בעיתות משבר, אחרי חודש של ביעותים בחזה, נשארות רק בעיטות לראש. ובין בעיטה לבעיטה מורגש משק כנפיים בתוך הבטן. פרפרי לילה מבשרים את שעתיד להתרגש עלי. פרפרי לילה נחמדים, מזהירים מהחשיכה. ועכשיו, משנדמו התנודות מתחת לסרעפת, כל שנותר מתמרוריהם הוא רק גולם פה וגולם שם. גלמים מבוקעים ששקעו במעמקיי ובחרו להישאר. מתחשק לי להיכנס כולי אל תוך אחד מהם. להתכווץ לתוך גולם משומש. לשחק. לגלם פרפר בן שלושים. כך, מתוך הבקע תחדור השמש, כשכל גופי לא יהיה עולם לקוקון הקטן, אלא להפך. כן, בשביל אור אאלץ לבחור בהתכנסות אל תוך אחד מגלמיי. ואולי מה שאהיה כשאצא יהיה אני כפרפר לילה. ואף אחד לא אוהב פרפרים כאלה. אין בהם צבע. הם לא מככבים בספרי ילדים מאוירים. הם נחשבים במקרה הטוב לסתמיים וברע למזיקים. כמה שאנחנו גזענים. מעניין אם בממלכת ההתפרפרות מותרים היחסים בין יום וליל. בין אפור לצבעוני. אחרית הימים – תינוקות של פרפרים.
בורות לחפירה
לגלם פרפר
Uri Zer Aviv
עיתונאי, בלוגר, עורך ומגיש ברדיו הקצה