אור בזויות

הודעה מה-09/01/10: יוטיוב מחקו את הקטע הראשון של הסרט וגם את הסוף. זכויות יוצרים. אתם מוזמנים לצפות בסרט בלינק כאן (לינק מתוקן)

It Might Get Loud (from left to right): Jack White, Jimi Page & The Edge

תודה לעידו שחם מ-המאזין שהסב את תשומת ליבי לסרט התעודה המגניב הזה.

It Might Get Loud מפגיש בין ג'ימי פייג', ג'ק ווייט ו- The Edge ששופכים אור, כל אחד מהזווית האישית שלו, על הדבר המופלא הזה שנקרא גיטרה חשמלית. אמנם אני לא גיטריסט (חלום שיום אחד עוד ייתגשם) ובטח שלא מבין גדול בגיטרות, אבל אני יודע טוב מאוד לזהות את הסאונד החשמלי שעושה לי את זה.

מכירים את הקטע הזה שעולה בשיחות מוזיקה עם חברים, שמתחילים בשלב מסויים של השיחה שוב את הוויכוח הכל כך מטופש (וכיפי) על "מי הגיטריסט הכי טוב בעולם?" אני תמיד טוען שג'ימי פייג' הוא הפייבוריט שלי, עם הסתייגות לגבי השטות של ה"הכי טוב בעולם". זה הכל תלוי בסטייל, בסאונד הייחודי. יותר מדי גיטריסטים עם טכניקה שלא מהעולם הזה פשוט לא מרגשים אותי. מה לעשות, גדלתי על לד זפלין ולעד אהיה Zoso!

לגבי ג'ק ווייט, תמיד הנגינה שלו הזכירה לי את לד זפלין, אך אני מוכרח להודות שעם הזמן הוא לקח אותה לכיוון חדש וזה בדיוק ההבדל בין להיות מושפע ללהיות חיקוי זול. סטייל בטח שלא חסר לו, לא בסאונד ולא בלוק. את דה אדג' אני לא מכיר כאיזה גיטריסט דגול וגם על U2 אני לא מת (בלשון המעטה). לטעמי יכלו לבחור הרבה גיטריסטים אחרים לפניו. זה הזמן שלכם להציע את הגיטריסט שאתם הייתם מעדיפים לראות בסרט הזה במקום דה אדג', לא שזה יעזור (הסרט כבר עשוי…) אבל זה עלול להיות מעניין

אורך מלא (90 דקות, כתוביות בשפה שזרה לי)

ואם כבר בסטייל עסקינן, ג'ימי פייג' חייב להסתפר, מה זה הפוני הזה במאחורה?! אפילו באייטיז זה לא היה לעיניין.

פסטיבל גלסטנברי 2005, אנגליה. התמקמנו והקמנו אוהל על הגבעה הכי גבוהה בכל המתחם עצום המימדים של הפסטיבל אשר נפרש על פני עשרות שדות חקלאיים. מה לעשות.. זה מה נשאר, הגענו מאוחר ואוהלים נראו עד לאופק צפופים צפופים. מאה שלושים אלף איש. גלסטנברי זה פסטיבל של שלושה ימים אבל כולם מגיעים יום אחד לפני בשביל התארגנויות, טיולים ובירה.

בבוקר היום השני, שהוא בעצם יום ההופעות הראשון, התעוררתי בתוך האוהל לקור כלבים עם לחץ אטומי בשלפוחית. טסתי החוצה מהאוהל לתוך מבול קולח כדי לגלות מולי מחזה מרהיב: כל הפסטיבל שמתחתיי, כל העמקים והשטחים הפתוחים פשוט הכל מוצף לחלוטין. אוהלים נסחפים בשטפון, מכבי אש, בריטים על אסיד נרדמים בתוך שלוליות ענק. איזה מזל שהתמקמנו על הגבעה.

השלפוחית שלי איימה להתפוצץ, אם אני לא משתין עכשיו יהיו בושות. אבל שום שטח פנוי אין. לא עץ בודד. כלום. בכל מקום שאני בה לשלוף יש איזה שק שינה או חבורה של ילדים של נאו-היפים אירופאים מהאוהלים הסמוכים. מילאתי בקבוק בסתר ופרצתי בריצה/סקי נעליים במורד הגבעה החלקלקה וכמו אנגלי טוב נעמדתי גם אני בתור האינסופי לדוכן שמוכר וולי'ס, יענו מגפיים. אמרו לי תיקנה לפני, אל תהיה ילד, גלסטנברי תמיד גשום אפילו בקיץ.

אלו היו ארבעה ימים של אושר, ראיתי מיליון הופעות שאני בחיים לא אשכח.. בטח שלא אשכח, הרי מצאתי חלק מהן בוידאו מעולה שצילם מי אם לא ה- BBC. זאת ההופעה האדירה של אינטרפול עם כל הבוץ והטינופת. בקרוב אעלה גם את ההופעה של פריימל סקרים מאותו פסטיבל אגדי.

1. Evil
2. Obstacle 1
3. Say Hello To The Angles
4. Not Even Jail
5. NYC
6. Slow Hands

הבוקר יצאה ההודעה הרשמית על כך שהפיקסיז יגיעו להופעה בארץ ב-9 ליוני 2010! תודה לך שוקי וייס, אתה רואה, אם מנסים בסוף מצליחים… עכשיו כל מה שנשאר לך לעשות זה להוריד את מחיר הכרטיסים שכרגע עומד על 325 ש"ח עבור איזה כרטיס "לימיטד אדישן" מיוחד. מקווה שהכרטיס הרגיל יעלה הרבה פחות, ממש לא מעניין אותי כרטיס יפה יותר. מכירת הכרטיסים תיפתח מחר, 25/12, הכרטיס המגניב… למכירה עד ה-28). בקיצור, לכבוד הארוע המשמח, בלשון המעטה, אני שמח להראות לכם סרט תעודה באורך מלא (85 דקות! מחולק לתשעה פרקים) על הפיקסיז אשר התאחדו לטובה בשנת 2004 ומאז חורשים במות כאילו היו בני 22 וחצי. יוני 2010… זה עוד כל כך הרבה זמן.