אור בזויות

אם תתאמצו ותסיטו את מבטכם לרגע מהארט וורק המדהים שעיצב פילפלד המוכשר בפלאייר הזה, אולי גם תצליחו לקלוט בלמטה שלו איזו קרחנה הולכת להיות שם. ההשקה של אלקאזאם, אלבומם השלישי והחדש של בום פם, הולכת להיות הרבה יותר מהופעה רגילה, זאת תהיה מגה חגיגה: בנוסף לבום פם המעולים, יעלו לבמה גם קותימן הגאון, ספי ועוזי מהאחים רמירז, רדיוטריפ ועוד חברים. בקיצור, יש לי לחלק לכם ארבעה כרטיסים.

יש המשך »

שודרה ב-24 במאי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

שעה ראשונה:

1. Wild Nothing – Live In Dreams
2. Slowdive – Here She Comes
3. Tame Impala – Desire Be Desire Go
4. Residents – The Weatherman
5. The National – Sorrow
6. Syd Matters – Everything Else
7. Timber Timbre – Demon Host
8. Jeffrey Lewis – You Don't Have To Be A Scientist To Do Experiments On Your Own Heart
9. Beach House – Zebra
10. Simian – You Set Off My Brain
11. Primal Scream – Higher Than the Sun
12. Super Furry Animals – ArnofioGlo in the Dark
13. Of Montreal – Heimdalsgate Like A Promethean Curse
14. Robert Wyatt – The Age Of Self

שעה שנייה:

יש המשך »

במסגרת כתבה שהכנתי לטיים אאוט ולקראת סיבוב ההופעות הקרב ובא, כתב לי ג'פרי לואיס על חמישה שירים שהוא אוהב במיוחד, ושהשפיעו על המוזיקה שלו (הבוקסה בצידה השמאלי של הכתבה). מאחר ובמקור הכתבה פורסמה על נייר, החלטתי לפרסם אותה כאן יחד עם המימד החסר – הצליל, ולאפשר לכם גם באמת להאזין לשירים חוץ מלקרוא את דעתו עליהם.

הגדלת הכתבה למסך מלא

השירים:

1. I Ain't Thick, It's Just a Trick by Crass

"זוהי דוגמה מצוינת לאיך שהפולק וה-Pאנק ניתנים להחלפה כשזה מגיע לכתיבה, תוכן או סוגי אקורדים. אחד השירים האהובים עלי של קראס, מילים מעולות, הקלטה אדירה, אנרגיה ואינטליגנציה יוצאות מן הכלל"

וזוהי גרסתו הפולקית של ג'פרי לואיס. לקוח מתוך אלבום של לואיס שכולו קאברים לשירים של Crass. יחי ההבדל

2. Nazi Punks Fuck Off by The Dead Kennedys

"אי אפשר לטעות עם כזה שם לשיר. פעם אפילו עשיתי לו קאבר בעצמי. חוצמזה זה אחלה שיר לשיר בערבי שירה בציבור."

3. Philadelphia by Prewar Yardsale – (live version from the Peel Sessions)

"פריוור יארדסייל היא להקה מניו יורק שהיוותה השפעה ענקית עלי, אני אוהב שהם כותבים מאות של שירים עם אותם שלושה אקורדים ואני גם אוהב את הרעיון של להעביר את הגיטרה האקוסטית דרך פדאל דיסטורשן. זה סאונד שגנבתי מהם."

4. Smashing Time by Television Personalities

"באמת שאין יותר טוב מזה, זה כל כך חי וכל כך יפה וקליט. זה באמת כל מה שאתה רק יכול לצפות משיר Pאנק, או פולק, או פופ או כל סטייל אחר. לפני כמה שנים ניגנו עם הטלביז'ן פרסונליטיז ומנהיגם, דן טרייסי היה עד כדי כך שיכור שהוא לא יכל לעמוד על הרגליים, הוא אפילו לא יכול היה לשיר שיר אחד בודד. כל פעם שהלהקה התחילה שיר הוא שר כמה מילים ואז או נעצר או שפשוט נפל. זו הייתה ההופעה המדכאת ביותר שאי פעם ראיתי. אבל הוא כתב כמה שירים באמת ענקיים בחייו."

ועוד שיר אחד שנחתך בעריכה:

5. Spector Vs. Rector by The Fall

"דוגמא מעולה לכמה דמיון אתה יכול להכניס בכתיבת שירים, אפשר להמציא להם מבנים חדשים לגמרי ולספר באמצעותם סיפורים משונים, להמציא שמות משונים ולייצר עם הפה שלך קולות משונים. אין גבולות. יצירתיות מוזרה וטהורה."

השיר הזה, כבר שבוע שהוא מתנגן לי בראש בלי הפסקה. לא עוזב אותי הקרציה. קיבינימט עם "כל אישה היא ברת החלפה". קוראים לו Love Lust והוא שייך לאיזה ראסטה בריטי חביב בשם King Charles. קצת קיטצ'י אני מודה, אבל שיר ממש יפה. יש רק דבר אחד שמעצבן אותי בו וזו השחקנית היפיפיה שמשחקת בקליפ. כאילו, זה קצת לא מסתדר לי שאמן מצד אחד שר מילים כמו "Beauty comes and goes but love stays until the end", ומצד שני מסתובב עם כזו פצצה. על מה אתה בוכה יא חתיכת זבל חתיך? הייתי מצפה לראות במקומה איזו שחקנית קצת יותר יומיומית. טוב, נראה לי שאני סתם ממורמר, אז אם כבר נדבקתי בשיר הזה כמו ילדה קטנה בשיר ההוא של ליידי גאגא, אז לפחות אדביק גם אתכם. כל כך מתוק שבא להעיף לו סטירה. מת עליו.

DOWNLOAD -> King Charles – Love Lust

שודרה ב-17 במאי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

שעה ראשונה:

1. Selda Bağcan – Ince Ince
2. Selda Bağcan – Nasirli Eller
3. Joan Boaz – Diamonds & Rust
4. Faun Fables – Joshua
5. Fever Ray – Here Before (a Vashti Bunyan cover)
6. Linda Perhacs – Parallelograms
7. הורדת האלבום) אל תביט בעיני – עליזה גבאי)
8. Lail Arad – Who Am I
9. Jeffrey Lewis and the Junkyard – Couldn't Take It Anymore
10. King Charles – Love Lust
    (הורדת המיקסטייפ של לייל ארד)
11. Odawas – Alleluia
12. Townes Van Zandt – Lungs (live)
13. The Incredible String Band – My Name Is Death
14. Archive – Goodbye (unplugged)

שעה שנייה:

1. Sun Ra – Nuclear War
2. Blitz the Ambassador – Remembering The Future
3. Aswad – Natural Progression
4. Jacob Miller – Shaky Girl
5. Dub Pistols – Problem Is
6. סשנים בחדר – פרודוקס
7. דרך אחרת – סאדייל
8. Fugees – Mista Mista
9. הורדת האלבום) לא קולט אותו – פישי הגדול)
10. The Roots – Get Busy
11. Roots Manuva – The Falling
12. Jurassic 5 – Swing Set
13. ?

בעקבות הגעתם הקרבה והמשמחת של שניים מגיבורי הפולק "החדש" להופעות בישראל: ג'פרי לואיס, שמייצג את זרם האנטי פולק ודבנדרה בנהארט שמזוהה עם אחיו החורג של האנטי – הפריק פולק, התחלתי לחפור שוב בתוך הפולקיאדה ותראו מה מצאתי! The Eternal Children הוא סרט הולנדי, אמנם לא חדש (2006, אנגלית) אך לגמרי שווה ומרגש המתאר את הפריק פולק דרך עיניהם המוזרות והכל כך יפות לטעמי של כמה מאמניו המובילים: האחיות קוקורוזי, ושתי באניאן, אנתוני וכמובן הניאו היפי דבנדרה בנהארט.

אז מה בעצם ההבדל בין שני המושגים האלו, שכמובן שלא האמנים עצמם הגו: הפריק פולק שעליו מדבר הסרט, לבין האנטי פולק? למה כל כך שכיח להתבלבל ביניהם ולהחליף אותם אחד בשני?

.

הבילבול נובע בצדק, מהיות שני הזרמים המוזיקליים האלה בעלי לא מעט נקודות השקה, הרי מצד אחד שניהם סוגים משונים של מוזיקת פולק, אך מצד שני כאלה הנושאים הלך רוח שונה מאוד אחד מהשני. הפריק פולק, מגיע מראיית עולם הרבה יותר היפית-שאנטי-באבאית שכזאת, ומתוך סביבה נטורליסטית ואוניברסלית, לעומת האורבניות המיוחסת לאנטי פולק אשר נולד לו על שפות מדרכותיה של ניו יורק הסואנת. הפריק פולק שואב את כוחו והשראתו הגדולה מתוך החיבור האינפנטילי הטהור והיפיפה שלו עם הילדות, עם התמימות (להבדיל מנאיביות), מהג'נדר בנדריות וההתעלמות הטבעית שלו מהגדרות מיניות שבאות לבני אדם בד"כ רק אחרי גיל התבגרות מסויים.

למרות שרבים מייחסים בדיעבד את המפץ הגדול שהחל את הפריק פולק לאלבומה של ושתי באניאן – (Just Another Diamond Day (1970, שהפך לקלאסיקה רק אחרי כמעט 30 שנה, עדיין אף אחד לא באמת יודע מתי בדיוק החל הפריק פולק.

