אור בזויות

הבורגנות החדשה

שעה ראשונה: שירי מחאה אנטי-חזירית באווירת רחוב. זו הפעם הראשונה בחיים שלי, שאני מוצא את עצמי מרגיש מחוייב להשתתף במשהו שהוא קולקטיבי ופוליטי (כן כן, זה פוליטי). הפעם הראשונה שאני מרגיש שיש תועלת בכל הכעס הזה שבי, שהצטבר מאז שהתחלתי לדמיין כאן חיים עצמאיים. אז הנה, אני מתעל אותו החוצה. בשעה הראשונה של התוכנית, הוא בא לידי ביטוי בעיקר בסטייל של היפ הופ ונשמה.

1. Saul Williams – List Of Demands
2. Tricky – Black Steel
3. Dead Prez – Hip Hop (live)
4. Immortal Technique – Industrial Revolution
5. Coldcut ft. Jello Biafra – Every Home a Prison
6. Asian Dub Foundation – Hypocrite (live)
7. Roots Manuva meets Wrongtom – Worl' A Mine
8. Dub Pistols – Problem Is
9. Janelle Monae – Cold War
10. Lauryn Hill – Every Ghetto, Every City
11. 2Pac – R U Still Down?
12. Jurassic 5 – I Am Somebody
13. Amy Winehouse – Rehab (Hot Chip remix)
14. Jimmy Cliff – The Harder They Come

——————————————————————————————————————

שעה שניה: המשך התוכנית באווירה שונה הנושאת את אותה הרוח. ברי סחרוף, שגם דפק הופעה של איזה שעה וחצי בין האוהלים, פותח עם קאבר אדיר לילדי המהפכה של T-Rex. לו ריד שר על כאלה שנולדים לאבות מסודרים ועל כאלה שלא, בילי בראג הסופר-בריטי בשיר מחאה שמתאים כמו כפפה לימים שכאלה, מאור כהן מצחיק, גוגול בורדלו בשיר עם אחד המסרים הכי נכונים של השנים האחרונות ואת אקורד הסיום של הביטלס אני מקדיש למר (גורלו) ראש הממשלה.

1. ברי סחרוף – Children Of The Revolution (live T-Rex cover)
2. 'עיר בלי זיכרון – אביב גדג
3. יומו של העכבר – פורטיסחרוף
4. Lou Reed – Men Of Good Fortune
5. Billy Bragg – Days Like These
6. King Crimson – Epitaph
7. Love – A House Is Not A Motel
8. מלחמתו הסכיזופרנית של אוציק פחנוציק בכסאון רודנובסקי – דני בן ישראל
9. Emir Kusturica & The No Smoking Band – Devil In The Business Class
10. Gogol Bordello – Think Locally Fuck Globally
11. Donovan – The Protest Song
12. דבר ראש הממשלה – מאור כהן
13. אני רוצה להיות ראש הממשלה – קילר הלוהטת
14. The Beatles – You Never Give Me Your Money

התוכנית משודרת בימי רביעי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.2fm

הכנתי ספיישל ג'לו ביאפרה לקראת הגעתו, אבל הכלבלב ביטל את ההופעה כמה דקות אחרי שסיימתי להקליט את התוכנית, ורגע לפני שהיא עלתה לשידור. לא כיף. לא כיף בכלל. ועוד את הודעת הביטול קיבלתי מהיח"צנית ב-SMS תוך כדי נהיגה, בזמן שאני ממתין שתתחיל כבר – לשמוע איך יצאה. לא חאראם? כמעט את כולה הרכבתי, משירים שאתם פירסמתם בפוסט הגרלת הכרטיסים להופעה שלו. ג'לו ביעסת.

