בן פרוסט. צילום: Börkur Sigþórsson
בן פרוסט. צילום: Börkur Sigþórsson

"אנחנו אלימים מטבענו. אלפי שנים של ריצוץ גולגולות של חיות אחרות נטמעו בטבע שלנו. האלימות הזאת נמצאת ממש מתחת לפני השטח, והיא מנוקזת החוצה בכל מיני דרכים. אפשר לטעון שהדרך שלי היא באמצעות מוזיקה", אומר המוזיקאי והאמן בן פרוסט (35). אלבומו האחרון, "A U R O R A", יצא בשנה שעברה בלייבל הבריטי הנחשב Mute (שבין היתר הוציא אלבומים להרכב הסינת'פופ הקאלטי יאזו ולניק קייב), והוא דוגמה טובה לסינתזה שלו בין אלימות ליופי: הספקטרום המוזיקלי של פרוסט נפרש בין מינימליזם שברירי לנויז אלקטרוני רצחני, בין תיפוף אכזרי באווירת בלאק מטאל למוזיקה קלאסית מודרנית.

הוא כתב מוזיקה ליצירות מחול, לסרטים ולטלוויזיה ויצר עם חברו ללייבל דניאל בייארנאסון אלבום שמבוסס על רומן המדע הבדיוני הקלאסי "סולאריס" של סטניסלב לם. לפני שנתיים אף ביים אופרה על פי הספר הגרוטסקי והקשה לעיכול "The Wasp Factory" של הסופר הסקוטי איאן בנקס. את "A U R O R A", אלבומו החמישי והאחרון בינתיים, הקליט פרוסט על אדמתה למודת הקרבות של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מטרת המסע לאפריקה לא הייתה להקליט אותו אלא לשמש כאחראי על הסאונד ביצירת האודיו־וידיאו "The Enclave" (המובלעת) – עבודת אמנות משותפת לו ולאמן הווידיאו ריצ'ארד מוס שהוצגה בביאנלה ה־55 של ונציה.

"האפקט האמוציונלי של המצבים שנקלעתי אליהם לא הכה בי בזמן אמת, לפחות לא ישירות. הוא בא אליי בגלים, ברגעים מוזרים", עונה פרוסט כשנשאל על ההשפעה של הסביבה שבה הוקלט "A U R O R A". הוא מוסיף שאת רוב המוזיקה לאלבום הוא כתב בחוץ, בתנאי שטח. "הטענתי לפטופים ממצברים של מכוניות, ישבתי צמוד לגנרטורים של דיזל, שקוע בתוך אוזניות, בחלל דיגיטלי לחלוטין".

נדמה שאתה נע בין קצוות במוזיקה שלך – בין האורגני למלאכותי, בין העדין לאלים. מה בדיוק מושך אותך כל כך בניגודים האלה?
"אני אוהב למתוח את הגבולות לכל הכיוונים, לדחוף דברים עד נקודת שבירה. אם זה ציוד שמתחמם מדי, רמקולים שנאבקים בברגים המחזיקים אותם יחד, כלי נגינה שמנגנים שקט מדי ועדין מדי. אני אוהב לפעול כך שבכל החזיתות נמתח חלל בלתי אפשרי בין כל האלמנטים הקוליים".

דיברת בעבר על כך שמוזיקאים משתמשים כיום יותר במסכים ופחות באוזניים שלהם כדי ליצור. עם זאת, את האלבום האחרון שלך יצרת ברובו על לפטופ. כיצד אתה משתמש ברפרזנטציה של סאונד על מסכים בשונה ממוזיקאים אחרים?
"אני חושב שזה עניין של משמעת – להתעמת עם דיסציפלינות שלא נזקקנו להן לפני 100 שנה. ללמוד לא 'להסתכל' על מוזיקה כדי לשמוע אותה. זאת משמעת שאני מנסה לאמץ. ונכשל".

