אור בזויות

את הפוסט הזה כתבתי הבוקר, אבל אז גיליתי שלא רק שכבר כתבו על הקליפ המילולי של "תותים" ושידרו אותו בתוכנית "הצינור", אלא שאפשרות ההטמעה שלו מיוטיוב בבלוגים נחסמה. איזה בעסה. מחקתי את הפוסט דקה אחרי שפרסמתי אותו. אבל אז בהמשך היום קראתי פוסט שכתבה עידית פרנקל בנושא אחר לגמרי, שגרם לי לשנות את דעתי ולפרסם את הפוסט בכל זאת. "בעידן בו לבלעדיות יש משמעות קטנה יותר מלכח ההפצה, נעים לי לחשוב שגם הפניה פשוטה לכתובת בה תמצאו תכנים מענינים ורלוונטים תעשה לכם טוב על הלב" היא כותבת ואני כל כך מסכים איתה.

בין הפוסטים הראשונים שפרסמתי בבלוג היה אחד בשם מצעד חמשת הקליפים המילוליים הכי מצחיקים (literal videos). מאז הז'אנר הזה די דעך לו וכמובן, ששום קליפ שנעשה עד היום לא מגיע לקרסוליים של ההתעללות הגאונית ב-Total Eclipse Of The Heart של בוני טיילר. עכשיו פתאום צץ לו קליפ מילולי חדש וממש מוצלח. "תותים" של אתניקס! אני מוצא את עצמי מראה אותו שוב ושוב לחברים שקופצים אלי. בשביל מה יש לי בלוג?! כשצפיתי בו ביוטיוב לפני ארבעה ימים, היו לו משהו כמו אלפיים צפיות. היום זה כבר יותר מפי 5. ריספקט למי שאחראי לשטות הזאת (נתן סבן?). החיקוי של זאב נחמה, כל הניואנסים והקטנות האלו שנתפסים עליהם בויז'ואל ומסתלבטים עליהם במילים. פשוט מעולה.

לינק לצפיה בקליפ המילולי – "תותים" של אתניקס (או קליק על התמונה)

למה ככה, להשבית הטמעה מיוטיוב? לא כיף

יש המשך »

מטאליקה מגיעה לארץ?! איך ששמעתי על זה עלה בי גיחוך שאליו מייד הסתננו כמה רגשות אשמה. האם העובדה, שזה מצחיק אותי שהם שוב באים, הופכת אותי למתנשא? הרי אני יודע שירים שלהם בע"פ. אז נכון, האלבום השחור עדיין אגדה ויש שיגידו שגם מאסטר אוף פפטס וג'אסטיס פור אול מעולים אבל כל זה בכלל לא משתווה אל הבדיחה שהפכה להיות הלהקה הזאת, עקב הטעויות שהיא עשתה בזמנו עם התביעה נגד נאפסטר והמעריצים.

אני לא אחד שנוטר טינה בד"כ אבל מה שהם עשו מבחינתי בלתי נסלח אפילו יותר מהפעם ההיא שהם הוציאו את שיר "ההמשך" – The Unforgiven 2.0. הלהקה הזאת דפקה את המעריצים שלה על כך שהם שיתפו את אהבתם אליה על גבי הרשת במקום ללכת אחד אל השני הביתה להקליט על דאבל-קאסט כמו שהיו נוהגים לעשות מעריצי הלהקה בתחילת דרכה – ממש אותם המעריצים שהביאו אותה אל הפסגה. רק כדי לרענן את זכרונכם  אם הספקתם כבר לשכוח את האסון השני שקרה לארה"ב בשנת 2001 אז הנה:

ושוב, אני באמת אהבתי פעם את מטאליקה. הפעם הראשונה שרקדתי סלואו (לא צמוד) הייתה לרקע צלילי האנפורגיבן (הראשון). כן, אני יודע… אבל לנו זה הרגיש כמו שיר אהבה. היינו בכיתה ג'! בת'כלס, הלהקה הזאת לא הוציאה שום דבר שראוי להאזנה כבר שנים. איזו סיבה בעולם יש לי ללכת לראות את הלהקה שפעם אספתי מדבקות שלה והדבקתי באלבום ליד העמוד של גאנס אנד רוזס?! אני כבר לא בקטע, סורי. אני בן אדם מאוד נוסטלגי אך גם עם הייתה בי איזושהי ערגה ללכת לראות בלייב את החומרים הישנים שלה הרי שכמיהה זו, לאור הנסיבות, מתבטלת לה כלא הייתה. מה שכן נשארה זו אחלה בדיחה, להקה שהפכה להיות הפרודיה של עצמה.

האמת שחיכיתי זמן רב לרגע המתאים בשביל לכתוב על ביטאליקה, הלהקה שהחליפה את מקומה של מטאליקה בחיי. זהו אחד מהשירים שאני הכי אוהב שלה, מישהו עשה לזה וידאו-מיקס:

רק שתהיו בעיניינים – לביטאליקה יש כבר שלושה אלבומים מלאים! הראשון, A Garage Day's Nite יצא בשנת 2001, בעקבות הסיפור עם נאפסטר. האלבום הצליח עד כדי כך שהלהקה התחילה לעשות סיבובי הופעות בעולם והוציאה מאז עוד שני אלבומים. הם לא כאלה חשובים אבל השמות שלהם מצחיקים אז הנה: (Beatallica (aka the [other] grey album יצא ב- 2004, אחריו יצאו Sgt. Hetfield's Motorbreath Pub Band, All You Need Is Blood ויש אפילו עוד כמה שטויות שהם שחררו אבל חאלאס.

טוב.. עוד קצת:

A Garage Dayz Nite
 

The Thing That Should Not Let It Be
 

• והנה קישור להורדת האלבום האחרון של מטאליקה (מהאינטרנט!) – באמת שלא מומלץ