יומיים אחרי שראיינתי את סטיוארט (אמנות הנזיד?) סטייפלס (סיכות שדכן?), סולן הטינדרסטיקס שהיו אמורים להגיע ארצה לשתי הופעות, הודיעה הלהקה שהיא מבטלת. לחץ חברתי. פוליטיקה ואמנות. אנשים וממשלות. היה מצויין במפורש בקומוניקט שנשלח לתקשורת שבשום פנים ואופן לא לדבר איתו על פוליטיקה וישראל. ואני גם ככה לא התכוונתי לשאול "מה יחסך לנושא הרגיש בינינו לבין…" הרי, את מי זה בכלל מעניין? ואם הם מתכוונים לבטל, אז שילכו לאלף עזאזל… אבל מה שכן, אחלה דיסק הם הוציאו השנה. וזו להקה עם היסטוריה רצינית שיצא לי הכבוד לראיין עבור כתבה שבסוף לא התפרסמה. פוסט ניחומים.

אמנות נזיד סיכות השדכן

המוזיקה של הטינדרסטיקס לא עולה בקנה אחד עם אף ז'אנר תורן שמגזינים בריטיים תמיד ממהרים להכתיר כהדבר הבא. טינדרסטיקס היא להקה שעומדת בפני עצמה, כזו שיוצרת אמנות עצמאית שלא מזוהה עם שום סחף עונתי. הלהקה נוסדה בנוטינגהם לפני כעשרים שנה ומאז הצליחה לזקק באלגנטיות רבה אלטרנטיב רוק מלנכולי עם השפעות ברורות של ג'אז, סול, לאונג' ואפילו מוזיקה קלאסית. להקה שקל לדמיין אותה מופיעה באיזה באר תת קרקעי באזור תעשייה גשום אל מול קהל של אינטליגנטים מדוכאים או לחילופין של שיכורים שמתפרעים בדיסוננס למשמע כבדות השירים שמתנגנים.

הטינדרסטיקס התפרקו חלקית ב-2006 עקב התפוררות פנימית וארוכה ביחסים שבין חברי הלהקה, אך ב-2008 חזרה לפעילות בהרכב מחודש. Falling Down A Mountain החדש הינו האלבום השני שלה מאז חזרתה של הלהקה לפעילות ולמרות שקשה להאמין, נשמע שיש בו יותר שמחת חיים משאי פעם ניתן היה לצפות ממנה, אחרי השתיקה הארוכה של הלהקה בין השנים 2003 ל-2008. לקראת ההופעה שוחחתי עם סטיוארט סטייפלס, שנשמע בדיוק כמו שציפיתי מסולן הטינדרסטיקס להישמע – לא ממש אחד להריץ איתו דאחקות בטלפון. האיפוק המעונב שעל סף התפוצצות פנימית שקטה ניכר בו גם כשהוא מדבר.

האלבום החדש Falling Down a Mountain, וגם קודמו נשמעים הרבה יותר up beat משאר האלבומים שהוצאתם עם השנים. כלומר, לא שהמוזיקה שלכם הפכה להיות עליזה פתאום, אבל אין ספק שהיא קצת פחות עגמומית. יכול להיות שהשינוי קשור לעזיבתם של שלושה מחברי הלהקה ב-2006?

"אולי קצת איבדנו מההתלהבות של לעשות מוזיקה יחד. עכשיו ההתלהבות חזרה, אם כי בדרך אחרת, פחות נאיבית. החזרה לפעילות בלהקה היתה תלויה ביכולתנו לאפיין מה כל אחד רוצה לקחת ממנה, מה הוא מסוגל לתת לה ואיך הוא רוצה להרגיש עם זה. מבלי להיות יותר מדי אנליטי, אני חושב שהחזרה היתה תלויה בלדעת למה בכלל רצינו לחזור. גם האנשים החדשים שהצטרפו אלינו מהווים אפקט גדול על השינוי המוזיקלי שלנו. האישיות שלהם מאוד מורגשת, בעיקר ב-Falling Down a Mountain. כשעשיתי לו את המיקסינג נכחתי לגלות כמה חדווה יש בנגינה שלנו יחד, כך שגם אם השירים עצובים עדיין אפשר לשמוע כמה שאנחנו אוהבים לנגן אותם."

