אור בזויות

קותימן עושה מהומות בוידאו החדש שלו – This Is Real Democracy. מוזיקלית, הקטע לחלוטין עומד בפני עצמו והוא מתסיס לא פחות מהתמונות שבקליפ. קותימן לא מציג כאן הברקה טכנולוגית חדשה כפי שכמעט התרגלנו ממנו לעשות, אלא שיכלול של הסגנון הייחודי שלו. האיש הזה מדהים והקטע בועט כל כך חזק. שמן למדורת המחאה, שחלקנו עלול להחשיב כעומדת בפני סכנת השיכחה. כל הכבוד קותי!

Kutiman: "This video doesn't intend to promote violence!
this is only my reflection of what is going on around the world".

ככה עושים הסברה נכונה. ככה מייצאים לעולם את מה שכן טוב במדינה. רק ככה הגויים ילמדו – דרך הרגליים זה יעלה להם לתחת ודרך הלב זה ישקע להם בראש! הרי, יש לנו פה הרבה יותר מכמה גמלים ובחורות בביקיני עם נשק אוטומטי על הגב (טוב, הדוגמא האחרונה דווקא די מגניבה, אם ממש משתדלים שלא לחשוב עליה לעומק). האוסף החדש של נבחרת הגרוב הישראלית יוצא בימים אלה בארץ ובחו"ל ולי הוא נשמע כמו דרך נפלאה להכיר לעולם את מה שכן זורם כאן (חוץ מדם, זה הם מכירים). הערב (חמישי, 3.3) יושק הדיסק החדש בחגיגת הופעות מטורפת בהאנגר 11. תתכוננו לשואוקייס של אחת הסצנות היותר כיפיות במוזיקה הישראלית של השנים האחרונות:

קותימן הגאון, Soulico שבדיוק חוזרים מסיבוב הופעות באמריקה, הנשמה המקומית – קרולינה, בום פם המתיוונים יחד עם 'דה קיד' – המתופף המעולה שלהם שמכניס בהם וייב מטאל בריא, התפוחים והאחים רמירז שאולי יתאחדו שוב למגה-זורד שנקרא "התפואחים", אשף הסמפלרים וחצי הצמד ביטר ג'וז הלוא הוא שי ליברובסקי aka דיגיטל_מי, דיג'יי הקטיק מהחבר'ה של טבק והדיג'יי מארקי Fאנק שנראה ונשמע כאילו ברח מבית חולים פסיכיאטרי בסיקסטיז, The Koliphones שמחזירים עטרה מזרחית ליושנה, האיש שנשאר מבחירה בסבנטיז – עוזי נבון, הדדהדז הישראלים – Tree, להקת Left. פאק זה הרבה מוזיקאים, את מי שכחתי? רגע. כן: רדיוטריפ, MC Goga – הסולן של לוס כפרוס, אייל תלמודי – הנשפן של הבלקן ביט בוקס ויורם ארבל שדופק קאמבק מגניב לאללה עם חידוש לשיר של עצמו, "תני לי הזדמנות", מתוך האלבום היחיד שהוציא ב-1972.

לכבוד הפסטיבל, החבר'ה בלייבל אודיו מונטאז' מפנקים בשני עותקים של האוסף המדובר – Mediterranean Grooves and Raw Sounds. כדי להיכנס להגרלה השאירו בתגובות איזה אמן ישראלי לדעתכם רצוי שלא ייצג את ישראל בחו"ל (ואתם יכולים גם להשאיר תגובה סטייל "תביא דיסק ותפסיק להתחכם" – זה גם תופס). אגב, רק כדי להפריך את השמועה – זה לא דיסק כפול אבל כן אלבום אחד ארוך וגדוש בלא פחות מעשרים קטעי הסברה ישראלית טובה ואנטי-שכלתנית:

1. Boom Pam – Sabal'e

2. BTA – Hijazz Chaser (UBK Remix)

3. Kutiman – Losing It (Featuring Karolina)

יש המשך »

לא מעט אנשים יצאו ברגשות מעורבים מההופעה של דיג'יי שאדו ברביעי האחרון בביתן 1, ואני יכול להבין אותם למרות שאני ממש לא יצאתי מאוכזב. נהניתי מאוד בהופעה, ולכן אשתמש כאן בקלישאה מרגיזה וככזאת – בהכרח נכונה: כגודל הצפייה כך גודל האכזבה. שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני גדלתי על דיג'יי שאדו, אני יודע טוב מאוד למה האיש מסוגל, וגם אני לא הפסקתי עדיין להתרגש מהאלבום הראשון שהוציא ב-96. גם לא מהעובדה שב-2002, האלבום השני ששחרר נשרט לי תוך כדי נגינה בתוך דיסקמן,  בקושי יומיים אחרי שקניתי אותו. אני מניח שבעיקר ציפיתי למסיבה מגניבה, עם אחד הדיג'יים שהכי השפיעו על הדרך שבה אני מאזין למוזיקה. את העולם הוא כבר הפך לפני יותר מעשור, ממש לא ציפיתי שבתל אביב 2010  הוא יעשה את זה שוב. מה שכן רציתי לקבל שם, זה סט מעניין ורקיד, שלא כמו שום דבר אחר שחוויתי בעבר – ואת זה קיבלתי ובגדול.

רק קצת חבל שבלי פטיפונים. מרגיש קצת מוזר, בהתחשב בכך שמדובר באחד האמנים המובילים של מה שנקרא, והרבה בזכותו – טרנטייבליזם (יענו פאטיפוניזם). שאדו ניגן שם באמצעות שני CDJ-יים, לפטופ לבנבן וסמפלר או שניים שהיו ברשותו – ביטים של היפ הופ הזייתי, ברייקביט, ודראם אן בייס קשוח במיוחד ולא אופנתי בעליל. אבל למי אכפת מה אופנתי, אם זה מצליח להזיז לי ת'תחת? כנראה שהגעתי בראש קליל וטוב למיין איבנט אוף דה איבנינג, אחרי שקותימן והאורקסטרה דפקו שם הופעת Fאנק סבנטיז אמיתי, חי ונושם, בעזרת הדרים-טים של הגרוב הישראלי. קשה להתווכח אם אלו שטוענים שהחימום גנב לשאדו את ההצגה.

גרסאות הכסאח המג'ונגלות לקטעים הקלאסיים שלו מתוך Introducing ו-The Private Press יש המשך »