M Ward

"מוזיקאים רבים יגידו לך שהם יוצרים באולפן דבר חדש לגמרי, אבל לא, הם פשוט משלבים אלמנטים ישנים יותר שאליהם הם נחשפו. אין שום דבר חדש באמנות בכלל, ובמוזיקה בפרט. הכל תוצאה של שילוב השפעות קודמות", חורץ אם.וורד בראיון טלפוני לקראת הגעתו להופעה ראשונה בישראל, שתתקיים ביום רביעי בתיאטרון גשר. מאת'יו סטיבן וורד נחשב זה כבר יותר מעשור לאחד המוזיקאים המוערכים ביותר בסצנות האלטרנטיב קאנטרי והפולק האמריקאיות. פרט לכישרון הכתיבה הנהדר שלו והיכולת להישען על מוזיקה ישנה בלי להישמע מיושן, וורד הוא גם גיטריסט מחונן. ניתן לומר בבטחה שיותר מכל גיטריסט אחר היה זה ג'ון פאהי המנוח, מי שנחשב לאבי זרם הפרימטיביזם האמריקאי, שהשפיע באופן המשמעותי ביותר על וורד. פאהי יצר כבר בשנות ה־50 קומפוזיציות נאו־קלאסיות אוונגרדיות תוך הישענות על טכניקות פריטה שלקוחות מבלוז וקאנטרי.

"התחלתי להאזין לפאהי פחות או יותר באותו זמן שהתחלתי להופיע, בסביבות שנת 2000", מספר וורד, "ניגנתי קטעים שלו, למדתי את כיווני הגיטרה שלו ונשאבתי יותר ויותר פנימה. כשהוא מת הלכתי להלוויה שלו, כאן באורגון, שהייתה מאוד מרגשת. את האלבום השלישי שלי הקדשתי לו ולמוזיקה ששמעתי באותה הלוויה". אותו אלבום שלישי שעליו וורד מדבר, "The Transfiguration of Vincent" שיצא ב־2003, היה גם האלבום שפרץ עבורו את מחסום קהל המעריצים המצומצם, אך המסור שהיה לו עד אז, אל עבר קהלים גדולים יותר. וורד לא נותר חייב, וב־2006 קיבץ סביבו כמה מוזיקאים ידועים, בהם דבנדרה בנהארט, להקת קלקסיקו וגיטריסט להקת סוניק יות' – לי רנלדו, והפיק עמם אלבום מחווה לג'ון פאהי.

וורד החל לכתוב שירים בגיל 15 ומאז לא הפסיק. הוא מעיד על עצמו כי הוא כותב "מתוך סיעור מוח שאני עושה ביני ובין עצמי, או פשוט זורם עם רצף תודעתי כלשהו, כך שאחרי הרבה שנים של כתיבה כזאת אני מתחיל ללמוד מה מעניין את התת־מודע שלי". הוא כמובן מסרב לחשוף את הדברים שמעניינים את נבכי מוחו, אבל במקרים מסוימים התת־מודע שלו מייצר שירים בעלי מכנה משותף שלבסוף מוצאים את עצמם מאוגדים לכדי אלבומים שלמים; "Transistor Radio" לדוגמה, מורכב משירים שכתב מתוך אהבתו לרדיו הישן. "הייתה תקופה שבה מצאתי את עצמי כותב הרבה שירים על רדיו ועל הסאונד שלו. אז חפרתי קצת עמוק יותר וגיליתי שאני חוזר בזמן לימים שבהם גיליתי מוזיקה לראשונה. שללא ספק היה דרך הרדיו". האלבום "Post War" לעומת זאת מורכב משירים שנכתבו בהשפעת המלחמה של ארצות הברית בעירק, שגרמה לו להרהר על המעגליות שבה האדם נמצא תמיד – על כך שכל תקופה של אחרי מלחמה היא רק הכנה לזו הבאה.

