ראבאק, הגברת לא פשוטה. או במילים אחרות, הבעיה היא ממש לא עם הבלונדה, אלא לגמרי איתי – עצלן שכמותי! פאקין דיסק משולש מפוצץ בשירים ארוכים, רובם חסרי פזמון?! שלושה דיסקים בלי להיט אחד?! כן. תתמודד. זה לא שמוזיקה קשה זרה לך.
הציפיות שלי לקראת ההופעה היו בשמיים, השמעתי את A Sufi & A Killer למלא חברים, התרגשתי מזה, כתבתי על זה, באמת שהייתי קצת בטירוף מהעניין. אני מניח שזו הסיבה לך שכשתאכזבתי, התאכזבתי בענק.
תרבות הנצנצים, הסלבריטאים והקוק שכל כך מופגנת במוזיקה שלה עשו לי מין אנטי ילדותי שכזה, מין תגובה שכלתנית ראשונית שכל הזמן התנגשה עם העובדה הבלתי מעורערת שהתחת שלי פשוט לא יכול שלא לזוז לצלילי Silver Screen Shower Scene
וזיקה אורבנית כזאת שזורמת לא רק במועדונים חשוכים, אלא דווקא מתאימה לא פחות גם למרחבים הפתוחים של הטבע הפראי, למדבר, לחוף, לטיול הפנימי. הגונג'ה סופי הזה לא אמיתי, הוא נשמע כמו מכשף ונראה כמו אחד שלא הייתי מישיר מבט לעיניו אם היה יושב מולי ברכבת התחתית, אבל האמת היא שכולו יופי רוחני, מרגש גם כשכוחני, עדין גם כששבור, אבל תמיד שבור. יש בקול שלו משהו מנופץ לגמרי.
חבורת סוליקו האדירה חוגגת עשר שנות פעילות (ימבה) ומרימה מסיבה בקלצ'ר קלאב בתל אביב בחמישי הקרוב (19/08). עידו 'וידו' סער, אייל רוב, מיכאל 'שימי סוניק' אמת ורונן סאבו (דה סוליקו קרו) יתקלטו שם ויתנו לאם סי זולו משיקגו לעשות את ההתחרעויות על המיקרופון
חשוב לציין שהבאבא (ימים) הזה לא איבד מכוחו ובטח שלא מהיפיותו. חברים, אל תתנו ללוק הספייס-סבאי שלו להטעות אתכם - הגאון הזה מעולם לא הפסיק לבעוט בחלל, דבר שאי אפשר להגיד על חברו רוברט
ההופעה היתה כסאחיסטית לאללה. שתי הלהקות ניגנו הרבה יותר קשוח ממה שהן מנגנות ברגיל. בקהל זיהיתי תנועות הד-באנגינג מעשור אחר. היו אנרגיות מטורפות של רוק'נצחוק מהבמה אל הקהל ובחזרה.
האוזריקים הם בין הרכבי הפרוגרסיב רוק המעטים שאני ממש אוהב, אולי כי הם יותר בקטע של לעשות מוזיקה פסיכדלית (מאוד), מאשר לעשות דאווינים על הגיטרות. אוזריק מנגנים שילוב של רוק ואמביאנט עם אלמנטים של טראנס בלייב ובלי הבולשיט הטראנסאווטי שאנחנו לפעמים נוטים להתנער ממנו.