עכשיו עם Dance, הסינגל השני מתוכו והקליפ החדש שלו, אני מתחיל לחשוש שאני צריך להתחיל להנמיך ציפיות. לא שהשירים לא טובים, ואת Dance אני אפילו יותר אוהב מהסינגל הראשון, אבל משהו ברוחניות שהיתה כה נוכחת בשירה של וויליאמס בשני אלבומיו הראשונים...
יוסי פיין חוזר לביקור בארץ ובא להתארח באור בזויות לקראת שתי הופעות עם ה-Ex-Centric Sound System (ב-5 וב-6 במאי, בארבי). בנוסף לשיחה המרתקת שהיתה לי עם המפיק הגדול ובסיסט-העל הזה, גם זכיתי להכיר להקה חדשה שתעיף לכם ת'תחת מהחלון של האוטו. תקשיבו ל-Khalas Arabic Rock Orchestra.
פופ ניו יורקי אלקטרוני עם השפעות של להקות צרפתיות מהסיקסטיז, שוגייז קנדי, ג'ון לג'נד והרוטס עשים קאבר ל-Wake Up של הארקיד פייר, סינגל חדש לסול וויליאמס, ולסיום וויזר בביצוע אדיר ל-Unbreak My Heart של טוני ברקסטון. על טהרת וזוהמת השפה העברית. התחשק לי לעשות שעה של מוזיקה ישראלית שאהבתי בשנה האחרונה. היחידים שלא שרים באנגלית כאן הם האסטרוגליידס וגלברט, אבל הם לא שרים בכלל אז זה עובר מבחינתי. ברי סחרף ושאנן סטריט בביצועים לשירים מתוך "רישומי פחם בצבע" אלבום המחווה לרישומי פחם של מאיר אריאל. קצת שירי משוררים, Pאנק והיפ הופ מקומי.
אם לורן היל הייתה מתחתנת עם חייזר שחזר מהעתיד במקום עם הצאצא ההוא של בוב מרלי (אחד מהם), אולי היה יוצא לה אלבום כמו Archanoid של ג'אנל מונה. באמת לא ברור מה השנה אצל ג'אנל, אולי פוסט מילניום סיקסטיז. האלבום החדש שלה מציג כל כך הרבה סגנונות שונים, משנים שונות, שחייב להיות בו משהו שתאהבו. אולי זה סוג של מוטאון אנדרואידי.
אז מה אפר וולקני עכשיו? תגיד שכבד עליו וזהו. הטרגדיות האישיות שעליהן מדבר המנהל הן כנראה גס"ה בעצמו, שכן מדובר באמן מבוגר בשנות השישים לחייו, אשר רק עכשיו השתחרר משלוש שנים בכלא. יותר מזה, הוא נכנס לשם מלכתחילה כי לא הסכים לאופציה הראשונה שהציעו לו הרשויות האמריקאיות: גמילה.
הוא בא לנפץ אדישות בקול רם, הוא בא בשירה לתת לנו בראש עד שהמילים יחלחלו לנו אל הלב.
הקהל עדיין עומד במצב של הלם. אני מנצל את המצב והולך במהירות אל הבאונסר, שהוא השומר השחור עצום המימדים שחוסם את הדרך אל חדר האמנים, ופולט לו את המשפט הבא: