אור בזויות

הבן-של האולטימטיבי

"הקדימה את זמנה" זהו מין ביטוי מוזר שכזה, השמור אך ורק לאותם מקרים נדירים בהם היה זה בעצם הקהל שאיחר להעריך את גדולתה של היצירה בזמן אמת. המוזיקה של פרנק זאפה לחלוטין מצדיקה את השימוש בביטוי זה. בניגוד ללהקות אשר כבר מזמן נכנסו לפנתיאון הז'אנר שמוגדר כיום כרוק קלאסי, המוזיקה של זאפה מעולם לא ניסתה להצטמצם תחת שום מטריה של ז'אנר מסוים או סצינה כלשהי ביחד עם זמרים או להקות אחרות. זאפה היה מהפכן מוזיקלי, מרדן אינטליגנטי בעל חוש הומור מטורלל ולשון חריפה, שאת רוב רובה של המוזיקה שיצר כמעט ואף אחד עדיין לא ממש שמע. אמנם זה נכון שהאיש והשפם בהחלט כן נחשבים כבר לאגדה, אך למען האמת, רוב האנשים לא באמת יודעים בזכות מה, רובנו מייחסים את גדולתו לאחוז מזערי מכלל היצירה, וכאן בדיוק נכנס בנו, דוויזל זאפה לתמונה.

בחמש שנים האחרונות מופיע דוויזל מסביב לעולם עם פרויקט השלו – Zappa Plays Zappa. אחרי שישה אלבומי סולו, מספר הופעות משנה בסרטים הוליוודיים, ופיטורים מתפקיד מגיש באם.טי.וי עקב ניבולי פה בשידור, זאפה הבן, מנסה להמשיך את מורשתו של אביו ולהנחילה לדורות הבאים. ככה זה כשלאבא שלך יש יותר משמונים אלבומים. מישהו צריך לנגן אותם לצעירים, ותאמינו לו שזה לא קל. לקראת הגעת הפרויקט המדובר צלצלתי אל הבן בעל השם המוזר וגיליתי שממש לא בלהקת קאברים מדובר.

מה היתה המוטיבציה להרים פרויקט שכזה?

"הרבה מהמוזיקה שפרנק יצר זכתה להתעלמות או שפשוט לא הובנה. יותר מזה, רוב האנשים שהיום מתחת לגיל ארבעים בכלל לא יודעים מי הוא היה. זה לא בסדר כי האיש תרם תרומה ענקית למוזיקה המודרנית. חשבתי שאם אצליח לשנות את זה ולחנך מחדש כמה אנשים, אז זה יהיה שווה את כל המאמץ."

מה זאת אומרת המוזיקה שלו לא הובנה?

"שמתי לב שמעט השירים שלו שנכנסו לרדיו בארה"ב, הם בדיוק אותם השירים שמערבים הרבה מחוש ההומור המפורסם שלו, כך שהוא עלול בסוף להיתפס כאיזה אקט קומי. אבל במציאות הוא הוציא כל כך הרבה אלבומים שברובם המוחץ לא היה שום דבר מצחיק. אני לא רוצה שיחשבו עליו כאל איזשהו סוג של ווירד אל ינקוביץ'." יש המשך »

בשבוע הבא (14.7), יגיע לארץ דוויזל זאפה כדי להמשיך את מסעו חובק העולם להפצת מורשתו של אביו הגאון, מסע אליו יצא לפני חמש שנים. אני מוכרח להודות שאני ממש לא אוהב הופעות קאברים או הצדעות לאמנים, אבל ב-Zappa Plays Zappa הרעיון הוא קצת אחר. ע"פ דוויזל (איזה שם ביזארי יא ראבאק..), המטרה היא להכיר ולהנחיל את המוזיקה של פרנק, אשר לחלוטין הקדימה את זמנה (עוד ביטוי שבאמת שמור למקרים נדירים כמו זה). ויש סיבה טובה לרצון הזה שלו שכן, זאפה שיחרר בחייו טונות על טונות של אלבומים, שהעולם עדיין לא ממש הספיק לעכל, גם לא שנים אחרי מותו. זה נכון שזאפה כן ידוע כאגדה, אבל בכל זאת הוא לא ממש הפך למיינסטרים (גם לא בדיעבד), וזאת בניגוד ללהקות קלאסיות רבות, כמו הדורז או פינק פלויד לדוגמא, שכיום הן נחלת הכלל. סיבה נוספת לכך, שרוב המוזיקה שיצר עדיין לא הגיעה לקהל הרחב, היא שיצירותיו פשוט מורכבות מדי . הן לא מתאימות לכל אוזן. זה לא ביטלס, אצל זאפה אין רומנטיקה טהורה. מה שכן יש זו , גאונות מוזיקלית והפקה עתידנית שלא נראתה כדוגמתה, וכמובן המון הומור.

אני עובד על זה, שומע לאט לאט, אלבום אחרי אלבום שלו (ונהנה מכל רגע), אך בשלב זה של חיי אני עדיין רחוק שנות אור מלהגדיר את עצמי כזאפאיסט (ע"ע זאפאיזם). לכן אני מניח שלא אגיע להופעה המסקרנת הזו ואפסיד אותה לטובת הופעה של גאון אחר שאני דווקא כן חורש לו ת'צורה כבר לא מעט שנים – דיג'יי שאדו. לצערי, שתי ההופעות נופלות בדיוק על אותו תאריך. עם זאת, אני חייב לתת קצת בכבוד לאיש הזה, למורשת שלו, ולבן עם השם המוזר, לכן החלטתי לפרסם כאן תוכנית תעודה מעולה על שניים מהאלבומים היותר מוכרים של האיש והשפם. האמת היא שהתוכנית עוסקת פחות באלבומים, ויותר בגישה המרתקת של זאפה למוזיקה עצמה. לא לזאפאיסטים בלבד.

60 ד', 2007 אנגלית (כתוביות בספרדית…)
Build your own custom video playlist at embedr.com

.