איתי בלטר. צילום: ליאל אלכסנדרה אדמון
איתי בלטר. צילום: ליאל אלכסנדרה אדמון2

"עזבתי עיר, עזבתי עבודה, היה לי מלא זמן פנוי", נזכר המוסיקאי איתי בלטר. "אמרתי לעצמי שזו הצעה נחמדה לעשות ערב משירי אלכסנדר פן, אבל מה, שאעלה לבמה ואתחיל לשיר קאברים לשירים מוכרים שלו? אז החלטתי לקחת את הטקסטים שלו שאני אוהב ולהלחין אותם בעצמי".

בלטר, בן 41, שניגן בין השאר עם עמיר לב וברי סחרוף, היה חבר בשנות ה-90 בלהקת "גוונים כהים" עם ירונה כספי. אלבום הסולו הראשון שלו, "השמש, הרוח, השד והים", יצא ב-2006 וחשף לא רק פסנתרן מוכשר אלא גם זמר בעל קול עמוק ויכולת הבעה סיפורית ופואטית. בלטר הוציא בשנה שעברה שני סינגלים, אבל האלבום השני מתעכב מטעמים פרפקציוניסטיים.

לפני כארבע שנים עבר לבאר שבע עם אשתו והכיר שם את נדב פרץ, שמארגן ומפיק ערבים ספרותיים מוסיקליים. "הצעתי לצחי גולדברג, הבעלים של מועדון ‘עשן הזמן', שאארגן ערבי נושא על משוררים שאנשים אוהבים, כמו אלתרמן ופן", מספר פרץ, בן 32. "הוא אמר שיש לו חבר שעבר עכשיו לבאר שבע ושאין לו מה לעשות עם עצמו. הוא גם הוסיף שהוא בטח ישיר נפלא את ‘שיר השיכור'".

המופע המשותף "פנים לפן", שבו בלטר שר את שירי המשורר ופרץ מספר עליו, הוצג מאז במקומות רבים בדרום ובקיבוצים. מחרתיים, בבית הסופר, הוא יועלה לראשונה בתל אביב.

הרחק מהמיתוס

המפגש עמם מתקיים בבר ישן ליד שוק לוינסקי בדרום תל אביב. בלטר, במראה של יורד ים ועם פאסון של צ'ארלס בוקובסקי, נראה בן בית במקום המחוספס שבו עדיין, לצד הבירה, מגישים דג מלוח ואפשר לראות כדורגל בשידור חי. "תמיד אהבתי את פן, אבל אני לא מלחין אף פעם טקסטים לא שלי", הוא מספר. "פעם, בעצם, הלחנתי שיר של דליה רביקוביץ' לנורית גלרון (‘בקצב שלה'). "כבר שנים בהופעות שלי אני אוהב לבצע את הימנון השיכורים של פן – ‘סורו מני'".

"שלא נשתה מי ים", מציין פרץ ופתאום בלטר פוצח בדקלום שאליו פרץ מצטרף בקול: "סורו, סורו/ מני, יגון, קדרות ומחשבה/ הן חי אני, חי עודני/ שיכר אשתה ואהבה".

הוא היה רומנטיקן חסר תקנה.
פרץ: "נכון, אבל מלכתחילה לא רצינו להגיע לאותם המקומות הרגילים שתמיד עוסקים בהם בדמותו של פן, אלה שמתוכם צמח המיתוס. ומה יש לנו במיתוס? אלכוהול, בגידות, אלימות, נשים יפות ומפורסמות. אני מדבר על פן דרך השירים שלו, על איך שהביוגרפיה שלו שזורה בשיריו. הטקסטים שלו היו הרבה יותר חכמים ממנו. הוא בעצם חי בתקופה של משוררים מודרניסטים שמה שהנחה אותם תמיד זאת שיטת מחשבה מסוימת. כלומר, היו משוררים קומוניסטים והיו משוררים ציוניים וכו', אבל היכן האידיאולוגיה נגמרת ומתחיל האני? אצל פן לא היו גבולות בין השניים".

ניסיתם לעשות אותו הדבר עם שירים ודמות של משורר אחר?
"עשינו פעם ערב לאה גולדברג", אומר פרץ ובלטר מעיר מהצד "זה לא זרם". פרץ ממשיך: "על אלתרמן מדברים מספיק והפסטי-גולדברג כבר בעיצומו בכל מקום וזה טוב ויפה, אבל הבייבי שלנו הוא בפירוש אלכסנדר פן. תראה, הוא היה מרתק, המציא לעצמו איזו ביוגרפיה, כנראה בדיונית לגמרי, וטען שהוא נכד של איזה רוזן שוודי. לא ממש יודעים מה הסיפור שלו והוא די עטף את עצמו בערפל".

בלטר, לעומת חברו שלמד ספרות עברית ושוקד על תעודת הוראה, הוא לא האדם שיישב עם ספרי היסטוריה ויבדוק מה מוצאו של המשורר ומורשתו התרבותית. "אני מתחבר למלים שלו ולמוסיקה שכתבתי לה", הוא מסביר. "נדב חידש לי המון, גירה אותי להלחין שירים בעזרת הסיפורים שמאחוריהם. כמה מהלחנים מורכבים מוסיקלית עם המון מעברים ואקורדים – מאוד קברטיים ומוחצנים".

כשאתה קורא שיר של פן ברור לך מיד באיזה סגנון מוסיקלי תלחין אותו?
"כשאני כותב שירים שלי אני מתחיל עם המלים, וכשאני ניגש לפסנתר אני כבר יודע את המוסיקה מראש. גם במופע הזה, מקריאה ראשונה ידעתי מה תהיה המוסיקה של רוב השירים".

מתאגרף עם ביאליק

אף שהטקסטים בעלי משקל, נשמע שאתם ניגשים להופעה בסוג של קלילות משוחררת. מההזמנה למופע אפשר לחשוב שזהו אירוע מעונב שכזה.
"איזה מעונב?!", בלטר כמעט מתפלץ, "תקשיב, יצא לנו להופיע פעמיים בבר של רוסים שהתאהבו בנו, בר של אנשים שבאים לשתות חזק. לדעתי, פירקנו שם שלושה בקבוקי וודקה בלי להרגיש בכלל, וכשניסינו לעזוב הבעלים רודף אחרינו עם עוד וודקה ביד ואמר שאנחנו נעליב אותו אם לא נשתה. זה מקום שכשאני מופיע בו, אני מודיע שאני לא מגיע למחרת לעבודה". ופרץ מוסיף "כמעט יצאנו משם על אלונקה".

הופעתם שם עם שירי אלכסנדר פן?
פרץ: "כן, רוסים מתחברים מאוד לפער בין ברית המועצות לישראל, שבא לידי ביטוי בשירים של פן. משוררים אחרים שעלו משם ארצה טרחו לטשטש את הפער התרבותי שנוצר".

המופע "פנים לפן" מבקש להציג את הצד הלא מוכר של המשורר ואת דמותו מלאת הניגודים מאחורי הזוהר והסיפורים המפולפלים.

למה נדמה שאתם מרגישים סוג של שליחות? הרי רבים משיריו של פן הולחנו ובניגוד למשוררים אחרים אי אפשר להגיד עליו שהוא מת אנונימי וגלמוד.
פרץ: "הלחינו דברים מאוד מסוימים שלו, את הדברים הברורים. כלומר, את הפזמונים שהוא כתב כמו ‘הבו לבנים', ‘על גבעות שייח אברק' – זה קל, אתם אין בעיה. לפן יש שירים על כל כך הרבה נושאים שונים שמהם אפשר לבחור".

בלטר: "אנחנו מאוד גמישים. אין לנו שתי הופעות זהות. אנחנו לא בוחרים אילו שירים לבצע מראש".

אלכסנדר פן. צילום: ויקיפדיה
אלכסנדר פן. צילום: ויקיפדיה

אז אילו שירים אתם בוחרים שלא שרו בעבר?
פרץ: "השירים הפוליטיים. פן היה קומוניסט בתקופה שלא גייסו כאלה, ובכך גזר על עצמו נידוי. הוא בחר את הצד הלא אהוד בלשון המעטה. הוא הלך עם זה עד הסוף. לא שכחו לו את זה. השירה שלו מאוד קשה. האלכוהול זה משהו שמארגן ונמצא בכל הפואטיקה שלו".

כלומר שהאלכוהול נוכח גם בשיריו שלא עסקו בשתייה?
"זה זורם שם העניין הזה", אומר בלטר ופרץ מוסיף שבשירי האהבה שלו תמיד היה יין.

נדב, איך אתה בוחר אילו סיפורים לספר בהופעה?
בלטר: "אני אענה במקומו, הרבה פעמים בהופעות הוא פשוט זורם ומפתיע גם אותי עם סיפורים שאני בעצמי לא שמעתי אף פעם. יש בינינו איזה חיבור בהופעה שגורם לנו לזרוק זה את זה לכל מיני מקומות שונים. ככה זה היה בינינו מההתחלה".

פן נחשב לחלק מקליקה בוהמיינית, מה מייחד אותו ממנה לטעמכם?
פרץ: "הוא היה חלק מהחבורה הזאת של שלונסקי ואלתרמן וגם מאוד פירגן להם, אבל בזמן שהם כתבו על ‘מולדתי' הוא כתב על ‘מולדת'. הוא היה נערץ וראה את עצמו חלק מהם, אבל הוא היה לבד". בלטר מוסיף שהוא מתחבר לתחושה של לבד בין כולם: "גם אני כזה. גם אני מכיר את כולם בעולם המוסיקה ולמרות כל זאת עדיין נורא בודד. אני מתחבר אל הכתיבה שלו בהמון מצבים שהיו לי בחיי". שתיקה קצרה ובלטר זורק לאוויר עובדת טריוויה: "פן גם היה מתאגרף עם ביאליק!".

אתם מתחברים גם לצד הציוני של פן?
בלטר: "פעם כתבנו בפייסבוק לקראת המופע והוספתי שם שהוא היה משורר ושיכור וציוני וכל מיני דברים עליו. קיבלתי תודה מהנכדה שלו שפתאום הציעה לי חברות בפייסבוק. היא היתה מופתעת שמישהו בכלל מתעסק בו. באותו דף באינטרנט מישהו טען שפן לא היה ציוני והיא כנראה נפגעה. פן מעורר באנשים כעסים ועניינים פוליטיים לא פתורים".

פרץ: "מה שמרתק בפואטיקה שלו הוא שלא היה קל להיות גם קומוניסט, גם יהודי וגם ציוני, יש כאן המון סתירות, כמו לאחוז את המקל משני הקצוות".

אתם עומדים לארח את יהודית תמיר ובעלה שפי ישי בהופעה הקרובה בתל אביב. נשמע כמו בחירה מאוד מתאימה.
"אני מכיר את יהודית ושפי מאז שגרתי בצעירותי בפלורנטין", מספר בלטר, "ליהודית היה ברור איזה שיר היא תשיר. קוראים לו ‘נומי דומי' והוא שיר ערש נוראי". זהו שיר שהוא ‘כתב קטגורי של פן נגד עצמו'".

בימים אלה חזר בלטר לעבוד על אלבום הסולו השני ונכנס לשלב המיקסים. במקביל הוא עובד על אלבום קאברים לזמרים ישראלים ובהם אריק לביא, שלמה ארצי ובני ברמן. "נדב אוהב שירים ישראליים ויוצא לי לשמוע המון מוסיקה אתו בטיולים וסתם כשאנחנו נפגשים", הוא אומר, "הוא אוהב זמרים ממרדכי גבירטיג ועד לעופר לוי".

יש לקוות ששיתוף הפעולה המבורך בין בלטר לפרץ והתשוקה המשותפת והמשלימה שלהם למוסיקה ולתרבות הישראלית יניבו פירות נוספים וערבי קונצפט מעניינים בעתיד. ומי יודע, אולי אפילו אלבום מוקלט המציג את פניו הפחות מוכרים של אלכסנדר פן.

הכתבה התפרסמה לראשונה בעיצון "הארץ"