אור בזויות

איך שיצאה ההכרזה הרשמית על הגעתן של The Congos ו-The Abyssinians להופעה בארץ, ועוד באותו הערב ועל אותה הבמה (בארבי, 3 במאי), מייד חשבתי על חברי הטוב – יובל 'היפי-מניאק' שביט מהקיבוץ בצפון. כן, סוף סוף ייצא לי לראות אותו, הרי הבנאדם עד כדי כך היפי שהוא לא מוכן להיכנס לג'ונגל הבטון של תל אביב מבלי סיבה קיצונית מספיק כמו הופעה שכזאת. אגב, הוא לא באמת ד"ר, אבל כן לבן מבחוץ ושחור משחור מבפנים – סוג של גאון לכל מה שנוגע ברגאיי על נגזרותיו השונות, איש יקר וראסטה בנשמה. אה וכן, להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי, רצוי גם לקשר לאיזה יוטיוב שורשי וטוב (ההגרלה פתוחה עד השעה 12:00, יום שני)

——————

אין כמו רגאיי, הפשטות הקופצנית, הקצב העצלן שתמיד מגיע ביט אחד מאוחר יותר ומספר לך את כל הצרות שלו בגיחוך שגורם לך לפקפק בהגדרה שלהן כצרות. הרגאיי, ובעיקר הרוטס של השנים הראשונות הולכים יד ביד עם הראסטפרי, ספק דת ספק דרך חיים, שקושרת את האדם עם הטבעי והרוחני ועם אימא אדמה ואימא אפריקה (החיבור עם אימא אפריקה מיועד לאנשים שמקורם באפריקה, אבל כיום, בעקבות בדיקות דנ"א מיטוכונדרי נרחבות, המדע המודרני מאמין שכל המין האנושי צאצא של אישה אחת, אפריקאית ומקור כל העמים הוא בתחילתו של דבר, באפריקה).

ז'אנר אחד שאני אוהב במיוחד הוא הטריו הווקאלי, שבו שלושה זמרים מתפקדים במקביל, לפעמים כזמר מוביל ושני זמרי ליווי ולפעמים ככלי נגינה אחד, שמסוגל לנגן אקורדים אם צריך. לכן הייתי מבסוט במיוחד כששמעתי לראשונה ששני טריואים, ראסטאפריים במיוחד, מהגדולים ברגאיי מגיעים להופיע ביחד בארץ ומיד היה לי ברור שאני חייב ללכת. כל מי שמכיר אותי וגר מדרום לצומת הגומא יודע, שמעטים הדברים שיביאו אותי למרכז ועוד לתל אביב.

הקונגוס:

קיימים און אנד אוף משנות השבעים, בהרכבים שונים, שהמשותף לכולם הוא סדריק "קונגו" מייטון, ששייך גם לפרויקט האול סטארז inna de yard של ארל "צ'ינה" סמית (הגאון). הקונגוס מפורסמים בעיקר בעקבות האלבום שלהם, "הארט אוף דה קונגוס", שהופק ע"י המפיק האגדי לי "סקראץ'" פרי. סקראץ' רב באותן שנים עם Island, חברת התקליטים שהפיצה אלבומים בהפקתו לעולם הרחב וכך יצא שהקונגוס לא פורסמו באותו זמן מחוץ לג'מאייקה. הקונגוס נוהגים לשלב את הקולות הנעימים שלהם עם תופים למיניהם ולשיר שירי מחאה חברתיים, נעימים בצורה מפתיעה. הקונגוס היו כאן ב-2007 ושבים אלינו עם ההרכב המקורי ואלבום חדש, שהופק אף הוא ע"י מר לי "סקראץ'" פרי.

האביסיניאנס:

האביסיניאנס הם באמת מהחבר'ה הוותיקים ביותר שבנמצא. הם פעילים מסוף שנות ה-60, אז הקליטו את הלהיט האלמותי שלהם, "Satta Massagana", אצל המפיק (האגדי) קלמנט "קוקסון" דוד. דוד, טעה לקרוא את השוק כשחשב ששיר כל כך דתי וראסטפארי, שמכיל שורות שלמות בשפה האמהרית, לעולם לא יהיה להיט. בתחילת שנות ה-70, תמורת 90 פאונד, קנו האביסיניאנס בעצמם את סלילי המאסטר של השיר והפיצו אותו. סאטה מסגנה הפך מהר מאוד לאחד ההמנונים של הרגאיי והאביסיניאנס שרו אותו בסצנת הפתיחה של סרט הקאלט מסוף שנות ה-70, "רוקרז" (צפיה ישירה). האביסיניאנס שרים בהרמוניות מתוקות שירים על רוחניות, אמונה, ראסטפארי ונושאים חברתיים וניחנים בחזות נביאית משהו. הם חוזרים אלינו לאחר שביקרו כאן ב-2007 בהופעה משותפת עם בלאק אהורו, להקה ענקית בפני עצמה…

אני יודע בוודאות שההופעות הקודמות של החבר'ה האלה בארץ היו חשמל. מומלץ מאוד,

יובל שביט

חוזרים לישראל / הגלדיאטורז בירושלים בביקורם הקודם

להקת הרוטס האגדית הגלדיאטורז, חוזרת לישראל להופעה על שפת הים. מה יותר טוב מזה במזג אויר כל כך חם? זה רגאיי אורגינל. הגלדיאטורז הם הדבר האמיתי, להקה וותיקה מטרנצ'טאון שבקינגסטון, ג'מייקה, אותה שכונה שידועה כל כך בזכות המוזיקה הנפלאה שיצאה ממנה. להקה שלא הפסיקה לנגן מאז היווסדה ב-1967, ואחראית במידה רבה על עיצוב הסאונד של הרוטס רגאיי – הרגאיי הקלאסי, אתם יודעים זה עם שירי המחאה והכלים החיים. יש אפילו איזה בחורצ'יק אחד בשם בוב נסטה מארלי, שהצהיר פעם שהגלדיאטורז היא הלהקה האהובה עליו. אומרים שהוא מבין. בקיצור יש לי שני כרטיסים לחלק להופעה שלהם בחוף נעורים ב-5 ביולי, שתמשיך אחר כך למסיבה בה יתקלטו הזוג מיי לורד סאונדסיסטם, חבורת ראסטה ליון סאונד וג'וניור בראון. כדי להשתתף בהגרלה השאירו תגובה כלשהי. אם בא לכם, אתם יכולים לציין שם של שיר רגאיי שאתם לא יכולים בלעדיו.

