"עם תקרת זכוכית אני מוצאת את עצמי שואלת את הרב / אם אפשר להופיע במוצאי תשעה באב / אומרים שהעיר המשיכה להישרף גם ביום העשירי / אבל מצאתי לולאה בצו", שרה אביגיל קובארי ב"דור חדש", אחד השירים הבולטים באלבומה השני – "פיל שמן". קובארי בת ה־28 כבר הספיקה להיות מתויגת בטייפקאסט הרוקרית הדתל"שית, אך הסיפור שלה מורכב מזה. התרחקותה מהדת אינה חד משמעית, אינה תהליך שהגיע להשלמה, ואולי דווקא במתח הזה בין העולמות טמונים הקסם והמשיכה ליצירה שלה.
קובארי גדלה בבית ירושלמי מזרם הציונות הדתית. אלבומה הראשון, "דת בית אלוהים אהבה", שעסק בדיוק בנושאים שעל שמם נקרא, אמנם זכה לביקורות משבחות אך הגיע לקהל קטן יחסית. זה חבל, כי קובארי היא אחת הרוקריות היותר מעניינות שפועלות כיום בארץ (אף שאין לה המון תחרות בענף). היא שרה נהדר, יודעת לבעוט כפי שנדמה שכבר שכחו כאן איך, והמילים שלה מסקרנות וגורמות למאזין לשאול את עצמו שאלות ולתהות על קנקנה של מי ששרה אותן. את האלבום החדש, כמו את קודמו, הפיק זיו זק (חבר בלהקת ילד על הירח).
אם היה נדמה שעל רקע גל המוזיקאים שחזרו בתשובה בעשור וקצת האחרונים יהיה מעניין לדבר עם מוזיקאית שעשתה דווקא את הדרך ההפוכה – מתברר במהרה שזו ציפייה שבבסיסה השקפת עולם פשטנית. אביגיל קובארי עדיין הולכת מכות עם אלוהים.
"זה לא חד משמעי", היא אומרת, "יש לי הרבה געגוע לזה. כשאני חוזרת להורים שלי כיף לי לשמור שבת, לא דחוף לי לחלל אותה. ועדיין, כל שבת שאני מסיימת, יש לי משהו מאחורי הראש ששואל – האם ככה אני רוצה שהשבת שלי תיראה? האם האווירה הייתה מספיק שבתית? ממש לא הגעתי עדיין למנוחה ולנחלה מהבחינה הזאת".
בעבר טענה קובארי שיש משהו מאוד יהודי־דתי בהתנגדות הגלומה ברבים משיריה (כפי שאפשר להיווכח, למשל, בציטוט מהשיר "דור חדש" שהובא לעיל). יש אצלה מין חיפוש אחר תשובות מפולפלות, התחכמויות בסגנון הגמרא, אבל בניגוד לגמרא קובארי שואלת שאלות על החיים שעל קו התפר בין הדת לחילוניות, על חיים שהם לא לגמרי כאן או שם. את תהליך החזרה בשאלה עוד לא לגמרי השלימה וגם לא בטוח שהיא מעוניינת לעשות זאת.
"אני מניחה שאני אדם ביקורתי וספקן, דווקא כי אימא שלי היא פמיניסטית בתוך מערכת דתית. זה גרעין שכל הזמן נמצא שם: לבקר את המערכת שאת שותפה לה. יש בדבר הזה פרדוקס מהותי – כל הזמן לשאול איך את חיה עם זה ולמה את חיה עם זה. לדוגמה, בבת מצווה שלי עליתי לתורה, אבל מול מניין של נשים. אני מניחה שגם האהבה שלי למילים ולטקסטים נובעת מפלפולים הלכתיים".
לעומת אלבומה הקודם, האלבום החדש עוסק הרבה יותר בנושאים שבינו לבינה מאשר ביחסה אל הדת. האזינו, למשל, ל"בריון" – אחד משירי הרוק החזקים שהוקלטו כאן לאחרונה, שבו היא זועקת כמו שמעטות היום מעזות: "תקווה היא בריון גדול / שמכריח אותי להאמין / גם כשאני לא אמורה / גם כשלא צריכים אותי יותר". אך אפילו שהיא שרה על מערכת יחסים גוססת, הרקע של קובארי מוצא את דרכו לשירים. את האמונה שהיא שרה עליה אפשר לפרש בכמה מובנים. להבדיל מרבים מהמוזיקאים החוזרים בתשובה, שמחבקים את האמונה ובזים ל"הבלים" של חייהם הקודמים, נדמה שקובארי לא לגמרי משוכנעת שהפירות האסורים נושאים את הטעם שייחלה לו ושחייה הקודמים היו לחלוטין תפלים.
"בדיעבד, כשאני שומעת את האלבום, עושה רושם שאני עוזבת את הנושא של הדת, אבל זה כל פעם חוזר, ואז אני מבינה שזה עניין מאוד לא סגור".
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
רדיו אור בזויות 322: Under Trees
נובמבר 14, 2017 18:44
[…] (קובארי – שתיים-שתיים (לראיון שערכתי עם קובארי […]