אסור לגעת ברצפה: להקת Folo גרמה לי לרחף בהופעה. ראיון

הופעת ההשקה של "The Secret Message", אלבום הבכורה של להקת "Folo", לפני כחודש בבית העם בתל אביב, עוררה התרגשות יוצאת דופן. כל מי שנכח על גג הבניין באותו לילה מהביל, שכח כמה חם ולח. תחושת הריחוף שררה מהצליל הראשון עד הרבה אחרי שהלהקה ירדה מהבמה. ליתד דיוק, מהשטיח.

"גם אנחנו התרגשנו מאוד", אומר אורי אלבוחר, סולן וכותב השירים של הלהקה, שגם מנגן בקלידים ומתופף. יומיים לאחר מכן הופיעו ב"בית ריק" בירושלים "ושם היה אפילו יותר חזק", מוסיף אלבוחר. "דווקא באחד הקטעים השקטים מישהו בקהל צעק ‘אקסטזה!'".

אלבוחר שר באנגלית (לא מאולצת) ובקול עדין עד אין קץ. מהראיון עם חברי הלהקה עולה כי העדינות היא המכנה המשותף לארבעת חבריה. הלהקה החלה את דרכה בירושלים לפני כחמש שנים, משיתוף פעולה בין אלבוחר לבין הגיטריסט המצוין נעם הלפר (להקת "קיצו").

"לרה גנדיוק, הזמרת של ‘קיצו', למדה עם אורי במוסררה והכירה בינינו", מספר הלפר. "כשהאזנתי לחומרים של אורי, הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שאני רוצה לעבוד עם הבן אדם הזה". בתוך זמן קצר הצטרף אל הצמד הקונטרבסיסט השתקן ענר פקר, מלהקת "TheAngelcy". אחריו הגיע איש האלקטרוניקה רני מגידו, שמנגן באמצעות מחשב וכן במלודיקה וקסילופון.

הלפר אומר שכשהלהקה מנגנת יחד בחזרות, יש מעט מאוד דיבורים בחדר: "אנחנו כמעט לא מעירים זה לזה, פשוט מתגלגלים על השירים". מגידו: "בחזרות הראשונות ענר כעס, כי לא הצליח להבין מי מאתנו מוציא איזה סאונד. הרי נעם משתמש באינסוף אפקטים על הגיטרה, אני עם מחשב ואורי עם לופר וסינתיסייזר. באמת קשה לדעת".

"Folo" נקראת על שם משחק כדור, שבו למי שאוחז בכדור אסור לגעת בקרקע. "את המוסיקה הזאת אפשר לנגן רק באוויר", מסביר אלבוחר את הבחירה בשם. הם משלבים בין פוסט-רוק לפולק אלקטרוני; עושים שימוש ניכר בסימפולים: החל בחנה רובינא מבצעת את "קרב יום", דרך ראיון עם ילד בן 14 שהתגנב לחדר המלון של ג'ון לנון, ועד דגימות מתוכניות טלוויזיה ישנות של הערוץ הראשון.

אלבוחר אומר שהוא בוחר את הדגימות לאו דווקא על בסיס התוכן המילולי שלהן, אלא על פי הסאונד. הוא אוהב את קולה של רובינא ואת צליל ההקלטה הישן. "הקול שלה כמעט נשבר באחד השיאים בשיר", מוסיף מגידו. "אחרי שהצבע של השיר תפס אותנו, נוצר דיאלוג מסוים בין המשמעות שלו לשיר שלנו".

האלבום "The Secret Message" הוקלט בחדר קטן, "ממ"ד. ואת הקונטרבס הקלטנו בסלון", אומר הלפר. אבל המאסטרינג נעשה בחו"ל בידי מאנדי פרנל. "היה לי ברור שאת המיקסים נעשה בעצמנו ואת המאסטרינג נתן למומחה", אומר אלבוחר. הוא בדק מי עשה מאסטרינג לאלבומים שהוא אוהב במיוחד, "אבל כל פעם שמצאתי שם שאני רוצה לעבוד אתו, גיליתי שהוא מת", הוא מסביר. "אל מאנדי פרנל הגעתי קודם כל היא עדיין חיה, ואחר כך כי היא עבדה עם ביורק, ‘סיגור רוס', ‘Mum' ועוד המון אחרים שאני אוהב".

הלפר מוסיף שהמאסטרינג ארך כמה חודשים, מכיוון שפרנל ניקתה מההקלטות "לכלוכים מיותרים", והחז ירה להם תוצאה סטרילית מדי לטעמם. אך הם לא ויתרו, "החזרתי להקלטות את הלכלוכים שהיא ניקתה ושלחנו לה בחזרה", אומר מגידו.

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ"