בספק ריקוד הפרעה ספק הפרעה הוא מטיח את גבו אל קירות נטולי הבעה בתוך קוביה שאיבדה את חברותיה למשחק הוא מתיישב להרגע על ספק רצפה ספק תקרה הוא מתבונן בדלת לא מתבוננת חזרה ידית הדלת משחקת איתו תופסת בטח חושבת שזה מצחיק לא לבוא במגע ילדותיות מרושעת של עצמים חסרי תחושה
שבע שנים חלפו מאז שכתבתי את הקטע הזה. כבר הרבה זמן שאני לא כותב שירים. זה עם הגחליליות הוא אחד הבודדים, שאני עדיין אוהב מתוך החומרים שהצטברו לי מאותה תקופה
שיר ישן נושן לימים בהם מילים מאבדות מכוחן
כפיות מרוב צחוק אנחנו
כל הלילה כפיות
כפיות ואהבה
שתי כפיות והנה אנחנו
בתוך קופסת גלידה
מתחממים מהחיכוך
ממיסים את הסביבה
...
אני זוכר ששנאתי שכל המשפטים שאני כותב מתחילים במילה אני. אז אני אשים את המילה אז לפני... אין לי מה לכתוב. הדברים האלו שהם כל כך קשים. אני אפילו לא מסוגל לראות אותם כתובים מולי. לא מעוניין.
מטפח את הנגע
מנפח את הרגע
אווזים עם מפרקות שבורות
אני מנסה לצייר חיות רעות
ולא הולך לי
אני הולך לי
...
ההגיון והשכל לא הצילו אף אחד מן הגאות והשפל
ומה שאז היה נראה לעין כנראה כבר לא ראה בעיניים
אז בתחושותיה הבטן הייתה צריכה להחליף את הראש
כי כשכל הפילים קיבלו פרפרים ורצו בטירוף להרים
אנחנו החכמים נשארנו מוטלים
גוויות מנופחות על חופים יפיפיים
...