מזרע באת ואל הביב תשוב

עשר דקות מבלי להרים את היד מהדף:

יושב על ספסל בשדרות "קאט-ווק" רוטשילד, כותב. אני כותב? אולי זה רק נסיון להיראות כמו אחד שכותב? הרי באותה מידה יכולתי ללכת עם בלוק הכתיבה לאחד מחדרי האשפה בסביבה. אני בטוח שיש בהם לא פחות השראה. בכלל הגעתי לכאן עם משימה; לכתוב שיר בעל נושא ומבנה מוכתבים מראש; שיר על השם שלי. אולי אצטעצע לי קצת עם המלה 'שם'. בעזרת השם גם אהיה מרוצה מהתוצאה. רגע, על מי אני עובד? אני יודע טוב מאוד שהשם צריך עזרה (ואיך זה שתמיד לשרת בבית ספר יסודי יש שם כמו עזריה או זכריה? למה הוא תמיד תימני נמוך קומה?). אני לא רוצה ששמי ילך לפני, לא רוצה שיסתיר לי את הדרך. זה לא צנוע לתת לשם שלך זכות קדימה. עלי ללמוד מעט ענווה. עלי ללמוד להשתמש בה במקומות הנכונים ולהצטנע באחרים. שמע ישראל, אני מרביע לעצמי את המוח זוויגים-זוויגים.