1. זאת לא קססה לבאנגים – בוא לבר
2. The Disposable Heroes Of Hiphopricy – California Uber Alles
3. Dead Kennedys – I Fought The Law
4. Nouvelle Vague – Too Drunk To Fuck
5. Overkill – Fuck You
6. Black Sabbath – War Pigs
7. Dead Kennedys – Kill The Poor
8. Crass – Shaved Women
9. Jello Biafra & Mojo Nixon – Are You Drinkin' With Me Jesus?
10. Toy Dolls – Nellie The Elephant
11. Lard – Forkboy
12. הסוודר של דני – פיץ העכבר וגידי קורן
13. Damas Gratis – El Vago Fumanchero
14. The Magnetic Fields – Punk Love
15. TV Personalities – Part Time Punks
16. Dead Kennedys – Chickenshit Conformist
17. ?

במקום ג'לו ביאפרה, "בוא לבר" תדפוק הופעת השקה חינמית לאלבום החדש והמטומטם שלה – בונג רוק. אני כבר מכור אליו. נתראה במוצ"ש בבארבי. לינק לדף האירוע המעודכן בפייסבוק.

התוכנית משודרת בימי רביעי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

אני רוצה פוסטר כזה

ג'לו ביאפרה, סולנה האגדי של ה-Dead Kennedys, מגיע בפעם הראשונה להופעה בבארבי במוצ"ש הקרוב! הוא יגיע אלינו עם להקת-העל הנוכחית שלו – The Guantanamo School of Medicine שכוללת את ראלף ספייט (מ-Victim's Family), קימו בול, ג'ון וייס ואנדרו וייס שניגן עם הבאטהול סרפרז ועם הנרי רולינז. באמת שאפשר לכתוב ספרים על ספרים אודות האיש הזה, על ההשפעה העצומה שלו על ומתוך תרבות הנגד הצעירה של שנות השמונים והילך – אבל מה שאני הכי רוצה לעשות כאן זה לחלק לכם שני כרטיסים במתנה. להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי ואם היא תכלול בתוכה גם איזה לינק יוטיוב לשיר מחאה שאתם אוהבים במיוחד – בכלל יצאתם גדולים (אבל לא עם יותר סיכויים )

ביאפרה נחשב לאחד מאבות תרבות ההרדקור וה-Pאנק האמריקאיים. אל המעמד הרם הזה הצליח איכשהו להגיע באמצעות הרבה הומור. אמנם הומור שיש שיראו בו מעוות, חולני וחסר טעם, אך זה בדיוק היה העניין וכאן נכנס גם הטעם לבדיחות – הרי הן מאז ומתמיד נשאו על גבן ביקורת נוקבת דרך מסרים אבסורדיים ומשחקי תפקידים. מטרתם היתה ועודנה לשים מראה מול חסרי חוש הביקורת העצמית והחברתית וסתם אל מול נכי-מצפון. כלומר, ביאפרה לעיתים בוחר לשחק בשיריו את הדמויות שהוא מתעב ואז לשיר כביכול מגרונם כפי שעשה בסינגל הראשון ששיחרר עם הדד קנדיז (שיצא באלבום הבכורה Fresh Fruit for Rotting Vegetables ב-1980).

California Über Alles – הסינגל הראשון של "דד קנדיז". השיר נכתב מנק' מבטו של מושל קליפורניה דאז שלדעת ביאפרה הוביל מדיניות היפית-פשיסטית. עוד יותר מצחיק לחשוב שניאו נאצים בעצמם חשבו שהם מצאו לעצמם להקת בית חדשה אחרי השיר הנ"ל שמתייחס גם להמנון הגרמני הפשיסטי של הימים החשוכים ושאף אחד כבר לא ממש שר יותר.

Nazi Punks Fuck Off – כתגובה מתנערת וחשובה מאוד, ביאפרה כתב את השיר הבא ובו טרח לנתק כל קשר בינו לבין ניאו נאצים חסרי חיוך וכמו כן להדגיש שה-Pאנק מבקר ומוחא נגד פשיסטים וכמובן שלא מצרפם "אל שורותיו".

Kill The Poor – מי שחשב בזמנו שביאפרה קורא באמת ובתמים לצאת ולהרוג עניים בהחלט אמור להיות זכאי לאחוזי נכות והוא כנראה לא מקבל אותם, כי הוא פשוט טיפש מדי בשביל לבקש. צריך להרוג אנשים שלא מבינים בדיחות.

