אור בזויות

מאז שחבר הבלקן ביט בוקס, המתופף והמפיק המוערך תמיר מוסקט, החל לעבוד עם משפחת אלייב על אלבום – פתאום כולם מדברים על גרוב בוכרי. אז מבלי לבלבל יותר מדי את השכל אני יכול להציע לכם את הדרך המושלמת להבין דרך הבטן במה מדובר. יש לי 2 כרטיסים זוגיים למסיבת ההשקה של משפחת אלייב המהוללת, שכוללת שלושה דורות של נגנים וזמרים בו זמנית על הבמה ובראשם סבא אלו אלייב (חמישי 7.7, קומפורט 13).

אורחים נוספים ממש שווים, שמתאימים כל אחד בדרכו שלו לערב המיוחד הזה יבואו גם לחגוג (פרטים למטה). להשתתפות בהגרלה וסיכוי לכרטיס זוגי להילולה השאירו איזושהי תגובה. זרמו על מוזיקת עולם שלא מזכירה דולפינים בשום צורה, אם בא לכם להשאיר איזה לינק יוטיוב. אני אבחר את הראשון, קחו את זה לאן שבא לכם.

כמו שהזכרתי, בנוסף למשפחה יעלו לבמה גם כמה אורחים מן השורה הראשונה של הגרוב הישראלי: רדיו טריפ המעולים (עופר טל ואורי ורטהיים) יתקלטו בהתחלה ובסוף, דודו טסה ששחרר לאחרונה את הפרויקט המדובר שלו עם להקת הכוויתים לשירי סבו העירקי. אורי כינרות הגיטריסט החייתי של בום בם, נועם ענבר – חצי הצמד הבילויים שעומד באופן מפתיע מאוד להוציא אלבום שלישי (שככל הנראה ייקרא "בולימייה"). ובנוסף תגיע גם אורחת שכבר מסקרנת אותי זה זמן מה, ריף כהן שמה ואם אתם עדיין לא מכירים את הקליפ הזה שלה עם רביד כחלני (מפרויקט הימן בלוז)… אז עכשיו אתם מכירים!

כבר הייתי בלא מעט הופעות של משפחת אלייב וזו מסיבה מעולם אחר. בעצם יותר נכון – זו מסיבה מטג'יקיסטן, אבל אם לא ראיתם אותם עדיין בלייב אז זה לגמרי יהיה מעולם אחר בשבילכם. יש כאלה שמשום מה חושבים, שמשפחת אלייב זו חמולה של מיליון מתופפים וזהו. אך ממש לא. אני בכלל חושב שהכוכב הכי גדול של המשפחה הזאת מתגלה בתור הילדה הקטנה שלהם, שמנגנת בכינור – ווירטואוזית מטורפת שנראה שאפילו לא מתאמצת עם החיוך הביישני הזה שלה.

שעה ראשונה: בשישי הקרוב (25.2), טבק בשיתוף הרדיו הבינתחומי ו-The Selector מרימים מסיבה בקומפורט 13 עם שלושה דיג'ייז בריטיים מעניינים במיוחד: Rustie, שבחציה השני של השעה אפשר לשמוע אותי נגנב עליו לגמרי, ו-EL-B ו-Bok Bok שאם שמותיהם לא מצלצלים לכם מוכר, רצוי מאוד שתלחצו על הפליי. וולטר, דיג'יי-על ודוקטור למוזיקה מהעתיד, הגיע להתארח בתוכנית ולהשמיע קטעים לקראת המסיבה מתוך לפטופו הלבנבן. כרטיס חינם לראשון שישאיר בתגובות את התשובה הנכונה לשאלה: מהו השם המוזר שוולטר מזכיר במהלך התוכנית, שבעזרתו ניסו לתאר את סגנון המוזיקה ההזוי שמעקם לי את הבטן? (רמז: "שם יותר גרוע מ-UK Funky").

