מה יקרה אחרי שאמות?
היום לפני 25 שנה יצא Let Love In – אלבום הסטודיו השמיני של ניק קייב והבאד סידס. מזל לטוב! בשנים שחלפו מאז צאתו למדנו לאהוב ובעיקר לפחד מהאיש בעל יד ימין האדומה, לדמיין בבעתה את בואו על רקע נופי דרום אפוקליפטיים. Red Right Hand הפך בצדק לאחד השירים המזוהים יותר עם ניק קייב, לצד שירים נוטפי תשוקה וטירוף מהאלבום הזה, Do You Love Me שפותח אותו לדוגמה, Loverman וכמובן ששיר הנושא – I Let Love In. אבל שיר אחד באלבום תמיד נגע בי באופן אישי יותר מכל האחרים בו, שיר שלטעמי שייך לפסגת היצירה של קייב אך משום מה לא מופיע באף אוסף גרייטסט היטס. התיעוד החי הרשמי היחיד שלו יצא לא פחות מ-13 שנה אחרי גרסת האולפן שלו – באלבום ההופעה The Abattoir Blues Tour.
מה יקרה אחרי שאמות? וואי וואי.
הרצועה האחת לפני אחרונה באלבום, מס' תשע ב-Let Love In, היא השיר Lay Me Low והיא מהווה תיאור מדוקדק ומגלומני לחלוטין של הדברים שיתרחשו עם רדת ארון הקבורה של גיבור השיר אל תוך האדמה; תגובת המשפחה המגוחכת בעיניו שתתאר איזה מאהב לא ברור, החברים שבאופן צפוי ונלעג יראו את האמנות שלו באור אחר אחרי שלא הבינו אותה כל שנות חייו, מפקד המשטרה שינשום לרווחה על שניפטר מעונשו של זה והמורים שיאמרו את האמת – שהוא היה אחד מהיצורים היותר עלובים שברא אלוהים.
מה יקרה אחרי שאמות? הכל!
כל הנ"ל תיאורים שלכאורה מגחיכים את מי שהיה גיבור השיר בעיני עצמו, אך בו זמנית מאדירים אותו בזכות האימפקט העצום שלו על העולם שאותו זה עתה עזב. ומובן שהוא לא מסתפק רק בירידות עצמיות שכן השיר כולל גם תיאור של כל איתני הטבע שלא עברו על המאורע בשלוות נפש אלא הפיחו בו קדושה כמעט פגנית (בדומה לתיאור הולדת אלביס כטקס מיסטי, סוער ומאיים בשיר אחר של ניק קייב – Tupelo). וכשדובר השיר יונח בתוך האדמה את מכת הגונג הגדול כל העולם יישמע, כל בני האדם, חיות השדה ועוף השמיים יתאבלו יחדיו והתהלוכה תהה באורך עשרה מייל לפחות, וכשכלי נשיפה ייתקע כל העולם יאחז ידיים ויצטרף יחד בשיר פרידה. ההגחכה לעומת ההעצמה הזאת מגיעות לאיזה וורטיגו שבו כבר אי אפשר לדעת מה יותר נכון בעיני גיבור השיר.
מה יקרה אחרי שאמות?
כנער דמיינתי את עצמי בדרכי לגדולות, דמיינתי שאהיה אחד שאחרי לכתו ינצרו את זכרונו לא רק אלה ששכחתי להחזיר להם ספרים אלא שאחקק בזכרון התרבות הקולקטיבי הכל-עולמי! ברור שאני קצת מתבייש לכתוב את זה היום. גם אז המחשבה גרמה לי לסלוד מעצמי, מהיהירות, מחוסר הענווה המכוער, וזאת אולי הסיבה שבזכותה אני, גם אחרי שהכפלתי את שנות חיי, עדיין כל כך מזדהה עם Lay Me Low, עם האמביוולנטיות שבו, עם הוורטיגו. כי "גם מי שבז לעצמו, מעריך עצמו מאוד על ביזוי עצמי זה". לא זוכר מי כתב את זה. שמעו את השיר. שיר טוב.
- Concrete Blonde – Everybody Knows
- Sturgill Simpson – It Ain't All Flowers
- Espers – Caroline
- Matching Mole – O Caroline
- Simon Dupree & The Big Sound – Kites
- נקמת הטרקטור – עפיפונים
- ארז לב ארי – פרימיטיבים
- T Bone Burnett – Primitives
- Robyn Hitchcock – Ye Sleeping Knights of Jesus
- Joe Tex – The Love You Save (May Be Your Own)
- Nick Cave & the Bad Seeds – Lay Me Low
- Bonnie "Prince" Billy – I See a Darkness
- Low & Dirty Three – Down By The River
אור בזויות משודרת ברדיו הקצה בימי שני ב-13:00 ובימי רביעי ב-12:00