פוליטיקאים, אנשי עסקים דורסניים ושאר מזהמי סביבה הם רק חלק קטן ממי שחטף את ריקושט מילותיו של ביאפרה לאורך השנים, עם הדד קנדיז וכאמן ספוקן וורד מוערך. מטרתו היא פחות לבדר מאשר לגרות את המחשבה ולהתגרות בה קצת. לבעוט ביסודות שהניח הממסד בראשך ושעליו בנית את מה שאתה קורא לו – אתה.

לא רק למי שמחפש מורה נבוכים לסוגיית הביאפרה: קוואמי שידר ב-"הקצה" של יום ראשון, כמעט שעתיים ספיישל מרתק על האיש ועל פועלו. הקלטה של התוכנית זמינה שם להאזנה והיא מהווה יופי של מבוא לפועלו של ביאפרה. יש בה המון סיפורים קטנים ומגניבים עליו והנה כמה אנקדוטות נחמדות: כיום הוא חבר במפלגת Green Party של ארה"ב וב-79 אפילו התמודד על תפקיד ראשות עיריית סאן פרנסיסקו. הוא שיחרר את אלבומיו ב-Alternative Tentacles – הלייבל הקליפורני הפרטי שהקים ללהקתו וללהקות נוספות (מי צעק אינדי?). הנה ראיון אדיר שלו מ-1979 עם ג'ולס הולנד הבריטי באיזו המבורגרייה ברחוב.

תרעומת גדולה קמה נגד ההחלטה של ג'לו ביאפרה להגיע להופעה בישראל. קבוצה פלסטינית בשם “Punks against Apartheid”, העבירה עצומה והשיגה אני לא יודע כמה – אבל סביר להניח שהמון חתימות נגד הגעתה של הלהקה לכאן. וביאפרה בעצמו הרי ידוע בדעותיו השמאלניות ובתכל'ס זאת לא היתה הפתעה גדולה אם היה בוחר שלא להופיע כאן מלכתחילה ולא לעשות מזה רעש. אבל לבטל אחרי שהכריז? לא מתאים לו. ואני תומך בהחלטה שלא להחרים. כן, אני אשכרה מעדיף לשלם כסף בשביל לעמוד ולחטוף צרחות ממישהו שאני מעריך את תפיסת עולמו ואת הדרך שהוא יודע לבטא אותה על במה. אקבל אותה איך שאקבל אותה – אבל לפחות יהיה לי הצ'אנס להקשיב.

הנה ג'לו ביאפרה בכבודו ובעצמו, מסביר את פשר החלטתו כן לבוא ולהופיע על אף המחאה:

אגב, גם הופעת החימום הולכת להיות שווה לאללה – במיוחד לאנשים כמוני שאוהבים להתפגר. הנה צ'מעו אותם בבנד קמפ שלהם. קוראים להם "בוא לבר" ויש אלבום בכורה בדרך.

שעה ראשונה: ספיישל באזקוקס לקראת הגעתה לארץ של אחת הלהקות הגדולות והכי משפיעות ב-Pאנק הבריטי המקורי ותרבות ה-DIY. (ה)באזקוקס השפיעו על אינספור הרכבי Pאנק, כמו גם על להקות שמותגו מאוחר יותר בסבנטיז כפוסט Pאנק, באייטיז כאינדי ובתחילת הניינטיז כגראנג'. ולהבדיל מהופעתו של הווידרדו ההוא שהיה כאן ממש עכשיו – מארק אי סמית', מההופעה הזו דווקא יש לי ציפיות גבוהות. באזקוקס יודעים את מקומם, יש להם קהל מסור כבר עשרות שנים ולמרות שאת המהפכה שלהם הם כבר עשו, להופיע הם תמיד אהבו והם עדיין ידועים באנרגיות הלא נגמרות שלהם על הבמה.