———————————————————————————————————

שעה שניה: חזרה לאור בזויות במתכונתה הרגילה עם היפ הופ, אינדי ואלקטרוניקה חדשים: סינגל ראשון מתוך האלבום הבא של דטה רוק הנורווגים האדירים, קטעים מתוך האלבומים החדשים של דירהוף, יאק, קאט קופי והטוולייט סינגרז שחוזרים לשתי הופעות בארץ. הצצה לאלבום החדש של טים הקר, אשר מכה גלים בהמון אתרים חשובים, ושמהאזנה לו ניתן להגיד שהפעם ההייפ ההיסטרי מוצדק לגמרי. ניקולס ז'אר מסמפל את ריי צ'ארלס, גוסטפואט הוא האם.סי הלונדוני הכי מעניין ששמעתי מזה הרבה זמן ולוטפי דאבל קאנון הוא ראפר אלג'יראי מעולה, ששייך לקולקטיב המחתרתי Khalas.

1. Stereo Total – Tschaikowsky And Other Russians
2. Datarock – Catcher in the Rye
3. Deerhoof – Behold a Marvel in the Darkness
4. Cut Copy – Where I'm Going
5. Yuck – Get Away
6. The Twilight Singers – Last Night In Town
7. Timber Timbre – Demon Host
8. Nicolas Jaar – I Got A Woman
9. Ghostpoet – Cash and Carry Me Home
10. Lotfi Double Kanon – Rissala
11. Tim Hecker – Hatred of Music
12. The View – Friend (Pegan Remix by The 2 Bears)
13. Hot Chip – Made in the Dark

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

גונג'ה סופי מנגב את הפרצוף עם מרצ'נדייס / צילום: בן פלחוב

הציפיות שלי לקראת ההופעה היו בשמיים, השמעתי את A Sufi & A Killer למלא חברים, ממש התרגשתי, כתבתי על זה, באמת שהייתי קצת בטירוף מהעניין. אני מניח שזו הסיבה לכך שכשתאכזבתי, התאכזבתי בענק. הנה קטע שבסוף לא פורסם מתוך הראיון שעשיתי עם גאסלאמפ קילר לקראת ההופעה שלו כאן עם גונג'ה סופי:

אם ההתשובה של גאסלאמפ לשאלתי היתה שגם הוא צפה שהקהל יבוא בשביל החוויה הפסיכדלית וה-"השירים היפים", אז למה לעזאזל הם היו חייבים לדפוק הופעת ראפ-נויז הרדקור, שרובה מאולתרת ועם סאונד קשה ואלים במיוחד?! שום דבר מהעדינות השבורה שבקולו של גונג'ה סופי לא עבר יפה מהאלבום אל הבמה. ולאן נעלמו כל המנגינות המזרחיות וכל היציאות המענינות של גאסלאמפ? אולי נבלעו בתוך קולו המעוות של גונג'ה שצרח לתוך שני מיקרופונים שמתוכם אחד כוון לדיסטורשן מוגזם לגמרי. הסאונד שנוצר שם היה לא נעים, מיותר לציין שרוב הזמן בקושי הבנתי מילה ממה שהוא שר/צועק. האיש הרוחני והמסתורי שחשבתי שאני עומד לראות על המיקרופון במציאות נראה יותר כמו איזה ראסטה -ראפר על קראק. יש המשך »

אם תתאמצו ותסיטו את מבטכם לרגע מהארט וורק המדהים שעיצב פילפלד המוכשר בפלאייר הזה, אולי גם תצליחו לקלוט בלמטה שלו איזו קרחנה הולכת להיות שם. ההשקה של אלקאזאם, אלבומם השלישי והחדש של בום פם, הולכת להיות הרבה יותר מהופעה רגילה, זאת תהיה מגה חגיגה: בנוסף לבום פם המעולים, יעלו לבמה גם קותימן הגאון, ספי ועוזי מהאחים רמירז, רדיוטריפ ועוד חברים. בקיצור, יש לי לחלק לכם ארבעה כרטיסים.

