לפני כמה שבועות בתיה קולטון כפרה עליה שאוהבת את אור בזויות קנתה לי כרטיס להופעה של אביב גדג' בלי בכלל לשאול אם אני בעניין (וברור שאני בעניין). שמחתי וסימנתי לי ביומן, רק שלא ידעתי שההופעה תיפול על יום מופרע כל כך, ותתקיים רק כמה שעות אחרי שמשטרה תפוצץ למישהו את האוזן עם רימון ותרמוס אחרים עם פרשים בלב תל אביב. גם ככה התקופה הזאת כבדה על הלב שלי, במיוחד כואבים התהומות שנפערים או שתמיד היו פעורים בינינו אבל עכשיו פשוט בלתי ניתנים יותר להדחקה. אז אני מוצא את עצמי מתלבט אם ללכת להופעה שאליה הוזמנתי בכזה רוחב לב או בכלל להצטרף לאחי שחוסם באותו זמן את איילון. כאילו, למי יש זמן לאמנות כשהכל מרגיש קורס סביב? ברגשות מעורבים הלכתי בכל זאת. מה שקרה בבארבי הפיח איזושהי תקווה משונה בלבי.
לא יכולתי להוריד את העיניים מהקהל.
מצאתי את עצמי שם מתבונן בקהל לא פחות משאני מביט לכיוון הבמה. משהו בו ריגש אותי למוות; טינאייג'רים ואנשים שמבוגרים ממני בעשרים שנה, נשים וגברים והמון המון חובשי כיפות סרוגות – שרים כולם מדם ליבם כאילו חייהם תלויים בזה. עכשיו תבינו, כבר הייתי בלא מעט הופעות של אביב גדג' אבל פתאום חובשי הכיפות בהופעה נורא הזכירו לי את המשפחה שלי, את הבני דודים שלי מהציונות הדתית שכרגע לפעמים נדמה כאילו הם "האויב" האידאולוגי.
ברור לי למה השירים של גדג' מדברים מאוד אל מי שגדלו בבתים דתיים, או למי שבשלב כזה או אחר בחיים הלכו מכות עם אלוהים, או בכלל לאנשים מגילאים ורקעים שונים. מה שבעיקר תפס אותי היה זה שכל האנשים הכל כך שונים זה מזה האלה צורחים עכשיו את הנשמה שלהם ביחד, שרים שירים שנדמה שמסמלים אצלם, ממש כמו אצלי, איזשהו שבר או יציאה ממנו. בין אם זה מישהו בקהל שנמצא בעיצומו של משבר רוחני או מי שעכשיו מרגישה שוב את המילים והמנגינות שסייעו לה להתמודד בעבר עם אחד.
"כל החיות באות לשתות מהפצע שלי", הוא שר עכשיו ואפילו שאני יודע שזאת רק בועה, מעין שטח אוטונומי זמני של אחדות, זה עדיין הרגיש בזמן הזה כאילו אין יותר חומות ותהומות בין אנשים. מין קומונה או איזה מיקרוקוסמוס של משהו יפה. השבר של כל אחד ואחת שהיו שם נחווה בצרחה ובשירה קולקטיבית בחזרה אל הבמה. וזה הרגיש לי כל כך טוב. כאילו יש לנו עוד סיכוי לצאת מזה.
התכנית הזאת היא בהשראת הלילה ההוא עם הקהל.
- אביב גדג' – הגולם
- שני/אחרון/אוקטובר – הנאום
- עלמא – שיר (אילה)
- איילת זהבי פייגלין – איילת אהבים
- שני פלג – גורי רוח
- אושיק לוי – כל קיץ
- ארז לב ארי – אנה אפנה
- שולי רנד – מתוך שינה
- מאיר בנאי – שער הרחמים
- נוער שוליים – לך איתה
- אלי לוזון – גשם (גרסת "עפולה אקספרס")
- אלג'יר – דם על הים
אור בזויות משודרת ברדיו הקצה בימי שני ב-13:00 ובימי רביעי ב-12:00