באדיבות הרדיו הבינתחומי יש לי 2 כרטיסים חינם לחלק לכם להופעה! להשתתפות בהגרלה – הכניסו בתגובות לינק לשיר Pאנק שאתם ממש אוהבים (הקישור ליוטיוב יהפוך אוטומטית לוידאו עצמו). שמות הזוכים המאושרים בכרטיס לבאזקוקס + הקליק הם ליבי ואביתר ערד.

1. Buzzcocks – Oh Shit!
2. The Velvet Underground – There She Goes Again
   נ.ב. – "האבנים המייסדות" = אבני הפינה שהניחו הלהקות המייסדות
3. Buzzcocks – Boredom
4. Sex Pistols – New York
5. Buzzcocks – Orgasm Addict
6. The Boys – First Time
7. Buzzcocks – I Don't Mind
8. The Undertones- Teenage Kicks
9. The Stooges – Raw Power
10. The Clash – I Fought The Law
11. Buzzcocks- Ever Fallen In Love (With Someone You Shouldn't've)
12. Magazine – Shot By Both Sides
13. Buzzcocks – What Do I Get
14. Wire – Mannequin
15. The Fall – Repetition
16. Buzzcocks – Promises
17. The Strokes – Undercover of Darkness
18. Buzzcocks – Lipstick

——————————————————————————————————————

שעה שניה: אד באנגר, הלייבל שהביא לנו שמות כמו ג'אסטיס, Busy P ו- Uffie, מוכיח לעולם שהאלקטרו הצרפתי עדיין בועט עם אוסף חדש. ארט דפרטמנט הקנדיים מגיעים לנגן בתל אביב. Sandwell District הם תעלומה. איפי חדש לג'אזסטפה המצויינים, קטע נוסף של The 2 Bears שהתמכרתי אליו מתוך Curious Nature, דטה רוק מוציאים אלבום רמיקסים לפני שיחרור האלבום החדש ולסיום – טעימה מהשוודית החמה של השעה.

התוכנית משודרת בימי רביעי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

Dave Phillips מגיע לסדרת הופעות בארץ

הוא מקליט חרקים, רחשים וצלילים שמעולם לא החשבנו למוזיקליים ואז משתמש בהם ככלי נגינה. קוראים לו דייב פיליפס והוא לא בדיוק מוזיקאי מהסוג שיצא לכם כבר להכיר. למען האמת, זו לא תהיה הפתעה אם תחשבו שמה שפיליפס יוצר זו בכלל לא מוזיקה. מי שנחשב בקרב חוגי הנויז והאוונגרד האירופי לסוג של גאון מטורף, דווקא כן חושב שמה שהוא יוצר זו מוזיקה ואפילו יש לו שם בשבילה:

"Psycho Acoustics זהו תיאור או שם ז'אנר שאני אוהב להשתמש בו", הוא אומר. "כמו כל ז'אנר הוא לא יותר מקטגוריה פשטנית שאינה משקפת את מורכבות העניין, אבל אני מוצא את השם יותר נכון מאשר 'אקספרימנטל' או 'נויז'. השם פשוט משלב את תופעת האקוסטיקה והאפקטים הפסיכו-אקטיביים שלה ובאותו הזמן גם משאיר המון סימני שאלה, וזוהי דרך טובה לגשת לאמנות שלי."

דייב פיליפס התפרסם לראשונה ב-1987 עם להקתו השוויצרית Fear Of God שנחשבת עד היום לחלוצה בז'אנר הגריינדקור, לצד להקות כמו Naplam Death. הופעותיו החיות לאורך שנות התשעים עם להקת PK וקבוצת האמנים Schimpfluch-Gruppe נחשבו למהפכניות וכמעט לא מוסריות ברמת הרדיקליות והוולגריות הויזואלית שהן הציגו. לטענתו, יש קשר הדוק בין הנויז שהוא יוצר כיום למטאל ול-Pאנק:

"נויז ככלי ביטוי, משתמש באותם הכוחות בהם משתמשים האנדרגראונד-מטאל וההרדקור Pאנק באופן היצירתי והקונסטרוקטיבי בו גם הם מתמודדים עם תנאי הסביבה." הוא מסביר, "כמו גם גישת העשה זאת בעצמך, שמבקשת לתפקד מחוץ למערכות מבוססות רווח ומסחר. ומעבר לכל אלה היא התשוקה, שעבור הרבה אקטיביסטים, היא כמו אויר לנשימה. השאלה שלך יכולה לפתוח דיון פילוסופי או אקזיסטנציאליסטי ממושך, ומה שאני אמרתי בקושי נוגע בקצה הקרחון."

