כמה עולה להוציא סינגל
פורסם בקטגוריות טכנולוגיה ואמנות בתאריך 27 בינואר, 2011 מאת אורי זר אביב – 3 תגובותזה לא סוד שמוזיקה היא עסק יקר, אך האפשרויות הפתוחות בפני מוזיקאים כיום הן רבות ומגוונות יותר מאי פעם. התבססותו של האינטרנט המהיר, הוזלת אמצעי ההקלטה והיחלשות חברות התקליטים הגדולות הפכו את העסק אמנם למורכב יותר, אך עם זאת גם פתוח יותר לשיטות חדשות ויצירתיות. את ההקלטה עצמה ניתן כיום לעשות באולפן ביתי שבנית בעצמך, את ההפצה ניתן לבצע דיגיטלית במקום להדפיס המון עותקים ואת הפרסום והיח"צ אפשר וכדאי לעשות גם ברשתות חברתיות ובבלוגים. צריך לחשוב על פרופורציות לפני שמתאבדים על הפקה יקרה שתכניס את האמן לבור כלכלי.
תמיר מוסקט: "אין דרך אחת לעשות את הדברים, כיום דברים מגניבים יוצאים גם מסלון של אנשים. וגם דברים נוראיים. זה נורא נקודתי. החוכמה היא לבחור את האנשים שאיתם יהיה לך הכי נכון לעבוד. זה כמו קאסטינג לסרט: לשכור שחקן מפורסם לא יהפוך את הסרט בהכרח לטוב."
חדרי חזרות – בתקופה של הפקת אלבום או סינגל, הגיוני שתרצו לעשות חזרות לפחות 3-4 פעמים בשבוע. חדרי חזרות השתדרגו ביכולתם בשנים האחרונות עד כדי כך שכיום חלקם משמשים כסמי-אולפני הקלטה. עם כי המכשור באולפני ההקלטה הוא בד"כ הרבה יותר מקיף: מיקרופונים, חדרים נפרדים ובאופן כללי ציוד הקלטה איכותי יותר. "הכי טוב לשלב בין חדרי חזרות לאולפנים. את הקבצים הדיגיטליים שמקליטים בחדרי החזרות לוקחים לאולפן, כשמדובר בהקלטה פשוטה. אפשר לשחק עם זה בהתאם למה שאתה מתכוון ליצור" מסביר רם אוריון, שועל אולפנים ותיק, גיטריסט ומפיק. חדרי חזרות זולים יש המון. בחלקם לפעמים אין מיזוג בקיץ, יש שיטפונות בחורף או שסתם רמת מערכת התופים במקום לא טובה. 50 ₪ לשעת חזרה נחשבת לזולה מאוד. הסטנדרד עומד על 60-80 ₪ לפי שעה, כאשר חזרה בד"כ לא לוקחת פחות משלוש שעות. בחלקם יש תוספת על ההקלטה של החזרה (10 ₪ לשעה). בחדרי החזרות הזולים ההקלטה תעשה באמצעות 2-3 מיקרופונים שמקליטים את כל החדר ולא בהפרדה לערוצים ברזולוציה גבוהה, כפי שאולפנים מקצועיים מסוגלים לעשות. חדרי החזרות השווים יותר יגיעו ל-100 ₪ לשעה (מעל למחיר הזה זה כבר אולפן לכל דבר). בחדרי החזרות היקרים הסאונד, העיצוב של החדר והאקוסטיקה יהיו מקצועיים והציוד ואמצעי ההקלטה משוכללים יותר.
הופעות – סיכוי סביר שתרצו לנסות את החומרים שלכם על הבמה עוד לפני שהקלטתם אותם. ברוב המקומות עובדים על פי דיל שנקרא "גרנטי": הלהקה מתחייבת למכור X כרטיסים ובמידה והיא מוכרת פחות, אז היא צריכה להשלים מכיסה את הסכום שנקבע. אם מכירת הכרטיסים היא מעל למינימום שנקבע מראש, אז הלהקה והמועדון מתחלקים ברווחים, בדרך כלל 30 אחוז ילכו למועדון ו-70 לאמן. חן-לי פישמן מחברת פטיפון: "פעם אמנים גדולים היו מופיעים באולמות גדולים, אך כיום הם גם מופיעים במקומות כמו תיאטרון תמונע, זאפה והפטרייה בצפון. הם ממלאים בקלות את המקומות הללו וזה מקשה על האמנים הקטנים". רם אוריון מוסיף ש"צריך לקחת בחשבון גם עלויות של מוניות, הרי ברוב מועדוני ההופעות תצטרך להביא איתך את רוב הציוד מהבית. להופיע בחיפה זה להתחיל את ההופעה כבר במינוס של 1000 ₪." זה היתרון שבלהיות להקה: ההוצאות מתחלקות בין כולם.
אני מת על היפ הופ. ישנה קשת רחבה מאוד של נושאים בהם היפ הופ בד"כ עוסק. מין הסתם מוזיקה יכולה לדבר על כל דבר שבעולם אך לרוב הנושאים בהיפ הופ סובבים סביב אקדחים דולרים ושרמוטות (כצפוי מהיפ הופ מסחרי לילדים שקנו כובע), מחאה פוליטית על מצב השחורים בארה"ב או על קפיטליזם, על רוחניות או סתם על האהבה למוזיקה ולניענוע עכוזים. בקיצור, כנראה היה לי מצב רוח קרבי לפני יומיים, אז הכנתי מיקסטייפ של היפ הופ אנטי קפיטליסטי בעיקרו, הרבה ביקורת על תעשיית המוזיקה. פתחתי אותו בשיר די הומוריסטי אך לחלוטין מחאתי ומשם המשכתי לכיוון קצת יותר כבד וממש לא 
לקקו לו את הלב >> ראיון עם עוזי רמירז