רק לפני שבועיים העליתי לכאן את הסרט Rockers שמתעד את תקופת הזהב של הרגאיי בג'מייקה של שנות השבעים. אז זהו, על זה אני בדיוק מדבר, הגלדיאטורז היתה אחת הלהקות הבולטות של אותה תקופה, התחילה לפניה ונשארה הרבה אחריה. זו להקה משפחתית אותה הקים אלברט גריפית' באק אין דה סיקסטיז, והיום חברים בה כל חמשת בניו לצד שניים ממיסדי הלהקה המקוריים. אין כמעט להקות רוטס מקוריות נוספות שהצליחו לשרוד מאז הסבנטיז, עם עליית הפופולאריות של מוטציות רגאיי צעירות יותר כמו הדאב, הראגאמפין והדאנסהול. הרכב הלהקה עבר הרבה שינויים עם השנים אך בכל זאת הגלדיאטורז הצליחו להשאר בתמונה. וחוץ מלג'ה, שיגידו תודה גם לאלוהי האינטרנט, שחשף בפני הקהל העולמי את סוגיו הרבים של הרגאיי ובסוף גרם לו לחזור ולחפש את שורשיו.

כמה טעימות מהגלדיאטורז:

Looks Is Deceiving by The Gladiators
 

Belly Full by The Gladiators
 

Dreadlocks The Time Is Now by The Gladiators
 

יש המשך »

"I-man serve Selassie I continually. No matter what the weak heart say"

הסרט רוקרס תוכנן במקור להיות תוכנית תעודה על תרבות הרגאיי בג'מייקה של הסבנטיז, אך התפתח בסופו של דבר לסרט מוזיקלי באורך מלא. מה שבתכל'ס יצא זה שילוב בין סרט בורקס לסרט תעמולה קליל על התרבות הראסטאפרית בתקופת השיא של הרוטס רוק רגאיי בקינגסטון וסביבתה. כמתבקש מסרט שכזה, יש כאן מלא מלא גנג'ה ולפיכך, ראו הוזהרתם – אם עדיין לא יצאתם מהדודא שנכפתה על מדינתנו המוחרמת והמיובשת, אז רצוי מאוד להימנע מהצפייה בסרט.

אם אתם בכל זאת מתעקשים לעקור לעצמכם את העיניים בקנאה, אז זה הולך ככה: גיבור הסרט הוא לירוי "הורסמאות" וואלאס (אני מניח שקוראים לא ככה כי יש לו אשכרה פרצוף של סוס). הורסמאות' הוא ראסטה נשוי עם ילדים, שלא ממש שם עליהם כי הוא עסוק מדי בלהפיץ את בשורת הרגאיי באי, בזמן שאישתו קורעת ת'תחת בבית עם הזעטוטים. אבל הי, המוזיקה זה מה שחשוב בחיים לא?… הוא קונה אופנוע מעפן ורוכב עליו ממקום למקום כדי למכור תקליטים לסאונדסיסטמס מקומיים, ועל הדרך גם גורם לא מעט בלאגנים.

במציאות הורסמאות' הוא מתופף אגדי, שניגן עם אמנים שונים כמו ברנינג ספיר וגרגורי אייזאק (שבעצמם מככבים בסרט) וגם עם הגלדיאטורז האגדיים שממש עוד מעט מגיעים להופעה בישראל! כמו בכל סרט בורקס טוב, העלילה כאן היא לא העניין. מה שעושה את הסרט לכזה גדול זו המוזיקה המעולה שמלווה אותו לכל אורכו, והסטייל של הטיפוסים עם המבטא הפטואה-קריביאני, שהתערבב לו עם הסלנג הראסטאפרי לכדי שפה שכונתית (טרנצ'טאונית) רוחנית ומצחיקה לאללה. "האנגלית" של הראסטות ברוקרס כמעט בלתי אפשרית להבנה אם אתם לא חזק בקטע הראסטאפרי בעצמכם, אבל: 1. זה ממש לא חשוב 2. זה נהייה קל יותר במהלך הסרט 3. יש כתוביות באנגלית.

קבלו איזה ליינאפ מהסרטים יש כאן! אלו האמנים המעולים/השחקנים הגרועים שמשחקים את עצמם בסרט: רובי (מסליי אנד רובי), גרגורי אייזאק, ג'ייקוב מילר, ברנינג ספיר, ביג יות', קידוס איי, ריצ'ארד "דירטי הארי" האל ודילינג'ר. שימו את ידיכם על הפסקול המצויין, הוא מהווה יופי של חינוך ביסודות הרגאיי לכל מי שרוצה קצת מעבר לבוב (ישתבח שמו) מארלי. הנה כמה טעימות מתוכו:

We 'A' Rockers by Inner Circle
 

Tenement Yard by Jacob Miller
 

Stepping Razor by Peter Tosh
 

הסרט המלא להנאתכם (100 ד', אנגלית של ראסטות) ואם עושה בעיות הנה לינק חלופי לצפיה בסרט

.