סם, בילי, אוטיס ונינה על הבוקר
פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 27 במאי, 2011 מאת אורי זר אביב – 8 תגובותבוקר יום שישי. השמש בחוץ זורחת יופי ואני מתעורר מוקדם מדי, פותח מחשב. בוהה, חצי ישן. מקליק על איזה לינק בפייסבוק ונופל על שיר של סם קוק מתוך הופעה בהארלם סקוור קלאב (1963). מכאן מתחיל לו בוקר שחור ומואר להפליא. כל פרט ולו הקטן ביותר בשיר Bring It On Home To Me, מתוך אותה הופעה ענקית, מדבר ישר אל הלב. אין שום דבר שכלתני בשירים של קוק. בטח לא כשהוא צועק בטלפון על המרכזנית: "מרכזנית?! אני לא רוצה שום מרכזנית, תביא לי לדבר עם הבייבי שלי!". אבל זה כל כך לא משנה, כי הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר. הוא נמצא עמוק בתוך הדרמה הגדולה והרוקנ'רולית הזו, שאופפת אותו ואת כל הקהל באולם. לשמוע ולרצות להיות שם:
השיר נפתח בדקה 02:50. תהיו סבלניים. זה כל כך שווה את זה
מאוחר יותר בבוקר, נתקלתי בלינק הנפלא הזה, לסרט תעודה של שעה וחצי על מוזיקת מחאה אמריקאית, בעיקר שחורה, משנות הארבעים ועד השמונים לצפיה ישירה בערוץ של Yes דוקו. "תנו לחופש לשיר: על מוסיקה, מהפכה ותרבות" נקרא הסרט בעברית. הסרט, כמו משמיים, השלים לי את מה שהתחיל במיקרה עם השיר של סם קוק. הוא עסק בעיקר במחאה נגד הגזענות הלבנה במדינות הדרום, ואז בשלב יחסית מוקדם בסרט – נכנס הביצוע המצמרר הבא של בילי הולידי לשיר הנורא Strange Fruit (מ-1939).
Southern trees bear strange fruit,
Blood on the leaves and blood at the root,
Black bodies swinging in the southern breeze,
Strange fruit hanging from the poplar trees.
Pastoral scene of the gallant south,
The bulging eyes and the twisted mouth,
Scent of magnolias, sweet and fresh,
Then the sudden smell of burning flesh.
Here is fruit for the crows to pluck,
For the rain to gather, for the wind to suck,
For the sun to rot, for the trees to drop,
Here is a strange and bitter crop.
השיר פירק אותי לגורמים ראשוניים. החריזה, הביצוע… כשאתה רואה את הולידיי בוידאו שרה את המילים "The bulging eyes and the twisted mouth", אתה לא חייב להבין אנגלית כדי לדעת למה גברת ליידי דיי מתכוונת.
לקחתי קצת הפסקה מהדיכאון הזה לכיוון קליל יותר והאזנתי לאלבום ההופעה של סם קוק במלואו. יצאו לי קרני אור מהראש, אלבום מושלם לסגור איתו את השבוע. כשהשכן שלי יצא לחצר המשותפת שלנו לשאול על מה כל המהומה, גררתי אותו פנימה אליי לדירה והראיתי לו. פשוט הושבתי אותו מול המחשב והשמעתי לו את שני השירים שלמעלה. בזמן ש-Strange Fruit התנגן לו, נכנס בי אימפולס אסוציאטיבי בראש – תפסתי את מר שכנצ'יק בחולצה ואמרתי לו – "רגע, עוד שיר אחד. שתבין אותי":
My Only Friend by The Magnetic Fields (1999)
(לחצו על הפליי לפני שאתם מתחילים לבחון את הציורים)
By the talented Sean Azzopardi!
אני מת על סרטים דוקומנטריים שמספרים על 
"The rock revolution of the 1960's seen through the life and music of Jimi Hendrix. The first doomed icon of rock, Hendrix was the synthesis of everything that had gone before him and all that was to come. The Birth Of Rock also explores the influence of rhythm & blues on a generation of British musicians such as The Rolling Stones, Cream and The Who, and how the song-writing of Bob Dylan and studio developments of The Beatles transformed the possibilities and ambitions of rock."
"The story of how artistic and conceptual expression permeated rock. From the pop-art multi-media experiments of Andy Warhol and the Velvet Underground to the sinister gentility of Peter Gabriel's Genesis, White Light, White Heat traces how rock became a vehicle for artistic ideas and theatrical performance. We follow Pink Floyd from their beginnings with the fated art school genius of Syd Barrett through to the global success of 'Dark Side of the Moon' to the ultimate rock theatre show, 'The Wall'. Along the way, the film explores the retro-futurism of Roxy Music and the protean world of David Bowie."
"A tale of two cities, London and New York and the birth of punk. Each city created a bastard child that marked the biggest and fundamental shift in popular music since Elvis walked into Sun Studios. Blank Generation unpicks the relationship between the bankrupt New York and the class and race-riven London of the mid-1970's and explores the music of The Sex Pistols, The Clash, Ramones, Television, Patti Smith, The Damned and Buzzcocks."
בשבוע הבא (14.7), יגיע לארץ דוויזל זאפה כדי להמשיך את מסעו חובק העולם להפצת מורשתו של אביו הגאון, מסע אליו יצא לפני חמש שנים. אני מוכרח להודות שאני ממש לא אוהב הופעות קאברים או הצדעות לאמנים, אבל ב-Zappa Plays Zappa הרעיון הוא קצת אחר. ע"פ דוויזל (איזה שם ביזארי יא ראבאק..), המטרה היא להכיר ולהנחיל את המוזיקה של פרנק, אשר לחלוטין הקדימה את זמנה (עוד ביטוי שבאמת שמור למקרים נדירים כמו זה). ויש סיבה טובה לרצון הזה שלו שכן, זאפה שיחרר בחייו טונות על טונות של אלבומים, שהעולם עדיין לא ממש הספיק לעכל, גם לא שנים אחרי מותו. זה נכון שזאפה כן ידוע כאגדה, אבל בכל זאת הוא לא ממש הפך למיינסטרים (גם לא בדיעבד), וזאת בניגוד ללהקות קלאסיות רבות, כמו הדורז או פינק פלויד לדוגמא, שכיום הן נחלת הכלל. סיבה נוספת לכך, שרוב המוזיקה שיצר עדיין לא הגיעה לקהל הרחב, היא שיצירותיו פשוט מורכבות מדי . הן לא מתאימות לכל אוזן. זה לא ביטלס, אצל זאפה אין רומנטיקה טהורה. מה שכן יש זו , גאונות מוזיקלית והפקה עתידנית שלא נראתה כדוגמתה, וכמובן המון הומור.
סרט תעודה מעולה של ה-BBC על גיל סקוט הרון. אחרי כמה האזנות 
עצלן זו חיה להזדהות איתה, להפיל עליה את כל מה שלא בסדר בתפקוד היומיומי שלך בטענה שככה זה גם בטבע. מי לא אוהב עצלנים? הם חמודים, טיפשים מצחיקים ולא מזיקים. בדיוק ההיפך מסיד, העצלן ההיפראקטיבי ההוא מהסרט עידן הקרח. בתקופה שיצא הסרט הראשון, יצא לי גם במקרה לצפות בתוכנית תעודה קורעת על עצלנים (
בלה של מונטיפיורי - הקליפ הישראלי הכי טוב של השנה (עד כה)
לקראת פסטיבל הגרוב הראשון: הגרלת 2 עותקים של האוסף החדש Mediterranean Grooves and Raw Sounds