רובו של "A U R O R A", שנחשב לאלבום הטוב ביותר של פרוסט עד כה, נכתב באמצעים דיגיטליים, אך התופים בו הוקלטו בלייב רק אחרי שפרוסט חזר מקונגו. כדי למלא את כיסא המתופף פנה פרוסט לשלושה מתופפים ותיקים ומוערכים: גרג פוקס, לשעבר חבר ב־Liturgy – אחת מלהקות הגל החדש של הבלאק מטאל האמריקאי; שאחזד איסמעילי מלהקת האוונגרד סיקרט צ'יפס 3; ות'ור האריס, שניגן בין היתר עם ביל קלהאן ודבנדרה בנהארט לפני שהצטרף לסוואנס (ובחודש שעבר ביקר עם ההרכב בישראל). פרוסט, בתורו, השתתף בהקלטות אלבומם הלפני אחרון של סוואנס, "The Seer", שבו זכה לקרדיט החידתי "צלילי אש – אקוסטיים וסינתטיים".

צילום: Börkur Sigþórsson
צילום: Börkur Sigþórsson

"רציתי מתופפים עם אופי, אנשים גדולים מהחיים, טיפוסים חזקים ומגובשים מוזיקלית", מסביר פרוסט את הבחירה במתופפים אלה ומוסיף "הם לא רק נגנים טובים, הם גם אמנים מעולים. הייתי צריך לעלות מדרגה ולכתוב דברים שראויים לשיתוף הפעולה שלהם. רק העובדה שידעתי, משלב מוקדם מאוד, שהחבר'ה האלה יהיו מעורבים באלבום, שינתה את האופן שבו כתבתי את המוזיקה. ידעתי מזמן שהם יהיו חלק מזה. הם דמויות שמביאות איתן, כל אחת בדרכה, צבעים ומרקמים משלה".

האם יש לך קווים מנחים ליצירת מוזיקה ואמנות בכלל? האם אתה יודע מראש כיצד אתה רוצה שאלבום יישמע?
"העיקרון המנחה הוא מעין אלכימיה – לזקק מהעולם משהו יפה וטהור. קשה להסביר, יש אימג'ים שונים, צורות, רעיונות, דברים שאני קורא, אנשים מסוימים שמושכים אותי. כל אלה עוזרים לי לבחור את פלטת הצבעים שאני עובד איתה. קשה לסמן נקודת התחלה לתהליך כזה, אבל בטח היא מוקדמת בהרבה מכפי שאני יכול לדעת. כבר עכשיו אני מתחיל לסתת משהו שאין ספק שיהפוך לשלד של אלבום חדש. יש לי כמה מלודיות, סאונד או שניים, ניסיון ליצור קווי מתאר, אבל זה עדיין מאוד לא בפוקוס, מאוד בלתי נגיש – רק שילובים לא ברורים של חללים אמיתיים ומדומים".

לאחרונה נאס"א העלתה סאונדים שהקליטה בחלל. זה גרם לי לחשוב עליך ולתהות אם זה משהו שעשוי לעניין אותך ואם אתה עדיין בחיפוש אחר סאונדים שעוד לא שמעו בתוך מוזיקה, או לחלופין כאלה שמגיעים ממקורות בלתי צפויים.
"לפני כמה זמן שמעתי על ניסוי שעשו עם צלילים של ציוצי ציפורים – הנמיכו את הטונים וגילו ספקטרום שלם של מלודיה וקומוניקציה שאנחנו לא מסוגלים לשמוע. כלומר, מה שאנחנו שומעים כצליל הגבוה ביותר של הזמיר הוא בעצם קול הטנור שלו, האמצע של הטווח שהוא מפיק. תרגומים כאלה של תופעות טבע הן תמיד מרתקות, ואף שמוזיקלית התוצאות של מחקר כזה בדרך כלל לא מעניינות במיוחד, הן עדיין משרתות אותנו כי הן מזכירות עד כמה מוגבל טווח הקליטה שלנו ומושכות, אותי לפחות, למתוח את גבולות הטווח האנושי".

החזרה של פרוסט על רעיון החלל במוזיקה לא השאירה ברירה אלא לשאול אותו על בריאן אינו. לפני חמש שנים בחר בו אבי האמביינט להיות לו למנטור וללוות אותו ואת היצירה שלו במשך שנה.

מה הייתה החוויה הכי משמעותית בעבודה שלך עם בריאן אינו?
"שיחות ארוכות על אוכל פרסי".

הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב