אור בזויות

רשימה (חלקית מאוד) של המשתתפים בסרט, כולם חולי סטראמר (בייחוד סטיב בושמי שתמיד נראה חולה):

• ג'ון קיוזאק
  
• ג'וני דפ
  
• מאט דילון
  
• סטיב בושמי
  
• ג'ים ג'ארמוש (במאי גאון)
• מרטין סקורסזה
  
• אנת'וני קידיס ופלי
  
• ונראה לכם שבונו לא ייכנס… ת'אמת שהוא מדבר לגמרי לעיניין

בפעם הראשונה שהאזנתי ל- London Calling של הקלאש עדיין לא ממש הבנתי מה זה Pאנק. הייתי ילד-גראנג' עם תמונה מעורפלת של חבורת מחורעים עם מוהיקן, שניצב מעליהם כמו פסל של שערות וסבון מוצק. אבל זה לא פאנק. אני עדיין רואה ילדים שמסתובבים בעיר עם ניטים, בירה ומבט של פאק-אוף-אני-מגניב. הסמלים שמייצגים את הזרם הזה שנקרא פאנק הצליחו לבלבל אותי.

מצד שני, יצא לי גם להכיר כמה חבר'ה, פאנקיסטים, שלאו דווקא לובשים את כל הדאווין קומפלט, אנרכיסטים כאלה, רובם צמחוניים או טבעוניים. די אירוני לחשוב שהמילה punk מתורגמת לפרחח או פושטק כאשר לאנשים האלה יש כל כך הרבה משמעת עצמית… הלוואי והיו לי ולו מעט מהערכים והדבקות שיש להם באיזושהי מטרה מוסרית. אמנם הסטייל הקשוח שלהם בהחלט מביע איזשהו כעס, מין קונטרה לצבעוניות העליזה של הסיקסטיז, אך הנפש היפה היא אחת בכל סוג של אמנות ולכן זה לא מוזר לי שגם המוזיקה הכי הרדקוריסטית שאני מכיר נעשית בסופו של דבר ע"י אנשים עדינים.

גם במוזיקה המהפכנית של הסיקסטיז וגם בפאנק הראשוני של הסבנטיז היה ניכר רצון אמיתי להביא לשינוי. ההיפים נלחמו בעצם היציאה למלחמות, במוסכמות החברתיות. הפאנק'ס נלחמו בכל סוג אפשרי של פאשיזם (ובעיקר נגד ניאו-נאציזם) ותמיד מחאו כנגד מפלצת הניכור הקפיטליסטי. לא מעט מוטיבים בולטים של פאנק נשאבו מתוך המפץ הגדול של ההיפים, אך הפאנק תמיד נטה להתבדל ואפילו לסלוד מהוריו הסטלנים שהפכו עם השנים ליאפים עבשים.

שמתי לב שהמכנה המוזיקלי המשותף לרוב להקות הפאנק האהובות עלי הוא עמום למדי: אצל הקלאש מההתחלה שמעתי סקא, (כאמור, התחלתי עם "לונדון קולינג" ולא עם האלבום הראשון) בפיסטולז שמעתי בעיקר רעש וסוניק יות' עדיין נשמעים לי כמו להקת אינדי.

הסרט המעולה – The Future Is Unwritten איפשהו אישר לי כמה הנחות שהיו לי לגבי ז'אנר הפרחחים:

• אף להקה לא יכולה לכעוס את דרכה לפסגה ולהישאר כועסת לעד.
• הפאנק אמנם נולד באנגלייה אך וויתר על אזרחותו בתמורה לכלום.
• אם אתה מכוער אתה יכול לעשות פאנק (said Joe).

לטריילר לחץ כאן

סרט חובה לכל חובב קלאש!

Strummer: “Feeling lucky punk? Oh, good”