את דן וויטפורד, סולן להקת קאט קופי האוסטרלית שמגיעה לשתי הופעות בתל אביב, תפסתי לשיחת טלפון שקצת הפתיעה אותי: "מובן שלפקידה, שהעבירה לכאן את השיחה, יש מבטא דרום אמריקאי" הוא מרגיע אותי אחרי בילבול קל, "אני במלון בארגנטינה, חבר, לא באוסטרליה. יש לנו הופעה כאן הערב בבואנוס איירס, כמה גיגים בברזיל ובהמשך הופעות בדרום אמריקה. בקולומביה וצ'ילה כבר ניגנו ותמיד ההופעות ממש מוצלחות בחלק הזה של העולם."

ניגנתם בתחילת החודש בפסטיבל אינדי פורטוריקני

"כן וזה היה מגניב וממוקם בלוקיישן מוזר מאוד. הם הקימו את הבמה המרכזית של הפסטיבל ממש על מסלול המראה של שדה תעופה. וזה שדה תעופה מתפקד, לא איזה שריד מההיסטוריה. אנחנו בעצמנו המראנו ממש מתוך שטח הפסטיבל, בתום ההופעה שלנו שם."

קאט קופי מגיעים אלינו כשהם בשיאם ומוקדם יותר השנה שיחררו את Zonoscope, אלבומם השלישי והמוצלח ביותר עד כה. אלבום כה מיוחד שהמבקרים נאלצו לקרוא לו – מוזיקת פופ. "מוזיקת פופ היא מושג כל כך רחב. היא יכולה לכסות הרבה סוגים של מוזיקה." וויטפורד מסביר, "פופ מתאר את ליידי גאגא, הסטרוקס ו-MGMT אבל גם את החומר היותר אקספרימנטלי של דיויד בואי. ואנחנו הרי, חובבי מוזיקה הרבה לפני שאנחנו מוזיקאים."

אחרי הופעות לצד האמנים הגדולים בעולם ומול קהלי ענק, מה הדבר הבא שירגש אותך?
"מה ששומר על ההתרגשות שלי בחיים זה לחשוב על הדבר הגדול הבא שנעשה. למרות שכביכול ממזמן הגענו ליעדים המקוריים שהצבנו לעצמינו כלהקה, אני עדיין חושב שאנחנו אף פעם לא מאבדים את ההתלהבות כשזה מגיע לעשיית אלבומים."

השיר שלכם Light and Music הופיע במשחק הוידאו Fifa 2009. יצא לך לשחק בו?
"האמת שלא. אני חושב שאת העותק שנשלח אלינו המנהל שלנו גנב. הוא מת על משחקי מחשב ועל כדורגל בפרט. יכול היה להיות מוזר לשמוע את עצמי במשחק מחשב. אני אולד-סקול בקטע הזה, כלומר במשחקים הפרימיטיביים שאני אהבתי לשחק, לא היית מוצא מוזיקה אלקטרונית ראויה להאזנה."

אתה חובב ספורט בעצמך?
"האמת שכן. אני אוהב פוטבול אוסטרלי שיש לו חוקים שונים מהכדורגל העולמי (לא רוגבי). שיחקתי בעבר גם טניס וקריקט ועוד כמה. פעם הייתי צופה בליגת אלופות ולפני הרבה שנים הייתי אוהד ליברפול, אבל הם משעממים כבר שנים. בימים האחרונים אנחנו צופים בלילות בסדרת הגמר של ה-NBA ורוב וויכוחי הספורט סובבים סביב האליפות הזאת."

מי אחראי על הפקת הרמיקסים לקטעים של אחרים שקאט קופי חתומה עליהם? כלומר, אתם להקה ולא איש אחד.
"אני בדרך כלל זה שאחראי על הרמיקסים, כי אני האיש בלהקה שמתעסק הכי הרבה עם בצד האלקטרוני של הדברים."

ומהו הרמיקס שלכם שאתה הכי אוהב?
"אבחר שניים: Happy House של החואן מקלין וגם הרמיקס האחרון שלנו ללהקה בשם The Miracles Club."

אתם אוהבים לצאת למועדונים, לרקוד?
"בדרך כלל אחרי כל הופעה שלנו במקומות בעולם, אנחנו מחפשים לצאת לבלות. מצפים לראות מה יש לתל אביב להציע."

האלבומים שהכי השפיעו על Cut Copy

Low של David Bowie – "האלבום הזה העיף לי את הראש, הוא אחד הראשונים שבואי עשה עם בריאן אינו. חצי ממנו מין פופ מעניין והחצי השני נשמע כמו פסקול של סרט או משהו כזה. מדהים שכזה אמן פופ יוצר כזה אלבום לא, שגרתי שעדיין נשמע מעניין היום."

Duck Rock של Malcolm McLaren – "האיש ניהל לתקופה את הניו יורק דולז ואת הסקס פיסטולז. הוא היה מין מניפולטור מוזר של תרבות. באייטיז הוא החל קריירת סולו ובאלבום הזה יש המון מוזיקה שבטית אפריקאית והיפ הופ ניו יורקי מוקדם. הוא בעצם יצר אלבום מוטרף שמערבב יחד סאונדים מכל מיני מקומות שונים בעולם. להאזין לו היום זה כמו להביט על פורטרט של העיר ניו יורק של התקופה."

Endtroducing של Dj Shadow – "אלבום חשוב מאוד עבורי. בהתחלה לא ידעתי עדיין לנגן על כלום, אבל הייתי מאוד בעניין של סימפולים. זה אלבום שהוא אבן דרך בתרבות הסאמפלינג. אנשים עד היום לא הצליחו להשיג את מה שהוא עשה באלבום הזה עם MPC וכמה פטיפונים. כל כך הרבה שכבות שאפשר להאזין ותמיד למצוא בהן דברים חדשים. זה משהו שאנחנו מנסים לעשות גם באלבומים של קאט קופי."

Since I Left You של The Avalanches – "באופן די דומה לאלבום של דיג'יי שאדו, אבל החבר'ה אלה ממש לקחו את הסאמפלינג למימד אחר. הם מאוסטרליה ונהינו חברים על בסיס מוזיקה, היינו משחקים כדורסל כל יומיים והם היו השפעה גדולה עליי. גם הגיוון שלהם של היפ הופ עם מוזיקה פסיכדלית ופאנק וסול. נשמע כאילו מישהו פסיכי יצר את האלבום הזה."

Tusk של Fleetwood Mac – "משהו קצת יותר מבוגר. זו להקה שתמיד הייתה לי תשוקה גדולה אליה ו-Tusk הוא אלבום שכל הלהקה התחילה להאזין לו ביחד כשעבדנו על Zonoscope. זה מה שהיינו שומעים במכונית בדרך לאולפן, אז כן –היתה לו השפעה גדולה על האלבום."

קאט קופי תופיע בימים חמישי ושישי, ב-23 ביוני במועדון הזאפה ולמחרת בבארבי בתל אביב.

הכתבה התפרסמה לראשונה כאן, עמ' 129