יש המשך »

בני אדם נהגו לקרוא שירה בעל פה, הרבה לפני שלמדו קרוא וכתוב. היא בוצעה מול קהל חי של מאזינים ניאנדרתליים חובבי תרבות עוד בימי קדם. משוררי קרנות הרחוב קראו בקול רם את שעל ליבם לכל עוברי האורח, אף אחד לא קרא לזה אז "ספוקן וורד". היום, שירה תוססת לה מתחת לאספלט התל אביבי, המגירות בעיר מתפוצצות מדפים אך אין קול ואין קורא. איפה היא? שמישהו יוציא אותה בבקשה לרחוב, שמישהו יצעק אותה מהמרפסת, אני רוצה לשמוע.

לא עברו אפילו חודשיים מאז הופעתו של אמן הספוקן וורד הניו יורקי סול וויליאמס, שהשאיר את הקהל הישראלי פעור פה בזמן שהמטיר את מילותיו הטובות כמו גשם זלעפות כשכל שעמד לרשותו זה מיקרופון ואוצר של מילים והנה – הפטרייה הראשונה כבר צומחת לה בתל אביב:

גלעד כהנא, יהוא ירון, נועה פארן, אודי שרבני, וגון בן ארי הם רק חלק קטן מרשימת האמנים שיופיעו ב- Word Up, ערב הספוקן וורד "הרשמי" הראשון בישראל אשר יתקיים ביום שלישי  הקרוב (05/01) במועדון הקומפורט 13.

בפגישה שקיימתי עם ההפקה של '!Word Up', שמחתי לגלות מולי שתי בחורות בשנות ה-20 לחייהן, נטולות דאווין, חברות טובות שחולקות דירה בתל אביב ואהבה משותפת לספוקן וורד. ענבל בנימין וים כהן מפיקות את האירוע הזה בכוחות עצמן, עם מינימום משאבים ואינסוף אמביציה. מסתבר שהן כבר לא לבד.

רגע, אז מה זה בכלל ספוקן וורד?

כהן: "אנשים לא יודעים מה זה ספוקן וורד. אני מחלקת פליירים ושואלים אותי מה זה. הסברתי כבר כל כך הרבה פעמים. ובכן, ספוקן פור דמי'ז – התחיל מז'אנר נספח של היפ הופ, סוג של שירה. ההקראה וההגשה שלה – יש בה קצב. ספוקן זה ללא מוזיקה, רק המילים שלך ואתה. אין לך מאחורי מה להתחבא. ראפ תלוי בביטים, במוזיקה. שיר ראפ עם מילים מפגרות יכול להתחבא מאחורי המוזיקה. ספוקן וורד זה טהור. זה רק הבן אדם. אפילו לא חובה שיחזיק מיקרופון."

בנימין: "אבל הקצב הוא לא קצב של ראפ. אולי זו הגדרה אישית שלי אבל לדעתי זו האינטונציה שמבדילה בין שירה רגילה לבין שירת ספוקן וורד." יש המשך »

video shot by Atar Rapaport

הוא בא לנפץ אדישות בקול רם, הוא בא בשירה לתת לנו בראש עד שהמילים יחלחלו לנו אל הלב. במהלך ההופעה, צמד המילים – tuba lips – קפץ לי לראש תוך מחשבה על כך שאם אנשים רק  יתבוננו ממש טוב ב-"שיפתות-הטובה" שלו, הם יוכלו לקרוא מהן את הכתוביות (מתוך השיר Telegram). למי שלא הכיר מלפני את קטעי השירה שנשמעו שם, היה קשה מאוד לעקוב אחרי סול וויליאמס. לא שציפיתי לחוויה קלה לאוזן או לראש אך בהתחשב בכך שההופעה הייתה נטו ספוקן וורד ללא מוזיקה בכלל, נראה שהקהל, גילה רצון אמיתי להקשיב. זו היתה שעה יפה.

שעה שהוא עמד שם על הבמה והקריב את גרונו, בפעם המיליון, כדי לנסות ולגרום לאנשים לראות מעבר למציאויות אליהן הם כבולים. סיפרו לי חברים ב-TABAC, (הקבוצה שהפיקה את כל הסופ"ש המטורף הזה), שיום אחרי ההופעה נסע סול וויליאמס עם קבוצת אקטיביסטים לבילעין – לראות את החומה לפני שהיא נופלת. זה מה שחומות עושות, לא? אפילו אם זה לוקח להן יותר מדי זמן.

