fbpx
חיפוש

שבוע Fאנקי עבר על כוחותינו: ההופעות של דיג'יי שאדו, האורקסטרה של קותימן וה-"תפואחים"

לא מעט אנשים יצאו ברגשות מעורבים מההופעה של דיג'יי שאדו ברביעי האחרון בביתן 1, ואני יכול להבין אותם למרות שאני ממש לא יצאתי מאוכזב. נהניתי מאוד בהופעה, ולכן אשתמש כאן בקלישאה מרגיזה וככזאת – בהכרח נכונה: כגודל הצפייה כך גודל האכזבה. שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני גדלתי על דיג'יי שאדו, אני יודע טוב מאוד למה האיש מסוגל, וגם אני לא הפסקתי עדיין להתרגש מהאלבום הראשון שהוציא ב-96. גם לא מהעובדה שב-2002, האלבום השני ששחרר נשרט לי תוך כדי נגינה בתוך דיסקמן,  בקושי יומיים אחרי שקניתי אותו. אני מניח שבעיקר ציפיתי למסיבה מגניבה, עם אחד הדיג'יים שהכי השפיעו על הדרך שבה אני מאזין למוזיקה. את העולם הוא כבר הפך לפני יותר מעשור, ממש לא ציפיתי שבתל אביב 2010  הוא יעשה את זה שוב. מה שכן רציתי לקבל שם, זה סט מעניין ורקיד, שלא כמו שום דבר אחר שחוויתי בעבר - ואת זה קיבלתי ובגדול.

רק קצת חבל שבלי פטיפונים. מרגיש קצת מוזר, בהתחשב בכך שמדובר באחד האמנים המובילים של מה שנקרא, והרבה בזכותו - טרנטייבליזם (יענו פאטיפוניזם). שאדו ניגן שם באמצעות שני CDJ-יים, לפטופ לבנבן וסמפלר או שניים שהיו ברשותו - ביטים של היפ הופ הזייתי, ברייקביט, ודראם אן בייס קשוח במיוחד ולא אופנתי בעליל. אבל למי אכפת מה אופנתי, אם זה מצליח להזיז לי ת'תחת? כנראה שהגעתי בראש קליל וטוב למיין איבנט אוף דה איבנינג, אחרי שקותימן והאורקסטרה דפקו שם הופעת Fאנק סבנטיז אמיתי, חי ונושם, בעזרת הדרים-טים של הגרוב הישראלי. קשה להתווכח אם אלו שטוענים שהחימום גנב לשאדו את ההצגה.

גרסאות הכסאח המג'ונגלות לקטעים הקלאסיים שלו מתוך Introducing ו-The Private Press ...

מתנה: כרטיסים להופעה של תעני אסתר

[caption id="attachment_8771" align="aligncenter" width="411" caption="תעני אסתר לפני הסוויטץ' / צילום: בן פלחוב"][/caption]

אחת ההופעות היותר טובות שראיתי באינדינגב האחרון, היתה של להקה שעד אז הכרתי רק בשמה המוצלח - תעני אסתר. הקלילות הטובה שלה באה עם משב גבי קיצי כזה, שעושה לך להוריד חולצה ולצאת לטייל יחף לצלילי החשמלית-בס-תופים-קלידים-קאזו צהוב-קאזו כתום-קאזו אדום, אה כן וגם המפוחית. רוקנ'רול לחייך איתו. בסוף ההופעה ההיא הם איכשהו זרמו לתוך ג'אם על הבמה יחד עם כהן@מושון. היה שמח.

משהו בפשטות של המילים, בהרמוניות הביץ'-בויזיות, ובאהבה האמיתית למוזיקה החמה, גורם לזה כנגד כל הסיכויים לעבוד ולהשמע מצוין. תעני אסתר מערבבים רוחות סיקסטיז אמריקאיות עם בריט-פופ מהניינטיז דרך הסאונד התל אביבי של שנות השבעים, ובעברית. עושה חשק לצפות שוב בסרט מציצים. להקה לשים במערכת באוטו כשיוצאים לטיול עם חברים. גוד וייבז לגמרי.

תעני אסתר עוברת השבוע שינוי קורע לב בהרכב הלהקה, חילוף ראש בראש של בן-של אחד בבן-של אחר. בסיסיט הלהקה, עומר בסן, בנו של דני בסן הגב-גבר מתיסלם, עוזב לרישיקש (אח.. רישיקש), ומפנה את מקומו ליידוב, יונתן יידוב, הבסיסט והבן-של שלמה, הלוא הוא החולם בספרדית. נפל בחלקי להזמין שניים מקוראי הבלוג להופעת הפרידה/הקבלה של תעני אסתר בחמישי, 22.7, באוזן-בר. להשתתפות בהגרלה, השאירו תגובה כלשהי, אתם מוזמנים לכתוב אילו עוד להקות עם בנים/ות-של עולות לכם לראש.

...

ראיון עם להקת קטב מרירי: על חורבות האביב

"על חורבות האביב" מפגיש אלמנטים של נויז עם מלודיות פסנתר עדינות אך מעוותות, מין רוק בובות מרוטות עם אווירה איטית ומאיימת של חלום על ערש דווי. מי שיעמיק לחפור מתחת לחורבות האביב של קטב מרירי ימצא מתחתיהן אוצר גדול בדמוי אחד האלבומים המקוריים והמרגשים ביותר שיצאו משולי מוזיקת השוליים התל אביבית של האלף החדש.

לקראת ההופעה: ראיון עם דוויזל זאפה

"שמתי לב שמעט השירים שלו שנכנסו לרדיו בארה"ב, הם בדיוק אותם השירים שמערבים הרבה מחוש ההומור המפורסם שלו, כך שהוא עלול בסוף להיתפס כאיזה אקט קומי. אבל במציאות הוא הוציא כל כך הרבה אלבומים שברובם המוחץ לא היה שום דבר מצחיק. אני לא רוצה שיחשבו עליו כאל איזשהו סוג של ווירד אל ינקוביץ'."