הקליפ החדש והמופרע של דבנדרה… אני יודע שלשים את הוידאו של I feel Just Like A Child היה מעביר את המסר ברור יותר אבל לא יכולתי להתאפק. זה גדול

האנטי פולק לעומת זאת, בכלל נובע מתוך ה-Pאנק ותרבות הנגד ומכאן שמו, אך בניגוד לאותו Pאנק הרסני שרובנו מכירים מלהקות של חוראנים סטייל הפיסטולז, האנטי פולק מלא בהומור עצמי, שנינות צינית וכנות אישית שבאה לידי ביטוי בסגנון כתיבה וביצוע ייחודי של כל אחד מהאמנים המייצגים אותו. רגע, אז מי בכלל מייצג אותו? בין האמנים היותר מוכרים של האנטי תמצאו את: אדם גרין, לאצ' וג'פרי לואיס כמובן, קימיה דוסון ו- Paleface. החבר'ה האלה הם רק חלק קטן מרשימה ארוכה שבכל זאת נשארה איזוטרית באופן יחסי להצלחה האדירה של הפריק פולק מאז תחילת האלף הנוכחי.

לאנטי פולק, לעומת הפריק, יש תאריך לידה. הוא נולד מתוך סוג של פעולת מחאה יזומה של אדם אחד, סינגר-סונגרייטר בשם לאצ' (Lach) שרצה לבצע את שיריו במועדוני הפולק של הגריניץ' וויליג' אך סורב בטענה שמוזיקת הפולק שלו Pאנקית מדי בשבילם. לאץ' לא וויתר והקים מועדון משלו בו הוא קרא לכל האמנים והווירדו'ז, שלא תאמו את המועדונים השמרנים יותר, לבוא להופיע אצלו. באותו השבוע בו לאצ' פתח לראשונה את המועדון שלו – The Fort, במקרה התקיים בעיר פסטיבל הפולק של ניו יורק, אז הוא פשוט קרא לאירוע פתיחת המקום שלו – פסטיבל האנטי פולק של ניו יורק. אפשר להגיד שהאנטי פולק עבור הפולק הישן הוא מה שה-Pאנק היה עבור הרוק הקלאסי.

אני מניח שההעדפה בין האנטי לפריק תלויה בסגנון החיים שלכם, בין אם אתם יותר חבר'ה של קיבוץ או של עיר, אך כמובן שהכי שווה ליהנות משני העולמות. כך או כך, ישנם המון מקומות בהם שני הסגנונות האלה פשוט נושקים. אני מניח שהראשון הוא הבסיס האקוסטי של הפולק, שכן את שניהם אפשר לנגן בחוץ, במעגל ובלי צורך בחשמל. אני גם שומע איפשהו את קולו של סיד בארט מהדהד בהרבה מהשירים של שני הצדדים הפסיכדליים האלה של הפולק. אך הדבר החשוב ביותר שמאחד בין שני תתי הז'אנר האלה הוא, ששניהם מהווים מים חיים ומתחדשים שזורמים מתוך ביצה של מוזיקה הנטמעת בתוך המאפיינים של עצמה. הרי פולק הוא קיצור של המילה פולקלור – רוח האנשים, ורוח מטבעה משנה את כיוונה כל הזמן. ישנם המון סוגי פולק שמייצגים המון סוגים של אנשים ממקומות ומזמנים שונים. הפריק והאנטי הם רק שניים מתוכם שבמקרה גם זכו בשמות.

שודרה ב-10 במאי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

1. Joe Strummer & the Mescaleros – Straight To Hell
2. Jimmy Cliff – Draw Your Breaks
3. Quincy Jones – Hicky Burr
4. DJ Shadow – Stem / Long Stem
5. Bitter Jews – Show Me Loath (הורדת האלבום)
6. Guy Gerber – Late Bloomers
7. Ellen Allien – My tree
8. FM Belfast – Synthia
9. The Knife - Is It Medicine
10. Hank and Cupcakes - Ain't No Love
11. Hot Chip / Lanark - The Stone That the Builder Rejected
12. Tiga - Burning Down The House
13. ?

P.S. – ויאמר אופס: ג'ין ווין ודין ווין הם לא אחים מלידה. דיג'יי קראסט נולד בבריסטול. קבלו בהבנה.

Born Free, הקליפ החדש של .M.I.A, ממשיך להכות גלים של תגובות ברשתות החברתיות. אלה אומרים שהוא חרטה, אלה אומרים חשמל, אבל מה? כולם אומרים משהו. אני אומר חבל. מה חבל? חבל שהגענו למצב תקשורתי כזה, בו .M.I.A צריכה ליצור כזו פרובוקציה נמוכה בשביל לייצר באז אינטרנטי. בקליפ החדש שלה יש מלא דם ומלא רמזים לפה ולשם, לאפרטהייד ולאפגניסטאן, אבל שום דבר חד משמעי. במילים אחרות, הקליפ החדש של .M.I.A הוא פול אוף שיט, וזאת בלשון המעטה. חפשו בו אמירה ברורה ואתם מוזמנים לחזור אלי עם הארה, קשה לי להאמין שזה ייקרה,כי בקליפ החדש שלה היא פשוט לא קיימת. איזה מזל שהשיר טוב, הרי בסופו של דבר זה מה שחשוב, לא? .M.I.A מסמפלת את Suicide, תודו שאת זה לא ראיתם בא.

M.I.A, Born Free from ROMAIN-GAVRAS on Vimeo.