מה משותף ל"אנימל קולקטיב", "קאט קופי", "ג'אסטיס", "הוט צ'יפ", "The XX", "דירהאנטר" ועוד כ-500 זמרים ולהקות אינדי מחו"ל? כולם חתומים בסוכנות הבוקינג של טום וינדיש ודרכה הם קובעים הופעות במועדונים ובפסטיבלים ברחבי העולם. וינדיש, שהוגדר במגזין "בילבורד" כאחד מ-40 האנשים המשפיעים ביותר בתעשיית המוסיקה העולמית שהם בני פחות מ-40, הוא בעליה של סוכנות הבוקינג "Windish Agency". הסוכנות נוסדה ב-2004 בשיקגו וכיום מונה ארבעה סניפים. מתוך כ-140 מוסיקאים ולהקות שהופיעו השנה בפסטיבל "קואצ'לה", 20 הגיעו דרך הסוכנות שלו.
וינדיש משתתף השבוע בוועידת המוסיקה בירושלים, שמופקת ביוזמת עיריית ירושלים, רובע המדיה JVP ומועדון זאפה. אתמול הוא הנחה פאנל העוסק בשוק הפסטיבלים הבינלאומי ובו סיפר כיצד מוסיקאים ישראלים יכולים להשתלב בו. היום ידבר בפאנל על עבודתו של סוכן ההופעות שבו יספר איך מפתחים קריירה בינלאומית לזמרים מתחילים.
"העולם מרוויח המון מגישה לשירותים המאפשרים האזנה חינם למוסיקה כמו ספוטיפיי, סאונדקלאוד ובנדקמפ", הוא אומר. "האזנה חופשית למוסיקה היא דבר מדהים למוסיקה ולמוסיקאים. פעם היו ללהקות פחות אפשרויות פעולה. כמו להוציא את החומרים בחברות תקליטים קטנות וחסרות משאבים. היום הן יכולות פשוט להוציא את החומרים חינם כדי שבמקום שמישהו בחברת תקליטים יחליט מה שווה, העולם יעשה זאת בשבילם".
מה מבדיל את הסוכנות שלך בכך מחברות ותיקות וגדולות ממנה?
"אנחנו מייצגים המון זמרים בתחילת דרכם, כאלה שנמצאים לפני נקודת הפריצה שלהם, או שאפילו אינם מוכרים כלל. בחרנו להחתים רק מוסיקאים שאנחנו אוהבים".
כלומר, לא תלך עם מוסיקאי שאתה מזהה בו פוטנציאל מסחרי, אם המוסיקה שהוא יוצר אינה מדברת אליך?
"נכון, לא אעשה זאת. יש כל כך הרבה מוסיקה ומוסיקאים בעולם שאני מעריך. אין שום סיבה בעולם ללכת עם אלו שלא עושים לנו את זה".
הוא החל את דרכו בתעשיית המוסיקה לפני כ-15 שנה, בסוכנות הבוקינג "Billion Agency". אבל באותה תקופה, הוא נזכר, "קשה היה למצוא את האלבומים של זמרים של אולמות קטנים בחנויות או לקרוא כתבות עליהם במגזינים ותהליך ההתוודעות אליהם היה מאוד אטי. מאז העולם נעשה קטן יותר הודות לאינטרנט. אם פעם הייתי צריך את עצתו של המוכר בחנות התקליטים, היום אני פשוט פותח מחשב".
לא היית רוצה שהסוכנות שלך תקבע הופעות לזמרים מפורסמים כמו מדונה?
"דווקא כן, אבל עדיין במסגרת שציינתי, שהיא להקות וזמרים שאנחנו אוהבים את המוסיקה שלהן. למשל ‘פוסטר דה פיפל'. שמעתי אותם ואהבתי ולכן יצאתי להופעות שלהם גם כשהם מכרו 50 כרטיסים להופעה. כיום הם מוכרים להופעה 50 אלף כרטיסים".
אחד הזמרים החתומים בסוכנות שלך הוא גוטיה שרחוק מלהיות אינדי או בשוליים.
"כן, אבל כשהגעתי אליו אף אחד לא שמע עליו והוא נחשב אינדי. אני שמח בשבילו".
היום ישתתף וינדיש גם בפאנל על שוק המוסיקה האמריקאי. "באמריקה הלטינית, מקסיקו לדוגמה, אין תעשיית מוסיקה מפותחת כמו בצפון אמריקה ולא נמכרים שם כמעט דיסקים", הוא אומר. "אבל הלהקות שאני מחתים להופיע במקומות הללו מוכרות יותר כרטיסים מאשר בארצות הברית. שם הקהל יודע את כל המלים של הלהקות וזאת הוכחה שמשהו מדהים קורה עכשיו. להצלחה של מוסיקאים יש הרבה יותר מלמכור דיסקים".
הכותרת של אחד הפאנלים שבהם תשתתף היא "כיצד לפרוץ אל שוק המוסיקה האמריקאי מהפן העסקי והתרבותי". מה תציע בו?
"כמו שציינתי, להעלות את המוסיקה שלך לרשת זה דבר הראשון. פרט לרשתות החברתיות ואתרים שציינתי קודם רצוי לשכור איש יחסי ציבור שיפיץ את שם הזמר. גם אם לא ישיג לו מיד ראיון ב'ניו יורק טיימס', הוא צריך להפיץ את המוסיקה ושאנשים יאזינו לה. אחר כך, בעזרת איש יחסי הציבור ובהתאם למספר ההאזנות באתרים שבהם העלית את המוסיקה, לקבוע הופעות בארצות הברית, בניו יורק ובלוס אנג'לס".
אתה חושב שעברית היא בהכרח מכשול בדרך לפריצה בשווקים שלא דוברים את השפה?
"זה בהחלט יכול להיות מכשול. אבל במקרים רבים המוסיקה מתעלה על השפה. קבעתי הופעות למוסיקאים שהופיעו מול קהל שלפחות חצי ממנו לא הכיר את השפה והאולמות היו מלאים".
האם אתה קורא בלוגים של מוסיקה?
"כן, אבל לא בשביל להכיר מוסיקה. מה שעוזר לי לגלות דברים חדשים ומעניינים זה שיחות עם אנשים שאני מעריך את טעמם. כך גיליתי למשל את ‘The XX', תוך כדי ישיבה בבית קפה עם חבר, כשרק היו להם כמה שירים שהוציאו בבריטניה ולפני שכמעט שמעו עליהם, ומיד קבעתי להם הופעות".
האם אתה מכיר מפיקי הופעות ישראלים הפועלים כאן?
"לא ממש. בדרך כלל ישראל נחשבת לטריטוריה שמכסים סוכני הופעות בריטים. אני מעולם לא עשיתי בוקינג ישירות מול מפיק בישראל".
איזה טיפ היית נותן למפיק ישראלי שמעוניין להביא לכאן הופעות מחו"ל?
"הדבר הכי חשוב הוא להעניק ללהקה חוויה טובה ומקצועית שאתה יחזרו הביתה ועליה יספרו לסוכן שלהם ואפילו ללהקות אחרות שאתם הם בקשר. פרט לתשלום בזמן, זה מתחיל באיסוף המוסיקאים מנמל התעופה, ליווי שלהם בכל תקופת השהייה שלהם בישראל ובגדול, לוודא שייהנו ושירצו לחזור".
באחרונה נודע כי בקיץ הבא אמורה להתקיים בישראל גרסה של פסטיבל "לולהפלוזה". האם אתה סבור שהדבר אכן יתקיים כמובטח?
"מפיקי הפסטיבל האמריקאים עשו עבודה נהדרת בשיקגו, עיר הבית של הפסטיבל. בעקבות הצלחתו הופקו לו בשנתיים האחרונות גרסאות בברזיל ובצ'ילה. הפסטיבל לא מוכרח להיות הדבר הכי גדול בעולם בשנותיו הראשונות בישראל. ב-1991, כשהוחלט לראשונה להפיק את ‘לולהפלוזה' בשיקגו, אף אחד בעיר לא האמין. אמרו ‘למה שיקגו, אנחנו לא ניו יורק, לא מספיק אנשים צריכים את זה ושזה לא יצליח'. בפעמים הראשונות באו כ-60 אלף איש ומאז הוא צמח ליותר ממאה אלף ביום. אנשים פשוט סקפטיים, אבל ההערכה שלי היא שהפסטיבל אכן יתקיים בישראל".
