זאב נחמה, שבמשך שנים כונה בציניות "מכונת הלהיטים", יכול לצחוק היום על מבקריו כל הדרך אל הבית שבנה לו, אי שם במושב במרכז הארץ שהוא מעדיף לא לציין את שמו.
כלב דני ענק יצא לרחוב כשבאנו לשם, וקיבל את פנינו בשמחה וכשכושי זנב. רק אחרי שחולפים על פני שער הכניסה והעצים, נגלה במלוא הדרו הבית המיוחד שעיצב נחמה בעצמו לפני 13 שנה. עיצוב הפנים של הבית מדמה בטן של ספינה. על השולחן בסלון מיני משקאות יקרים ומבחר גדול של שוקולדים. על הקיר תמונה ממוסגרת של ג'ימי הנדריקס מעשן ג'וינט אדיר-ממדים ("התמונה הזאת משקפת דור שלם"). מודלים רבים של ספינות מפוזרים בכל רחבי הבית ("הייתי בחיל הים"), בדרך לקומה השנייה מוצג לראווה אוסף רובוטים וינטג' ("קיבלתי במתנה מקובי אוז ומאז האוסף גדל, לא ברור לי איך") ולמעלה ישנו בין השאר חדר שמיועד להאזנה לתקליטים ("פעם בשבוע זה כיף לשבת ולהאזין ככה לתקליט ישן"). בחוץ יש בריכת צבים ("הם ישנים עכשיו").
נחמה, יליד 1961, רווק, גר בבית הגדול הזה לבדו ומספר שלעתים קרובות הוא מזמין חברים למסיבות. האיש שחתום על המצאת הפופ הים תיכוני ועל ארבעה מאלבומיו המצליחים ביותר של אייל גולן חי, מתברר, כמו רוקסטאר. כמה דקות אחרי שאמר שהוא טיפוס "קצת היפי", הוסיף נחמה: "אני גם קפיטליסט, אחי. אם אתה מצליח ומרוויח, אז סבבה – תיהנה".
והוא נהנה. בקיץ האחרון הוציאה "אתניקס" את אלבומה "געגועים" וחזרה להופיע מול קהלי ענק בקיסריה ובהיכל נוקיה, אחרי חמש שנים שבהן לא הוציאה אלבום. האם הלהקה – שזכתה לפופולריות עצומה החל בשנות ה-90 והוציאה עד היום 13 אלבומי אולפן – חוזרת לשגרה של הוצאת אלבומים בקצב סדיר של אחד לשנה?
נראה שכן. היום יוצא סינגל ראשון מתוך אלבומה הבא, שאמור לראות אור בעוד כחצי שנה. בשיר החדש, "אהבת חינם" שמו, פונה זאב נחמה למנהיג העם ומבקש ממנו: "בוא הרם את ראשך, פקח עיניים מולך בני אדם – עם/ מחכים שתלך אל השביל שמוביל לשמחה/ השמחה עצובה, מתרחקת, כשיש בנו זעם".
"כתבתי אותו בשבוע של חזרת גלעד שליט הביתה", מספר נחמה, "אבל זה לא שיר על גלעד שליט, אלא שיר כמיהה למנהיג, כמו משה רבנו, שיוביל אותנו למקום טוב יותר.
"תראה, דעותי הפוליטיות הפוכות מאלו של ביבי, אבל פתאום בא ראש ממשלה ועושה מהלך שעושה לכולנו כל כך טוב. המדינה ממש נמלאה באנרגיה חיובית. כל העולם הסתכל עלינו פתאום בהערצה, על מה שאנחנו מוכנים להקריב בשביל בן אדם אחד. במקום להרגיש מושפלים, ששיחררנו כל כך הרבה מחבלים, ההרגשה בפנים היתה טובה. פתאום הבנו שערבות הדדית גם טובה לתדמית של ישראל כלפי חוץ".
אז למה לא הוצאתם את השיר כבר בשבוע שחרורו של שליט?
"קשה לי עם שירי ‘אנו העולם' (We are the World, הקליפ עתיר הכוכבים שצולם בשנות ה-80 למען הרעבים באפריקה וזכה מאז לגרסאות רבות, אז"א). זה לא בקטע של צניעות, תאמין לי, יש מקומות בחיים שלי שאני יכול להיות בהם יותר צנוע. אבל אם הייתי משחרר אותו אז, יכול להיות שהוא היה מתפרש כניצול ציני של המצב. אני לא מסוגל לעשות דברים כאלה, זה לא אני. חוץ מזה, השיר היה מאבד כך את הפואנטה, שלא מדברת על מקרה ספציפי כלשהו".
ואמנם, מלות השיר החדש אינן מכוונות לנושאים ספציפיים ואין בו אמירה פוליטית כלשהי, אלא רק שאיפה כללית לדברים שכולם רוצים ושקל להתחבר אליהם, כמו שמחה.
רצית ש"אהבת חינם" יתאים לכולם ולא רק למי שמזוהה עם המחאה החברתית?
"בדיוק. תראה, אני גם אסע להופיע אצל הימני הכי קיצוני ולא אחרים אף אחד. הרי הופענו בגוש קטיף חצי שנה לפני הפינוי ואפילו אמרנו להם בפנים שאנחנו בעד פינוי. הם חיבקו אותנו, אף על פי שניסו לשכנע אותנו לשנות את דעתנו. אין לי בעיה עם זה, אני מאמין בחופש דעה מוחלט. האידיאולוגיה הבסיסית שלי היא כמו בשיר ‘Imagine' של ג'ון לנון: עולם בלי גבולות, בלי דתות וכל זה".
אבל אתה משחק בשני הצדדים. זו לא צביעות לדעתך?
"לא. אמן לא יכול להיות נגד מישהו, כמו שהוא לא יכול להיות נגד סגנון מוסיקלי כלשהו שיש בו נשמה. באידיאולוגיה המוסיקלית שלנו תמיד ניסינו לחבר בין דברים, בין מזרח למערב, בין ניגודים. אגב, לא היינו היחידים; ‘בנזין', ‘תיסלם' ופורטיסחרוף עשו את זה לפנינו. ההבדל הוא שאנחנו לא פחדנו לבוא ולגעת בז'אנר עצמו. זאת אומרת, לבוא במוצהר ולעשות דואט עם זהבה בן או להפיק זמר כמו אייל גולן".
ובכל זאת, מה לדעתך צריך לעשות בישראל של היום?
"קטונתי מלייעץ, אני שבא מחולון-דרום תל אביב. אבל אני יודע מה אני הייתי רוצה לעשות. קודם כל, אני מאמין בשתי מדינות לשני עמים. אני גם מאמין ברווחה על פני ביטחון, כן, בפירוש גם ברמת התקציבים. "ראיתי לא מזמן סרט על דמוקטטורה (דמוקרטיה טוטליטרית, אז"א) איפשהו במזרח הרחוק. זאת אומרת שהעם בוחר שישלטו עליו באמצעות חוקים נוקשים שעליהם הוא הסכים. נשמע דפוק, אבל מה זה יוצר? סדר. לא סדר כמו אצל ג'ורג' אורוול, אלא כזה שמאפשר חופש. הלוואי שהיינו יכולים ליישם את השיטה הזאת כאן, אבל זה לא היה מחזיק פה דקה עם מנטליות כמו שלנו".
והוא מוסיף: "אני לא חי בסוטול מתמיד. אני עם הרגליים על הקרקע. אבל אפשר באמת להאמין ביונה ובעלה ולא בחרב. בעצם אני כן קצת היפי, כל המשנה המוסיקלית שלי שאובה מהחיפושיות. ‘צוללת צהובה' היה התקליט הראשון שלי".
הרבה אמנים השתתפו במחאה הגדולה בקיץ. האם גם אתם לקחתם בה חלק?
"הופענו בהפגנה הגדולה שהיתה בירושלים, וחלק מההכנסות שלנו מהופעה בקיסריה העברנו לעמותה שמטפלת בילדים עניים".
אבל לא הסתובבתם בין אוהלים?
"לא מעניין אותי שיצלמו ויעשו מזה יחסי ציבור לטובת הלהקה. גם כשאנחנו מופיעים בבתי חולים אנחנו לא מזמינים עיתונאים. זה לא לעניין".
אנשים קונים אותך
מאז שהוקמה ב-1989 לא הפסיקה "אתניקס" לפעול. זאב נחמה הסולן גם מחבר את מלות השירים ומלחין אותם יחד עם תמיר קליסקי הקלידן. שניהם יוצאי להקת הרוק "מוסקבה", שפעלה בשנות ה-80. אליהם הצטרפו גל הדני על התופים והגיטריסט גיל אלון, שנפרד מהלהקה בתום הופעה בקיסריה ביולי האחרון אחר 21 שנים בה. יורם פויזנר, המפיק המוסיקלי והמעבד, הצטרף ב-1996.
היה מפחיד לחזור להופעות ענק אחרי חמש שנים?
"בטח, היתה הרגשה של הימור גדול. אף על פי שכבר הופענו מול קהלים גדולים, כל פעם שאתה בא עם אלבום חדש, אתה בעצם מיילד את עצמך מחדש ושוב מתחנן לאהבת הקהל. ואתה מצפה להרגיש שאתה עדיין רלוונטי".
אתם עדיין צמאים לבמה אחרי כל כך הרבה שנים?
"ברור. היו לנו 82 הופעות בקיץ האחרון, אבל בחמש השנים שלא הוצאנו אלבום הופענו בעיקר במקומות יחסית קטנים, כמו הזאפה בתל אביב, רדיו-בר בצפון והצוללת בירושלים. והופעות מכורות כמובן. אלו הופעות שאנשים קונים אותך; ועדים של כל מיני גופים, חברות מסחריות וכו'. מוסיקאים מתביישים להגיד את זה, אבל זה רוב נתח השוק וההופעות שהכי מכניסות בסופו של דבר".
