מידנייט פיקוקס
להקה של חוטאים. מידנייט פיקוקס. צילום: יולי גורודינסקי

"היינו מנגנים על גולגולות", נזכר איתן רדושינסקי, מנהיג להקת המידנייט פיקוקס, "הייתי מצמיד לראשים של אנשים את קצה הכבל של הגיטרה, והיו יוצאים צלילים מדהימים. והייתה אחת שהגולגולת שלה – אני לא יודע, אולי היא צריכה להיבדק אצל רופא – ממש ניגנה מוזיקה. זה כאילו שהמוח שלה הוא תיבת נגינה".

זהו רק סיפור אחד משלל סיפורים מופרעים שעולים בשיחה עם המידנייט פיקוקס לקראת השקת האלבום השלישי שלהם, "Katastroffa". להלן מדגם קצר: המון של ילדים דתיים ברחבת מוזיאון ישראל בירושלים בונים גלעד מאבנים קרות על גופו של רדושינסקי ("משהו באלימות ובאגרסיביות של ההופעה מאוד דיבר אליהם"), הלהקה מתראיינת לערוץ הילדים ("טעות חמורה של כל המעורבים בדבר"), מידנייט פיקוקס מוזמנת למופע דאדא ניסיוני ("האמן חוני המעגל והמשורר חזי שוחט בעירום פרונטלי מלא מאחוריי, מכוסים בצלבי קרס, משליכים חתיכות בשר נא על הקהל"). מתוקים שכאלה.

האלבום החדש יוצא שמונה שנים לאחר צאת "שלוש" (כך הם קראו לאלבום השני). מההרכב המקורי נשאר רק רדושינסקי. חברים בלהקה היום לצדו הגיטריסט גיא שמי (לשעבר אינפקציה ומרסדס בנד), המולטי אינסטרומנטליסט יוני סילבר (הבילויים) והמתופף יואב זוהר. לרוק הקיצוני והמהיר שמזוהה עם הלהקה התווספו תמיד אלמנטים קרקסיים, קברטיים וחפלאיים. הם קראו לזה סירקוס קור. אף שרבים מהאלמנטים האלו עדיין נוכחים באלבום החדש, נדמה שב"קטסטרופה" הלהקה פונה לצד האפל יותר מאי פעם.

"אם האלבום הקודם היה יותר אינדי, הגלגול הזה יותר מטאלי", מסכים רדושינסקי, "כל החוויה נהייתה יותר דחוסה ואינטנסיבית. כולנו רצינו להשיג אפקט קצת מלחיץ. אנחנו מגשימים איזה חלום אגרסיבי שלנו".

אגרסיבי מאוד. כבר בפתיחה של האלבום, בשיר "Tsar Bomba", מתואר אסון בקנה מידה תנ"כי.
שמי (שהלחין את השיר): "כשנכנסתי ללהקה הייתי בדת' מטאל ואיתן היה חזק בבלאק מטאל. חיפשנו איזו פשרה נעימה".

ואז התחבקתם.
רדושינסקי: "משהו כזה. ההפקה והעיבודים באלבום הם באמת בסטנדרטים של להקות דת' מטאל בזמן שהשירה היא בהרבה רגעים בלאק".

השיר הזה מכשיר את הקרקע לאווירה האפוקליפטית של השירים שיבואו אחריו.
"כן. בשנים האחרונות אימצתי את התפיסה של מלחיני אקזוטיקה משנות ה־40־50, שממש היה להם בראש סרט שלם עם כל הדימויים והכל. החלטנו לקרוא לאלבום 'קטסטרופה' כי שמתי לב שיש נרטיב מאחד לשירים שכתבתי". רדושינסקי מציין לדוגמה את "Murder" כשיר סכיזופרני קצת: "יש בו בית שהוא מעין מקאמה פרסית עם משקלים א־סימטריים והוא פסטורלי כזה. נורא רציתי לתת את התחושה של כפריים שעובדים את האדמה בשלווה וברגע אחד הפזמון תוקף והפּצצה מגיעה מהאוויר". בהמשך האלבום יש גם שיר בפרסית שמתאר כלב עזוב על רקע עיבוד של שיר עם כורדי.