אני מסכים עם בן שלו מעיתון הארץ, שכתב שהדבר הכי טוב לעשות בהופעה שכזו, ובכלל עם השירה של שאול, זה באמת להוריד את החומות, לפתוח את הראש ולזרום עם המילים והקצב שלהן במקום להתבאס על כל מילה שפספסת או על כל משמעות שהחמצת. הרי יש כל כך הרבה מהן כאן, פעם הבאה תקלוט עוד קצת, ומה שכבר חשבת שהכרת יקבל אולי משמעות נוספת.

בהופעה לא היו חומות. וויליאמס עמד על במה נמוכה ולעיתים פצח בשיחה עם הקהל, לעיתים צחק איתו, אבל בעיקר הרביץ בו תורה שבעל פה. אני הייתי שם כל כך מרוצה, מוקף בחברים טובים שהדבקתי בתושב"עתו לאורך הזמן. במהלך ההופעה, פתאום שלט גדול שעליו כתוב 1987 הונף בקהל. זה היה מתי, חבר שלי מהצבא שמבקש משאול שיבצע את 1987. הבקשה נענתה.

עוד חבר טוב שלי אפילו הביא איתו להופעה את אביו הנכה – כותב השירים הענק יענק'לה רוטבליט. מסתבר שרוטבליט ממש אוהב את מה שסול ויליאמס עושה… אחרי ההופעה הבנאדם נכנס לחדר האמנים ושאל אם אפשר לקבל שם איזה חיבוק מסול ויליאמס. זה נגמר בשיחה של כשעה ביניהם אשר בסופה יענקל'ה מזמין את סול ויליאמס לישון אצלו בירושליים העתיקה לקראת סיור מודרך אישית בעיר הקודש למחרת. מה לעשות, כשאדם עברי בשיעור קומה כשל רוטבליט מתאהב במילים של "ראפר" אמריקאי שיכול להיות הבן שלו, זה מבחינתי אישור נוסף לכך שמדובר כאן באמן פורץ גבולות.

צילום: עטר רפפורט

באמת שעשיתי המון כדי לגרום לאנשים לבוא להופעה. קרעתי ת'תחת: הכנתי את המיקסטייפ האולטימטיבי, פרסמתי אותו בפורומים שלא ידעתי שקיימים בכלל, כתבתי לעיתון, שידרתי ספיישל ברדיו הבינתחומי וכתבתי כאן באור בזויות מספיק פוסטים בנושא כדי לגרום לבלוג להפוך ולהיראות כמו איזה אתר מעריצי סול ויליאמס. בסוף, אפילו חברתי ל- TABAC ועזרתי בפעולות היח"צ בשטח.

משהו כמו שבועיים אחרי שפירסמתי את המיקסטייפ שהוא מבחינתי הדבר הכי מושקע שעשיתי בכל קמפיין הגרילה הזה, גיליתי משהו מאוד מוזר. בחיפוש אחר הערך "סול וויליאמס" בגוגל עלתה תוצאה חדשה מהאתר הרשמי של אם טי וי ישראל. נכנסתי ללינק ומצאתי שם פוסט, עם מלל קצר לקראת ההופעה ובנוסף מיקסטייפ של סול וויליאמס משלהם אשר לפי הכתוב הוכן ע"י סול ויליאמס בכבודו ובעצמו! "בינתיים וויליאמס ממקסס בשבילכם את הטייפ".

ד"ר יובל דרור כתב על כך בבלוג שלו:

"העניין הוא כפול. לא רק שוויליאמס לא ממקסס דבר עבור קוראי MTV ישראל, אפילו MTV ישראל לא ממקססים דבר עבור קוראי MTV ישראל – זהו המיקסטייפ של אורי. אחד לאחד. ללא כל שינוי".

