווקא מתאימה לא פחות גם למרחבים הפתוחים של הטבע הפראי, למדבר, לחוף, לטיול הפנימי. הגונג'ה סופי הזה לא אמיתי, הוא נשמע כמו מכשף ונראה כמו אחד שלא הייתי מישיר מבט לעיניו אם היה יושב מולי ברכבת התחתית, אבל האמת היא שכולו יופי רוחני, מרגש גם כשכוחני, עדין גם כששבור, אבל תמיד שבור. יש בקול שלו משהו מנופץ לגמרי.