"?" הוא שמו של אחד משמונת האלבומים ששחרר פיליפס רק במהלך השנה החולפת ושיוצא בלייבל הנויז והאקספרימנטל הישראלי Heart & Crossbone. לא מעט מיצירותיו של פיליפס נשמעות כמו פסקול לסרט האימה הכי מחריד שעדיין לא נעשה. זוהי בהחלט לא הופעה לכל המשפחה. אך אלו מכם שיעיזו להגיע להופעה צפויים לחוות לא רק יוצר ייחודי של מוזיקה מאתגרת, אלא גם אמן שמאתגר את המוזיקה הקיימת.

מה מרגש אותך ברעשים וצלילים שגורם לך לצאת החוצה ולהקליט אותם?

"מפגש שהיה לי בתאילנד עם צלילי חרקים מבחינתי היה כמו התגלות. לא רק עקב היותי מוזיקאי, אלא גם כחובב מוזיקה ואחד שנמצא במסע נצחי אחר טוהר הצליל, הקומפוזיציה והביצוע החי. נתקלתי בצלילים הטבעיים האלו, שקיימים שם עבור עצמם, ובכל זאת זה השאיר בי רושם בל יתואר. בשבילי, זוהי מוזיקה בצורתה הגבוהה והטהורה ביותר."

מה הצליל הכי מוזר שאי פעם יצא לך להקליט?

"אחת התופעות האקוסטיות הביזאריות ביותר שאי פעם חוויתי היתה של עץ מלא בפקעות וזחלים שבוקעים מהן. מצד שני, חלק מה"מוזרות" שבמוזיקה יכולה להגיע דווקא מצלילים מאוד נפוצים ויומיומיים שאני מוציא מהקשר ואז מחזירם בקונטקסט אחר."

אוסף חינם להורדה – Dave Phillips – An Introduction

יש המשך »

“Please ban music and drive it underground / so maybe when it comes back up / it has a pleasing sound” - The Rebel

בן וולרס המכנה את עצמו The Rebel הוא מוטציה. שילוב מטריד בין Pאנקיסט בריטי מהדור הישן לאקדוחן ממערבון אמריקאי. סינגר סונגרייטר שדוגל ביצירת DIY ולא מוכן להיכנס לאולפן הקלטות מסודר. מאז תחילת הניינטיז ועד היום תפחה הדיסקוגרפיה הפרטית של 'דה רבל' למימדים מדאיגים; מעל לעשרים אלבומים ועוד מספר לא מבוטל של עבודות שהוא גנז וכל זה לא כולל את מה ששיחרר עם ה-Country Teasers, הלהקה שלו מאז 1995. לקראת הגעתו להופעה בלבונטין 7, עליה אחראים SShaking Recordss של ליאור אסטרו, שאלתי את המורד כמה שאלות על אמנות ומרדנות.

בתור אנגלי, מאיפה הגיעו כל האמריקנה ומוזיקת הקאנטרי לשירת הPאנק שלך?

"בשבילי אמריקה היא הבית של המוזיקה. בלוז ופולק הותכו שם כדי ליצור את המוזיקה האמיתית, רוקנ'רול. המבטא האמריקאי הוא הקול הנכון לשיר בז'אנר הזה. אני גם אוהב את הבאט הול סרפרז ואת פוסי גאלור. אני אוהב את הריקבון של אמריקה, את הרשע ואת הילדים מהמעמד הנמוך שמנסים להתמודד עם היותם שרצים של השטן. לך בטח יש הרגשה דומה אצלכם במדינה, לא? אני בהחלט מרגיש את אשמת האימפריה היכן שאני נמצא."

