תעשיית המוזיקה מעולם לא עברה כאלו זעזועים כמו שהיא עוברת בשנים האחרונות. הפודקאסט הבא, הלקוח מ- OnTheMedia, מגולל ב-10 דקות – עשור שלם של שינויים ותמורות בעולם המוזיקה הדיגיטאלי:
הלו, על מי נראה לך שאתה צועק?! שולי רנד מתוך הסרט אושפיזין. בימים אלו שולי ומיכל רנד עובדים על סרט קומדיה חדש
היום, לקראת השעה ארבע אחר הצהריים, מתקשר אלי חבר שלי לטלפון של העבודה: "אורי יא מפגר שוב השארת את הפלאפון שלך בבית, אתה רוצה לבוא הערב להופעה חינם של שולי רנד?"
עניתי לו: "איזה כיף בטח שאני בא."
"טוב תאסוף את בת דודה שלי ותגיע לרמת החייל עד השעה חמש. חברה שלה, חגית, מסדרת לנו שם כניסה"
איזה הופעה ואיזה בטיח… בכלל הגענו לצילומים של איזו תוכנית ראיונות באולפני מימד כדי להיות הקהל שאמור למחוא כפיים כל פעם שמסמנים לו. מבקר המוזיקה ושופט הכוכבים הפגים, גל אוחצ'ובסקי, עומד לעשות עם שולי רנד "ראיון עומק". המשך קריאה »
פעם היה את ערוץ 7 בכבלים – Mtv, ההוא עם הקליפים המטופשים. אני מתגעגע לזה. לא שהיתה שם כל הזמן מוזיקה טובה (בלשון המעטה) אלא שפשוט היה כיף לשבת עם חברים ולהעיר הערות מטופשות על הקליפים הדפוקים שאיתם העברנו את הזמן. שני מפגרים בשם Beavis ו- Butthead עשו מזה קריירה. אבל עכשיו בעידן הזהב של הטיפשות המקוונת נולד לו ז'אנר חובבני חדש של הסתלבטות על קליפים. זה נקרא Literal versions כלומר לוקחים הקליפ, משתיקים אותו על מיוט, מחליפים לו את המילים במה שבא ושרים איתו כאילו היה קריוקי. קבלו את מצעד חמשת הענקים:
אני מת על היפ הופ. ישנה קשת רחבה מאוד של נושאים בהם היפ הופ בד"כ עוסק. מין הסתם מוזיקה יכולה לדבר על כל דבר שבעולם אך לרוב הנושאים בהיפ הופ סובבים סביב אקדחים דולרים ושרמוטות (כצפוי מהיפ הופ מסחרי לילדים שקנו כובע), מחאה פוליטית על מצב השחורים בארה"ב או על קפיטליזם, על רוחניות או סתם על האהבה למוזיקה ולניענוע עכוזים. בקיצור, כנראה היה לי מצב רוח קרבי לפני יומיים, אז הכנתי מיקסטייפ של היפ הופ אנטי קפיטליסטי בעיקרו, הרבה ביקורת על תעשיית המוזיקה. פתחתי אותו בשיר די הומוריסטי אך לחלוטין מחאתי ומשם המשכתי לכיוון קצת יותר כבד וממש לא מצחיק… תהנו.
נוסע עם חברי הטוב, עמרם500, חזרה הביתה אחרי עוד הופעה מוצלחת של קרוסלה. עמרם מכניס דיסק של פיית' נו מור למערכת – King For A Day Fool For A Lifetime, פייבוריט משותף של שנינו. תוך כדי מתפתחת בינינו שיחה על הופעות, על פיית' נו מור ועל איך שהיינו משתוללים כמו בני חמש עשרה אם רק היינו זוכים להיות באחת מהופעות האיחוד שלהם. יומיים אחרי אני מרים טלפון ל-500 וצועק עליו: "עמרם, שת'לא מאמין! עמרם אתה בוכה חמוצים עמרם, פיית' נו מור מגיעים, התחילה מכירת הכרטיסים!" כמובן שקנינו מיד, הרי אחרי הכל גדלנו וחונכנו על האלבום המושלם הזה.
