fbpx
חיפוש

כל מה שצף / ראיון עם אבי עדאקי

אבי עדאקי באינדינגב 2010 / צילום: מאי קסטלנובו גלילי

מה עושים כשהרוק בעברית הופך מסריח? מה עושים כשתוכניות הריאליטי כבר שוקדות על העונה הבאה, בה הן ימשיכו לחרבן עלינו עוד ועוד זמרים חלולים שרק יתקעו את המצב עוד יותר? במצב כזה של סתימה תרבותית למי תקראו? לאבי עדאקי, כנראה  האיש הנכון ביותר למשימה – מוזיקאי מוכשר, כותב שירים חריף ופרפורמר מעולה. אה כן, וגם אינסטלאטור. עד אינדינגב של שנה שעברה עדאקי עוד היה בגדר סוד כמוס בקרב יודעי הדבר, אך הופעתו של השרברב המזמר באינדינגב 2010 ממש הפכה אותו ואת אלבום הבכורה שלו, "מודע אני", לסוג של הבטחה. צעקות ה"לולולולולו" מתוך שיר הנושא, הפכו כבר מזמן לסימן היכר שלו. נוכחותו על הבמה שוברת אדישות, משחקי המילים שלו מחזירים את התקווה לאוהבי השפה, לאלו שלא יכולים שלא לחשוב על מאיר אריאל (ז"ל) למשמע השם "מודע אני". אמנם, השירים באלבום נכתבו בין 1997-2007, אך רק לאחרונה הם מתחילים לעלות ולצוף אל תודעת אוהבי מוזיקה רבים.

אתה כבר עובד על אלבום שני?

“אנחנו עובדים על מלא חומרים ואני מת כבר לשחרר חלק, אבל הנגנים שאני עובד איתם רוצים שזה יהיה 'כמו שצריך'."

בניגוד להקלטה של "מודע אני", ששם זה אתה נטו

“כן, והוא באמת לא הוקלט כמו שצריך. לפני שנתיים הגיע ראש השנה ורציתי לחלק דיסק שלי במתנה לחברים אז הדפסתי 250 עותקים ראשונים של "מודע אני". לא ידעתי שזה יתגלגל ויהפוך להיות אלבום הבכורה שלי. נתתי אחד ללאון פלדמן ועוד אחד הגיע לסער גמזו מקול הקמפוס ומשם זה התחיל להתגלגל.”

אתה לא קם כל בוקר ומנסה לכתוב שיר. איך נראה תהליך הכתיבה שלך בדרך כלל?

“כל שיר לגופו, אבל המון שירים שלי נולדו בשפריץ אחד של עד עשר דקות של כתיבה.”

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ZScTeUSJVVs&feature=related[/youtube]

בשיר "גנים של גמד" אתה שר: "יש לי גנים של גמד וזין של חמור, ויש לי חשק כמו ארנב עם כוח כמו לשור… כן במיטה אני נמר, רק שעכשיו אני שיכור". איך השיר הזה נכתב?

“השיר נכתב בפאב של קיבוץ מנרה שבו שכרתי דירה ב-1997. בפעם הראשונה שישבתי שם, שתיתי חמש בירות בחמישים שקל וזה כל הכסף שהיה עלי. בירה אחת עלתה 10 שקלים. אמרתי למנהלי המקום שאני שוכר שם חדר אז הם הורידו לי את מחיר הבירה לארבעה שקלים. שתיתי עוד. חזרתי משם לדירה גמור לגמרי, עשיתי שאכטה והקאתי את השיר הזה.”

ומה עם שיר כמו "קשה להיות משה", שיש בו המון מלל, כובד ראש ומשחקי מילים?

"זה שיר שהתבשל אצלי בבטן הרבה זמן לפני שנכתב, אבל כשהוא יצא – לקח לי עשר דקות לכתוב אותו. השיר נכתב בזמן חגיגות החמישים למדינת ישראל. היה אז את אירוע פעמוני היובל עם הריקוד 'אחד מי יודע של בת שבע' שבסוף לא התקיים בגלל כפייה דתית. במקום לשנוא פוליטיקאים מושחתים, אנשים החלו ממש לשנוא דתיים. ואז דנה אינטרנשיונל זכתה באירוויזיון והבלאגן עוד יותר התעצם. זה ישב לי בבטן. שבוע לאחר מכן עבדתי בהגברה בכנס של מפלגות גשר ומרץ ושם בחדר ההלבשה פשוט כתבתי את השיר הזה."

