העלית של התחתית
פורסם בקטגוריות Laugh about it all again בתאריך 23 באוקטובר, 2009 מאת אורי זר אביב – 6 תגובותערק, האסיד של תרבות השתייה הישראלית קופץ דור ומכה שנית. המשך קריאה »
ערק, האסיד של תרבות השתייה הישראלית קופץ דור ומכה שנית. המשך קריאה »
רחמים נמצא בכל מקום. הוא משוטט לאורכם של רחובות העיר כפר סבא כל יום כל היום. הוא קירח. הוא אוהב נובלס. הוא תמיד בא אלייך באמצע הרחוב ומבקש סיגרייה או קולה או מברך אותך ב- "לילה טוב" גם כשהשמש במרכז השמיים. הוא שואל שוב ושוב את אותה השאלה:
"אתה סולח לי?"
אני לא מסוגל להאזין למוזיקה ולקרוא ספר באותו הזמן. תשומת הלב שלי נוטה באופן אינסטינקטיבי לכיוון משמע אוזניי ופחות למילים שאני קורא. מצד שני, אם ישנו קשר בין מה שאני שומע למה שאני קורא אז לא רק שלא קשה לי להתרכז אלא שגם יש לי שלושה מימדים שונים שעוזרים לי לחוות את אותו הדבר. כמו לקרוא מהספר בבית הכנסת ותוך כדי להאזין לחזן, זה סוג שונה של התעמקות בתוכן, חוויה שמשודרגת בחוש אחד נוסף. הרי אתם בטח יודעים כמה שזה כיף להאזין בפעם הראשונה לדיסק שהרגע קניתם ותוך כדי לקרוא את המילים של השירים מהחוברת המצורפת. אני עושה את זה מאז שאני יודע לקרוא, מאז פיץ העכבר.
לחצו על הפליי להאזנה ללקט מתוך פיץ העכבר!!! (תודה יובל, איפה בכלל מצאת את זה?)
פעם היה את ערוץ 7 בכבלים – Mtv, ההוא עם הקליפים המטופשים. אני מתגעגע לזה. לא שהיתה שם כל הזמן מוזיקה טובה (בלשון המעטה) אלא שפשוט היה כיף לשבת עם חברים ולהעיר הערות מטופשות על הקליפים הדפוקים שאיתם העברנו את הזמן. שני מפגרים בשם Beavis ו- Butthead עשו מזה קריירה. אבל עכשיו בעידן הזהב של הטיפשות המקוונת נולד לו ז'אנר חובבני חדש של הסתלבטות על קליפים. זה נקרא Literal versions כלומר לוקחים הקליפ, משתיקים אותו על מיוט, מחליפים לו את המילים במה שבא ושרים איתו כאילו היה קריוקי. קבלו את מצעד חמשת הענקים:
יאנק: "דניאל קאהן… מדהים. תודה דולק, אני אזכור את השם ואבדוק סמוך עלי. ככה אני כשאני נדהם לראשונה ממוזיקה ישראלית שלא הכרתי."
דולק: "יופי. אני שמח. רק שהוא ממש לא ישראלי. הוא יהודי מדטרויט שהתחיל בתור נגן בלוז בניו אורלינס. אבל איזה יפה הוא שר ביידיש, לא?"
יאנק: "רגע, אני מבולבל. הוא יהודי כושי ששר יידיש?"
דולק: "לא שחור הוא לא, אבל וזה לא נורא – הבנאדם בוגר אוניברסיטת מישיגן למשחק, בימוי, תסריטאות ושירה. זכה שם בפרס השירה הכי יוקרתי שלהם."
יאנק: "טוב, צפוי שתדע פרטים שכאלה, אתם עם כל האמנות הזאת שלכם וזה."
דולק: "הוא ממש טוב עם הכליזמרים האלה והאקורדיון אה?"
יאנק: "טוב? זה שערוריתי! 6 מיליון גרמנים? WTF? והוא עוד גר בגרמניה!"
נוסע עם חברי הטוב, עמרם500, חזרה הביתה אחרי עוד הופעה מוצלחת של קרוסלה. עמרם מכניס דיסק של פיית' נו מור למערכת – King For A Day Fool For A Lifetime, פייבוריט משותף של שנינו. תוך כדי מתפתחת בינינו שיחה על הופעות, על פיית' נו מור ועל איך שהיינו משתוללים כמו בני חמש עשרה אם רק היינו זוכים להיות באחת מהופעות האיחוד שלהם. יומיים אחרי אני מרים טלפון ל-500 וצועק עליו: "עמרם, שת'לא מאמין! עמרם אתה בוכה חמוצים עמרם, פיית' נו מור מגיעים, התחילה מכירת הכרטיסים!" כמובן שקנינו מיד, הרי אחרי הכל גדלנו וחונכנו על האלבום המושלם הזה.
פסטיבל המוזיקה של הייניקן היה ללא ספק פסגת עונת ההזעה של 2009. איזה שבוע טירוף עבר עלינו, כל כך הרבה מוזיקה הייתה לנו לחוות – FNM, MGMT, Dinosaur Jr, Monotonix, וסט של LCD Sound System ושם זה רק התחיל – גם Jazzsteppa ו- Allen Ellien הגיעו ארצה מברלין כדי לוודא הריגה… בשבת, כבר נראיתי כמו גופה. גופה עם חיוך מטופש (של ילד בן חמש עשרה).
שיר ענק, שריף ילד הפלא הדרוזי!
רק בגלל רק בגלל שחשתי אומלל התנהגתי איתך כמו מנוול
רציתי אותך, אבל את התרחקת
וממני ברחת להיות עם גבר זר
רציתי לומר שאני מצטער
אף פעם יותר לא ארים עוד יד
שלשום בהודנא, מיסטר מוסטאש על הבמה. תופים, גיטרה, בוזוקי וזמרת חצי יווניה חצי גרמנייה. באמצע שיר, מישהו גדול מאוד עם לוק של פועל נמל ודיבור בלתי מובן בעליל, דוחף לבוזוקי שטר של עשרים שקל. גלוח וגלוחת ראש רוקדים על שולחן.
מוזיקה עושה לי לחשוב, להתבאס, לאהוב את זה, ואז לקום, לרקוד ולהגביר, להבין, לבכות, לחייך ולפרוץ בצחוק. כל הקטעים במיקסטייפ מצחיקים. אותי לפחות, מסיבות שונות ומשונות.