פסטיבל המוזיקה של הייניקן היה ללא ספק פסגת עונת ההזעה של 2009. איזה שבוע טירוף עבר עלינו, כל כך הרבה מוזיקה הייתה לנו לחוות – FNM, MGMT, Dinosaur Jr, Monotonix, וסט של LCD Sound System ושם זה רק התחיל – גם Jazzsteppa ו- Allen Ellien הגיעו ארצה מברלין כדי לוודא הריגה… בשבת, כבר נראיתי כמו גופה. גופה עם חיוך מטופש (של ילד בן חמש עשרה).
עמי שליו ממונוטוניקס מזיע על איזה מישהו שנראה די מבסוט מזה / צילום: דימה וזינוביץ'
שנה שעברה יצא לי לקרוא ספר המגולל את ההיסטוריה של איזו חידה מתמטית (המשפט האחרון של פרמה) ובערך באמצע הספר זה קרה. אז פרצתי בבכי כי הבנתי שזו דעתי שהשתנתה. החלטתי שיש אלוהים. חבשתי כיפה, לא יודע למה, אבל זה הרגיש נחמד לתקופה. לא חזרתי בתשובה וגם לא התחלתי לשמור שבת. אני מניח שפשוט הייתי צריך להגיע עד הקצה בכדי לראות שלגבול שלנו אין סוף.
באותה תקופה, תחילת 2008 קרה עוד משהו טוב. "נקודה טובה" – אלבומו של המיסיונר החרדי, שולי רנד (ברסלב) יצא לחנויות. התזמון של יציאת הדיסק לא היה יכול להיות טוב יותר עבורי, המילים שלו התלבשו לי על החיים כמו כפפה. "ריבונו של עולם, אם לדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות". שורה די חתרנית… מסתבר שגם אחרי שהפך לבעל תשובה הוא לא הפסיק לשאול. חיפשתי בנרות (של האינטרנט) כדי להוריד את האלבום. זה לא היה קל. לא היה קל כי זה היה עוד לפני שהספיק שולי רנד להפוך משחקן תיאטרון לזמר, לקונצנזוס במוזיקה הישראלית והיהודית גם יחד. זה היה לפני שהפך שולי רנד לאמן שמכר הכי הרבה עותקים מכל מוזיקאי ישראלי אחר באותה השנה. לא היה קל אבל העקשנות השתלמה, ולבסוף מצאתי מהיכן להוריד את הדיסק – באופן אירוני היה זה דווקא מאתר של חב"דניקים. המשך קריאה »
כבר לא רוצים לקנות את מה שנגיש לכולם דרך האינטרנט ובחינם. מה שכן רוצים זה "לימיטד אדישן" של אותו האלבום בדיוק רק שתבוא עם נצנצים ואיזו הקדשה. חובבים מושבעים של אמן או להקה רוצים להראות לעולם (ולעצמם) שהם אוהבים את האמן יותר משאחרים אוהבים אותו. זה עיניין של איפיון העצמי. זה עינין ששווה בוחטות כסף.
אנדרו סביקס טוען שחברות המדיה הגדולות חייבות כבר להפנים שהן לא מוכרות לנו תוכן (מוזיקה, ספרים, סרטים). מה שהן כן מוכרות לנו זה את שירותן סביב ואל אותו תוכן.
Lady Pain via Flickr- "What you NEED to do is this – give your music away as high-quality DRM-free MP3s. Collect people's email info in exchange…"
- "Gee, I really need some content. I could write some of it for myself to read today, but I'd rather pay someone else to do it."
- "Arguing that you need to beef up copyright protection to make sure there are ways to generate revenue online incorrectly assumes that what people are paying for is the copyrighted content itself."