נדמה שהשיר הראשון מתאר את התוצאה, את האסון, בעוד שהשירים הבאים מציגים את הסיבות השונות לבוא הקטסטרופה.
"בדיוק. זה כמו סרט שבו הסצנה הראשונה היא בעצם הסוף של הסיפור ורק אחריה הסרט נפתח ולכל אורכו מוביל חזרה אליה. אז השיר הראשון הוא שיר הערצה קצת פוטוריסטי לפצצה, לעולם החדש שהיא תברא. והאחרון – 'אשקלון' שנכתב על ידי חזי שוחט – הוא שיר חיזיון פוסט אפוקליפטי שמתאר את הנופים ההרוסים בדרך לאשקלון".

למה בעטיפת האלבום אתם מציינים את חוני המעגל שהלך לאחרונה לעולמו?
רדושינסקי: "הוא זיהה במידנייט פיקוקס פוטנציאל דאדאיסטי למופעים שלו מהשנייה שהלהקה הזאת התחילה. הוא סידר לנו כמה הופעות מאוד מוזרות. בזכותו איכשהו הגענו גם להופיע במוזיאון יאנקו דאדא, במופע 'מעקפים' של סמדר יערון. ספציפית לאלבום הזה, הוא גם תרם בכך שעזר להשיג תקציב להקלטה וההפקה. אנחנו חייבים לו הרבה".

נוסף על הגרייט משין ואיתי זבולון (סולן להקת הפאנק המנוחה ויתרתי, המוכר יותר בתור "יניר האחמ"ש"), אתם הולכים לארח בהשקה גם את יונתן מילר מ"הופה היי". לא העללתם פעם על "הופה היי" שהם עוסקים במגיה שחורה?
"כן, היה לנו פוסטר שעליו מופיעים הופה היי על רקע בית מטבחיים עם מלא חלקי גופות נשים מבותרות בזמן שהם נראים מלטפים כבש עם כוכב מחומש על המצח. נראה לי שיונתן קיבל את זה בהבנה".

אם זו הפעם השלישית שהוא מתארח בהופעות שלכם, אתה כנראה צודק.
"שמע, הוא כנר מדהים ובן אדם מדהים, וזה גם עוזר כדי להלחיץ את יוני, הכנר שלנו, שלא יחשוב שאי אפשר להחליף אותו, שלא ירגיש יותר מדי בטוח על הכיסא שלו".

עד כמה שהלהקה הייתה שמחה להלחיץ את סילבר, שיגיע להשקה במיוחד מלונדון, עושה רושם שהוא לא באמת בר החלפה. סילבר מנגן באלבום על קלרינט בס, כינור, אורגן ערבי, פסנתר, סקסופון ועוד. "פשוט חלבנו אותו מידע מוזיקלי וזה לא נגמר. האיש גאון".

מהיכן מגיעה המשיכה, שתמיד אפיינה אתכם, לאלמנטים טקסיים, פגאניים?
שמי: "אמנם הצטרפתי יחסית מאוחר ללהקה, אבל איך שאני רואה את זה – החילונים דפקו אותנו. הכל היום זה מכולות ומה לעשות עם הילדים. פעם היה לאנשים מנדט לשחוט חיות ולהתמרח בדם שלהם ומישהו (אל כלשהו. אז"א) היה יוצא מרוצה מזה. אבל אנחנו ישר נולדנו לתוך ביאליק והגיון, הגיון".

מידנייט פיקוקס
הלהקה הראשונה שהופיעה בלבונטין 7. מידנייט פיקוקס. צילום: גרייס למברגר

שם השיר השלישי באלבום הוא "Porno Junkie". מילותיו הן חיבור של שמות במה של כוכבות פורנו ופה ושם גם שמות של תת ז'אנרים מהסוג שמוחקים מהיסטוריית הדפדפן, למשל "מקלחות זהב". אף שהטקסט מוצג כעוד סיבה לסוף העולם שמתואר בשיר הראשון, כדי לכתוב שיר כזה נדרשת בקיאות רצינית בחומר והלהקה בעצם שרה מנקודת המבט של החוטאים.

"נכון, כי היי – גם אנחנו", אומר רדושינסקי. לקראת ההקלטות של השיר ערכה הלהקה משאל בקרב חבריה ובין עוד חבר'ה שקשורים להפקת האלבום כדי לגלות מיהן כוכבות הפורנו האהובות עליהם שצריכות להיכלל בשיר.

"השיר די מעודכן", מציין רדושינסקי בספק גאווה, ספק בושה של חוטא שמקבל על עצמו את גזירת האבדון, "יש שם כמה כוכבות ממש חדשות שאתה עוד תשמע עליהן".

הכתבה פורסמה לראשונה בדצמבר 2016 בטיים אאוט תל אביב