ישנה התייחסות רחבה לצד המשפטי של המקרה אצל ד"ר יובל דרור (בעיקר בתגובות) אך למען האמת אותי צד זה של המקרה מעניין אך ורק ברמת הידע הכללי אחרי הכל, אני סטודנט לתקשורת אינטראקטיבית שעוסקת בין השאר בעינינים מסוג זה. מה שת'כלס הפריע לי מאוד, היה יותר העיניין האתי, עליו הטיבה לכתוב גברת קסטה בבלוג שלה:

"זר אביב בכלל לא היה בכיוון של "קניין רוחני" ואפילו הגדיר, כראוי ובצדק, את המיקסטייפ כניתן לשיתוף והורדה. זר אביב רק ביקש קרדיט שמגיע לו ועוד איך. זו לא סוגיה משפטית, זו סוגיה אתית. אבל חברה מסחרית חצופה כמו MTV רחוקה מלהבין את המורכבות של אהבת מוזיקה והשקעת הרגש, הזמן והמאמץ הנדרשים בעריכת מיקסטייפ."

שואל את השאול / צילום: עטר רפפורט

כמה חברים סיפרו לי שהם השאירו טוקבקים באתר אם טי וי ישראל שמפצירים באתר לתת קרדיט ליוצר המיקסטייפ המקורי וכו', אך אף אחת מן התגובות לא פורסמה. היום סוף סוף הצלחתי ליצור קשר ישיר עם העורך של אם טי וי ולדבר איתו על כך בטלפון. התברר לי, מה שהיה צפוי, שכל העיניין נעשה מתוך קלות דעת וחוסר תקשורת בין אם טי וי למקורות המידע שלה אך בשום אופן לא בכוונת זדון ולכן היה לי חשוב גם להזכיר זאת כאן ולאזן קצת את ההתקוממות שנוצרה. אם טי וי הורידו את הפוסט המדובר מהאתר שלהם ברגע ששמעו על הדיון המתפתח בבלוגוספירה.

מאוחר מאוד במהלך הערב, אני וסול וויליאמס נפגשנו באיזור הבאר בחלק האחורי של המועדון. הוא פנה אלי בצחוק ואמר "that's a nice T-shirt you got there" חייכתי, הרי לבשתי שם את החולצה שקניתי אחרי ההופעה שלו בלונדון ב-2005. הוא זיהה אותה, מן הסתם השם שלו כתוב לי על הגב… עניתי לו:

"Thank's, I got it in London, bought it at a gig of some dude you should really give a listen to"

ניסיתי לספר לו חלק מהדברים שיצא לי לכתוב עליהם כאן בחודש האחרון אבל זה היה קשה מדי עם כל הרעש והעובדה שיצאתי טמבל וכל הזמן שמתי יד על הפה. אבל את מה שבאמת רציתי לשאול אותו, רק כדי סוף סוף לסגור את הפינה שלי איתו, הצלחתי לשאול. והתשובה הייתה חיובית. הוא אכן קיבל וקרא את המכתב ששלחתי לו אז, אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה. הוא זכר הכל.

video shot by Atar Rapaport

"כל בוקר אני קם וניצב מול כיתת יורים. כל בוקר יש אחד שנוצר ירי. הדילמה שלו היא מערכת האמונה שלי. הם יורים מסביב, אך רק לעתים רחוקות אני בקו האש שלהם. נפש שקטה הינה צליל מתויג, צבועה בסגול. בני הקטן טרם למד לצבוע בתוך הקווים; הגייתו הסתורה טרם למדה הסתירה, אשר לנו. אנו מדברים על אמנות בתשוקה גדולה, ואז מבצעים מלאכה משוללת חמלה, ותוהים מדוע המציאות מדממת בדיונות. אז מהי אותה מלאכה? אני משער שמלאכה זו תהיה – אם נולדת במקום כמו ארצות הברית, או אם נולדת במקום כמו ישראל – אני מתאר לעצמי שמלאכה זו תוכל להיות, ההבנה – הבנה עצמית – שלא חובה עליך להנציח דבר מה, רק בגלל שנולדת לתוכו." – מתוך קטע שירה שבוצע בהופעה בישראל. תרגום מאנגלית - מתי ברסקי.