כולכם שותפים לכתיבת השירים?

"אני כותב אותם, אבל גם משתדל להעביר אותם לשאר חברי הלהקה ולהתחיל לעבוד איתם עליהם מספיק זמן לפני שהם מתגבשים בתוכי, כך שלשאר חברי הלהקה יישאר מספיק מקום להשפיע על השיר. לפעמים המילים מגיעות דווקא ממנגינה שאחד החבר'ה מנגן לי ומאותו רגע השיר עובר תהפוכות ולפעמים מגיע למקומות שלא דמיינתי בכלל."

חוץ משיתוף פעולה במסגרת הלהקה אתה גם חובב גדול של דואטים. עם מי היית שמח לשיר יחד?

"זה מאוד תלוי איזה שיר נשיר. ב-Falling Down A Mountain לדוגמא יש שיר שנקרא Peanuts, שכשכתבתי אותו ניסיתי לדמיין איך הוא יישמע בדואט ואז פגשתי את הזמרת הקנדית מארי מרגרט א'והרה ומייד היה לי ברור שאיתה אשיר אותו. אתה מבין, אני מעדיף להרגיש שזה מתאים מאשר לחפש אחר איזה אמן ייקח על עצמו את הג'וב."

שלושת האלבומים הראשונים שלכם יצאו בלייבל פרטי של הטינדרסטיקס, לעומת האחרון שיוצא בחברת התקליטים הנחשבת 4AD שמאופיינת עם הרבה מוזיקה אפלה אך עם זאת מגוונת מאוד. האם אתה חושב שמאז ומתמיד המוזיקה של הטינדרסטיקס התאימה ל-4AD?

"לא. אני חושב שכש-4AD התחילה בשנות השמונים היא היתה לתקופה מסוימת מין חזון של איש אחד (איבו וואטס ראסל – א.ז.א.), אך כשהוא עזב את הלייבל המצב השתנה וגורמים אחרים נכנסו לתמונה. אני עדיין חושב שללייבל יש אופי ושהוא מורכב מאנשים שאכפת להם מאוד ממוזיקה ושיש להם טעם מעולה. אף פעם לא הרגשתי שאנחנו מתקשרים עם אסתטיקה של אחרים."

האם הקהל שמגיע להופעות שלכם הוא ברובו מבוגר? אתם לא ממש עושים פופ אנרגטי לצעירים

"זה תמיד מאוד מעורבב וזה נכון שאנחנו לא עושים מוזיקה לנוער, אבל מצד שני כשאני הייתי בן 19 ושמעתי לראשונה את טום וויטס זה היה משהו חשוב בשבילי, משהו שנשאר איתי עד היום. אני חיפשתי אז מוזיקה שתעורר בי השראה, משהו שיהיה בשבילי אתגר אמנותי. המוזיקה שלנו גם מהווה אתגר מתגמל עבור צעירים שמחפשים משהו אחר."

היית מופתע לגלות שיש ביקוש בישראל לשתי הופעות רצופות?

"אני לא יודע לגבי מופתע, אבל זו ללא ספק הרגשה טובה. אין לנו מושג מה זה לבוא להופיע בפעם הראשונה בישראל ואיך הקהל יתחבר עם המוזיקה שלנו. כשאנחנו מנגנים במקומות שאנחנו רגילים לנגן בהם ישנה תמיד מין הבנה לגבי מה אנשים רוצים מאתנו, מה אנחנו יכולים לתת להם. כל זה אחלה, אבל אין כמו לנגן לאנשים בפעם הראשונה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להיות פתוחים למה שקורה כשאנחנו על הבמה וזה לא פשוט. לפעמים אני יכול להסתגר בתוך עצמי ובמוזיקה ואני חושב שאם אתה יכול להיות פתוח להרגשה של החלל בו אתה נמצא דברים נהדרים יכולים לקרות. זה מה שאני הכי מצפה לו כשאני יוצא להופיע. זה לא הבמה או האורות, אלא קבוצה של אנשים שיוצרים ביחד הרגשה מסוימת."