יש המשך »

האסטרוגליידס 2006

בסוף שנות התשעים צצה לה כאן להקה מחתרתית שעשתה מה שאף להקה אחרת לא עשתה בארץ לפניה וככל הנשמע גם לא אחריה – סרפקור. שילוב ייחודי של מוזיקת סרף כיפית ושמשית מתובלת באגרסיות של Pאנק והרדקור בלתי מתפשר עם סאונד מטונף של גאראג' ורוק'נרול מיושן. בדיוק הלהקה שטרנטינו פספס ולא הכניס לפסקול סרטו – Death Proof. קוראים להם האסטרוגליידס ויש להם עדת מעריצים אדוקה בארצות הברית, שדרן רדיו אגדי אחד בשם פיל דירט שלא מפסיק להלל כל אלבום שהם משחררים והמון אטיטיוד לאיך שהדברים פה נעשים. אך זהו זה, הם אינם עוד. מתפרקים. תמה לה תקופת גלישת הביבים המוזיקלית של הלהקה בעלת ההרכב שלא הפסיק להשתנות עד יומו האחרון. היחיד שנמצא כיום בארץ ממקימי הלהקה, בעל לייבל, מפיק, כימאי במקצועו ואידיאולוג Pאנק בליבו וכל רמ"ח אבריו, ליאור אסטרו. אסטרו נפגש עימי, לכבוד הוצאת אלבום אוסף חדש, "Sewer Surfing With The Astroglides", שיוצא כעת וחותם בצורה הולמת את דרכה של אחת מלהקות האנדרגראונד המעניינות שהיו כאן.

למה להוציא אוסף דווקא עכשיו, ארבע שנים אחרי שהאסטרוגליידס כבר לא פעילים?

"לא עשינו עדיין סגירת מעגל כמו שצריך אז החלטנו לציין את סיום התקופה ולסגור את המצבה באוסף חדש שמכיל רק את קטעי הסרף האינסטרומנטליים שלנו, ללא הקאברים או קטעי המטאל והPאנק הקשים יותר של התקופה המוקדמת. רצינו לחבר אלינו את אותו הקהל שלא צלח את שני האלבומים הראשונים שהיו הרבה יותר קשים לאוזן."

אלבומכם האחרון נקרא Selling Out With The Astroglides, זה ממש היה נשמע כמו רמז מוקדם לכך שאתם עומדים לסגור את הבסטה.

"כן כבר היתה תחושה כזאת באוויר. אחרי ששני חברי הלהקה המקוריים עזבו, רן מוססקו ויונתן מנטל שטס לאוסטרליה החלטתי לפרק את החבילה. מעבר לכך, כשהוצאנו את 'סלינג אאוט' הרגשנו שהוא נגיש מאוד, למרות נגיעות האיזוטריה שבו."

זה שהרגשתם שיצרתם אלבום נגיש יותר בהכרח הרגיש לכם שאתם "סלינג אאוט"?

"לא בדיוק, קצת, אבל זה היה באירוניה הרי זאת עדיין מוזיקת סרף עם השפעות של Pאנק, טראש ומטאל שלא כולם ידעו איך לעכל אותה, ואני לא מדבר על הטאצ' הערבי-תורכי שתמיד עושה כאן טוב לאנשים."

דווקא סרף נתפס כמשהו מאוד אמריקאי

"נכון, אבל גם ה-Shadows הבריטים וגם ה-Ventures האמריקאים התחילו ממוזיקה אינסטרומנטלית שהושפעה מלחנים אוריינטאליים ורק אחר כך הוסיפו לה טונות של ריוורב, אחרי שליאו פנדר המציא את האפקט. אז בעצם הרבה להקות עשו את האדפטציה לסרף שמוכר לנו כיום. המוזיקה הערבית והסרף תמיד הזינו זה את זה. אבל הסרף המקורי היה חסר מילים, לא מה שהביץ' בויז עשו ממנו. הושפענו בעיקר מלהקות כמו The Apemen ההולנדים ו- Man Or Astroman שלקחו את הסרף המקורי וחיזקו אותו בהשפעות של Pאנק אגרסיבי וסרטי מד"ב וטראש."