פרט לשבעת אלבומי האולפן שוורד הוציא עד כה (האחרון בהם, "A Wasteland Companion" ראה אור לפני כשנתיים), הוא גם חבר בצמד She & Him לצד השחקנית־זמרת זואי דשאנל. נוסף על כך, הוא הקליט אלבום עם Monsters of Folk, שהיא מעין סופרגרופ הכוללת בין השאר את קונור אוברסט (Bright Eyes) וג'ים ג'יימס (My Morning Jacket). כמו כן הוא ניגן עם בת' אורטון, נורה ג'ונס וג'ני לואיס ושיתף פעולה פעמים רבות עם הואי גלב מלהקת Giant Sand. קצרה היריעה מלפרט את כל שיתופי הפעולה שלו עם אמנים אחרים.

באלבום האחרון שלך, "A Wasteland Companion", הקדשת את השיר "Clean Slate" לאלכס צ'ילטון מלהקת ביג סטאר. אבל קשה למצוא קשר במילות השיר למוזיקאי המנוח.

"כתבתי את השיר מיד לאחר ששמעתי שהוא מת. הוא מהווה השראה גדולה עליי במשך שנים רבות וזה היה נראה לי ראוי. השיר קשור לאלכס צ'ילטון, ומתכתב עם השיר The" Ballad of El Goodo" שלמדתי לנגן פעם. כמה ממהלכי האקורדים בשיר שלי מושפעים ישירות ממנו. יש לו כל כך הרבה שירים טובים. אני מקווה שיותר אנשים יאזינו לביג סטאר".

כל האמנים שאתה מושפע מהם מתים? אתה לא מאזין גם למוזיקה חדשה יותר?

"הלכתי לפני הרבה שנים לראות הופעה של די.ג'יי שאדו וחשבתי שהוא מבריק. אני גם מאזין  לקצת אלקטרוני והיפ הופ, אבל באופן כללי אני ממעט להאזין למוזיקה חדשה. את מרב ההשראה שלי אני שואב מתקליטים ישנים, מאמנים שכבר לא איתנו".

די.ג'יי שאדו בעצמו עשה קריירה מלערבב תקליטים ישנים.

"זה נכון. בכל אופן, אני לא מתחבר לסגנון ההקלטה הדיגיטלי המודרני".

מה לגבי סרטים, האם ישנם שירים שלך שהושפעו באופן ישיר מקולנוע?

"'Bad Dreams' מתוך האלבום 'End of Amnesia' נכתב בהשראת הסרט 'קטיפה כחולה' של דייויד לינץ'. לאחרונה אני מושפע גם מסרטים של סרג'יו ליאוני ואניו מוריקונה, אבל הקולנוענים האהובים עליי הם אלמודובר, פליני, דייויד לינץ' וסטנלי קיובריק. אני יכול לראות כל סרט שלהם אינסוף פעמים".

בשירך "Helicopter" אתה מזכיר את "Tom Violence", שהוא שם של שיר של סוניק יות'. מה הקשר בין השניים?

"ישנו קשר, אבל אני מעדיף לא לפרש אותו. אני אוהב שמאזינים יוצרים את ההקשרים בעצמם. למדתי כבר מזמן שהפרשנויות של אנשים אחרים לשירים שלי הרבה יותר מעניינות מאלו שלי". וורד הוא מעריץ ותיק של סוניק יות'. המתופף שלה, סטיב שלי, אף מנגן באלבום האחרון שלו. אשר למילות שיריו, וורד נוטה לכתוב באופן מסתורי ופתוח לפרשנות. "אני פשוט רוצה שלשירים שלי יהיה את הכוח להישאר מעניינים לאורך זמן", הוא מסביר, "כמו שירים של האנק וויליאמס. אם אתה מאזין להם כשאתה מאושר הם יעשו אותך עוד יותר מאושר, ואם אתה מאזין להם כשאתה מבואס, הם יבאסו אותך עוד יותר, ובו בזמן יגרמו לך להרגיש טוב".

כשאני שואל את וורד כיצד, עם כל האהבה שלו לאולדיז ולשיטות הקלטה ישנות, הוא מצליח להתחמק מלהישמע כמו עוד אמן רטרו חסר מעוף, הוא חושב כמה רגעים ומסכם את כל התורה שלו על רגל אחת: "אני מושפע מאלפי מוזיקאים, לא רק מאחד או שניים. הדבר שאני הכי אוהב לעשות הוא לערבב אלמנטים מוזיקליים ורעיונות ליריים מעשורים שונים. זה מוזיקה בשבילי".

הראיון פורסם בטיים אאוט תל אביב