לפני צאת האלבום "געגועים" אמרת בראיון שמפעם לפעם עוצרים אותך ברמזור ושואלים לאן נעלמה "אתניקס". האם מאז צאת האלבום הפסיקו לשאול את זה?
"לחלוטין. זה כאילו כל הזמן היינו כאן. גם התחילו להשמיע יותר מאלבומים קודמים שלנו ברדיו. חזרנו לתודעה, זה עניין של יחסי ציבור וניהול נכון".
אשר לאלבום הבא, כשהוא נשאל על אופיו אומר נחמה: "מוקדם להגיד, כי רק תוך כדי העבודה על תקליט אתה יוצר את המהות שלו, והוא לא מוכן עדיין. אבל אני חושב שהסינגל שיוצא היום כבר נשמע די שונה מרוב מה שהוצאנו עד היום. מאז שהתחלתי לעבוד עם יורם פויזנר, כל שיר הוא בוטיק. זאת אומרת שבכל אחד מטפלים נקודתית ולפרטי פרטים, בניגוד לפעם שהייתי יותר פס ייצור של שירים – ואז העיסוק היה בעיקר לברור מתוך הכמויות".
מחווה או בדיחה
תופעה שצברה תאוצה בשנים ש"אתניקס" היתה מחוץ לאור הזרקורים היא תוכניות המוסיקה למיניהן נוסח "כוכב נולד" ו"דה וויס" – וגם "אייל גולן קורא לך". האם נחמה צופה בהן?
"אם אני צופה, אז זה בדרך כלל בשביל למצוא זמר לעבוד אתו", הוא משיב. "מאוד עניין אותי בזמנו לירן דנינו (ממשתתפי ‘כוכב נולד', אז"א), רציתי להפיק אותו אבל בסוף זה לא הסתדר".
היית מסכים להיות מנטור ב"דה וויס" אם היו מציעים לך?
"לא. הציעו לי להיות שופט בעונה הראשונה של ‘כוכב נולד'. סירבתי. לא נראה לי מתאים לקבוע גורלות של אנשים בפרהסיה. אני כן עושה את זה באודישנים ואומר את דעתי המקצועית. אבל להגיד לבן אדם את האמת, לא מתאים לי מול כל עם ישראל. ראיתי את ‘דה וויס' ונהניתי מאוד מהרמה המקצועית של ההפקה וגם מבחינה מוסיקלית. אבל אני לא רואה אף פעם עד הסוף, לא ‘כוכב נולד' ולא ‘דה וויס'".
בשנתיים האחרונות גם קרו שני דברים שנחמה עוד מתלבט איך בדיוק להתייחס אליהם. פרויקט ישראלי בשם ‘Doctor Core', שמורכב מנציגים בולטים בסצינת הPאנק והמטאל, הוציא אלבום באורך מלא מלהיטי "אתניקס" בסגנון רוק כבד. ברוח דומה התקיים לפני כשנה במועדון אוזןבר בתל אביב ערב מחווה ללהקה מצד להקות אינדי תל-אביביות, שלא ברור אם באו לחלוק כבוד או לעשות מכל העניין צחוק. או כדברי נחמה: "לא ידעת אם זה קטע אמיתי של קאלט או שזה היה סוג של ריספקט דאחקיונרי" (מלשון דאחקה). בערב המחווה השתתפו הלהקות "אנטיביוטיקה", "רוצי בובה" ועוד.
ההבחנה של נחמה נכונה. שתי המחוות האלה החלו כיוזמות שיש בהן מן ההומור אך נהפכו לרציניות ומושקעות. לעתים הומור עוזר לחשוף אמת מסוימת, כמו אהבה של להקת אינדי אלטרנטיבית ללהקת "אתניקס" (זאת בדומה, למשל, לליין מסיבות הגייז "אריסה", שהחל כבדיחה אך הצליח להביא אמנים מזרחיים לקהל שלא נחשף אליהם קודם לכן).
"מוסיקאי כזה, שאומרים לו בוא, יהיה מגניב, תבצע שיר של ‘אתניקס' בסגנון שלך, בכוונה לא ירצה לבחור שיר מובן מאליו, אלא ילך ויחפור בדיסקוגרפיה שלנו כדי להביא אותה ביציאה", אומר נחמה. "אבל על הדרך הוא נחשף להמון שירים שלנו שהוא לא הכיר קודם ואז הוא מגלה עולם שלם.
"אני לא רציתי להיות עוד ‘קולדפליי', אלא לעשות משהו שקשור לכאן", הוא מוסיף. "אף על פי ש'קולדפליי' מעולים. בתחילת שנות ה-80 חייתי שנתיים וחצי בלונדון ויצא לי לראות בהופעות את ‘קווין' עם פרדי מרקורי בסיבוב של ‘רדיו גאגא' וגם את ‘סימפל מיינדס', ‘טירס פור פירז', גארי ניומן ופרנק זאפה. ניסיתי להקים להקת רוק בלונדון עד שהבנתי שאני מוכר קרח לאסקימוסים, חזרתי לארץ והתחברתי לישראליות שלי".
הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון "הארץ"