אפילו כשמילות השירים שלך הומוריסטיות אתה מאוד עוקצני וממש לא מתנצל.

"אני לא רוצה לפגוע, רק לזקור לאנשים את האוזניים. בשישי האחרון, בערב של לאון באוזןבר אני עומד שם ומדבר עם עוזי רמירז ועוד בחורה ופתאום אני קולט שהם בכלל לא איתי. אז פשוט זרקתי את המילה 'ציצים' לאוויר ושניהם פתאום קפצו ושאלו 'מה? מה אמרת?' זה גם עובד בשירים."

זה גם עבד לא רע  בכיתת האמן שקרולינה העבירה בערב של אקו"ם. תספר

"באתי לשם אחרי עבודה, רעב מת והיו שם רק דגים ודברים עם סומסום. אני אלרגי לשניהם ולא יכולתי לאכול כלום, אבל היה ברז בירה פתוח ובירה זה האוכל שאני הכי אוהב. תקעתי שם אולי ארבעה ליטר. היא היתה על הבמה, מסונוורת לגמרי ואני בקהל כל הזמן שואל אותה שאלות. מבלי לשים לב הפכתי את הערב הזה לדיאלוג ביני לבינה, כאילו אין אף אחד שם חוץ מאיתנו. היא סיפרה לקהל שהיא מצאה מנהל ואני אמרתי שגם אני רוצה למצוא אחד, אבל אני נורא פאסיבי. היא שאלה 'מה זאת אומרת פאסיבי?' ועניתי חצי לעצמי 'אם הייתי הומו, בטח הייתי זה ששוכב על הבטן'. מייד קמו עלי מהקהל שני הומואים בצעקות וכעס. אמרתי להם 'מה אתם מתנפחים, אתם גם חלק מהחברה מה, כבר אי אפשר לצחוק עליכם?!

אחרי שכל זה עבר אני מקבל בוקר אחד טלפון מחברים שלי, מוזיקאים שעובדים איתה: 'אתה חייב לבוא לדירה של קרולינה, יש לה סתימה רצינית ואתה אינסטלאטור.' אני מגיע אליה עם כל הכלים והיא מוציאה את הראש מהחלון שלה. אני צועק לה מלמטה שבאתי לתקן ושאנחנו כבר מכירים, מהסדנה באקו"ם. אז פתאום היא זיהתה את הקול שלי: 'בואנה, אתה הבנאדם שעשה שם בלאגן!'. מאז אנחנו חברים טובים."

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=pl6AUbtyFr0&feature=related[/youtube]

בשיר "מודע אני", אתה שר על כך שהיית רוצה לפעמים להחליף את התודעה שלך בתודעה של איזו בלונדינית טיפוסית ורדודה. אתה עדיין מרגיש כך?

"כן, תן לי רק טעימה ממנה… הבעיה היא שלא תהיה לי את המודעות בשלב מסוים לצעוק הצילו, אני רוצה בחזרה!"

הראיון פורסם לראשונה כאן

Uri Zer Aviv

עיתונאי, בלוגר, עורך ומגיש ברדיו הקצה

3 Comments
  1. קרפמן

    דצמבר 7, 2010 14:45

    תענוג לקרוא, תודה

  2. ג'וני הכבאי

    דצמבר 11, 2010 09:52

    אחי אל תשבר! אתה תותח. צדיק הדור יסוד עולם. מאב"א ועד הטחול לא קם כעדאקי. בפעם הבאה בדיקסי היין והאוכל עלי!

    מהפיננסים

  3. […] כמה תובנות על משחקיו בתחום המוסיקה והשירה, כן, גם הפעם תלחצו כדי […]

אולי תגיד את זה כבר?