אתה מדבר בעיקר על השפעות אמריקאיות ומזרח תיכוניות שהן לא ישראליות. קוטנר כתב עליכם בעבר שאתם מתעבים את רוב המוזיקה הישראלית. זה נכון?

"בהחלט."

למה ככה? לא יפה יש המשך »

שעה ראשונה: טס על הכביש הפתוח בקבריולט האדומה שלי, על ידי מרוחה כוסית-על אמריקאית עם ראש של גורילה ובמושב האחורי שוכבת מומיה עם גלשן וסכין צעצוע. החוף הקליפורני מלווה אותנו לכל אורך הדרך. יש לנו גיטרות במקום גלגלים והרוח חזקה. לא שומעים כלום. השמש האהובה יודעת שזה עוד יגמר רע. הראש דופק בהגה ואי אפשר לשמוע כלום. רעש מחריד. עושה לי לחגוג. אני לא צוחק.

1. Aavikko – Rosinante
2. Wire – Ex Lion Tamer
3. Man Or Astro-man? – Intoxica
4. אסטרוגליידס – Arab Bush
5. The Apemen – Arabian Beachstomp
6. The Mummies – Test Drive
7. Fender IV – Malibu Run
8. בום פם – Malibu
9. בואי נרקוד – רוצי בובה
10. No Age – Glitter
11. The Kinks – Apeman
12. Felix Kubin – Orchester 2
13. Black Lips – Before You Judge Me
14. King Khan & BBQ Show – Zombies
15. TV Buddhas – Let Me Sleep (לייב באור בזויות)
16. The Black Needles – Bury My Heart
17. The Rebel – To The Future or to the Past Greetings
18. The Rebel – Colaboration
19. The Butthole Surfers – Goofy's Concern
20. MC5 – Kick Out The Jams
21. Aavikko – Futer City

שעה שניה: מתחילים בוייב עגום עם רמיקס מדהים לשיר של גונג'ה סופי מתוך אלבום הרמיקסים החדש שלו The Caliph's Tea Party, משם עוברים לרמיקס אפילו עוד יותר מדכדך לאחד השירים הכי יפים של רוטס מאנובה ואז מעלים קצת את המוראל עם Get Better – קטע שנכתב כביקורת על כל הבריטים בני החמש עשרה שמשריצים ילדים לכל עבר – אבל ברוח שמחה, בניגוד לפתיחה של השעה. אחרי פייז קצר של אינדי עוברים לכמה מההייליטים האישיים שלי מההופעות שראיתי ופספסתי באינדינגב, ובסוף… מרק לנגן (סקרימינג טריז) ואיזובל קמפבל (בל אנד סבסטיאן) מגיעים לכאן להופעה יחד בדצמבר ולפיכך האזנה לקטע מעולה מתוך אלבומם החדש והשלישי יחד. אגב, תציצו משמאל בהופעות שחאראם לפספס. יש מלא להקות בדרך כאן!

1. Gonjasufi – She's Gone (Oneohtrix Point Never Remix)
2. Roots Manuva – The Falling (Doomed remix)
3. Dan Le Sac & Scroobius Pip – Get Better
4. xx – VCR (Matthew Dear Remix)
5. Sufjan Stevens – Too Much
6. The Books & Jose Gonzales – Cello Song (Nick Drake cover)
7. Menomena – Dirty Cartoons
8. מונומלציה – אנטיביוטיקה
9. מעשה בלביבות – שממל
10. לא זקוקה לקצה העולם – טל אורן
11. רותם אור – This Is What You All Came For
12. יעל קראוס – Sin City
13. ואז בא לנו – שפי ישי
14. Mark Lanegan & Isobel Campbell – Time Of The Season

התוכנית שודרה ביום שלישי, 12 באוקטובר בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי