אור בזויות

תגיע לראשונה להופעה בישראל. "אוף מונטריאול"

ערב ההודעה על הגעתה של אוף מונטריאול להופעה בישראל (7 במאי בבארבי), התרגשתי עד כדי כך שכבר זרמתי על טראקליסט שמורכב כמעט כולו מלהקות שמגיעות, כמו אוף מונטריאול, מאת'נס, ג'ורג'יה. להקות הקולקטיב "אלפנט 6" מככבות. בשביל להוסיף עוד קצת על הבלבול ששמה של הלהקה יכול ליצור, השעה נפתחת ומסתיימת עם אחת אחרת שלמרות שלא קוראים לה כך, דווקא כן מגיעה ממונטריאול.

1. The Unicorns – Ghost Mountain
2. of Montreal – Heimdalsgate Like a Promethean Curse
3. The Olivia Tremor Control – Jumping Fences
4. R.E.M. – At My Most Beautiful
5. Azure Ray – Sleep
6. Janelle Monae feat. of Montreal – Make the Bus
7. Robyn Hitchcock – Sometimes I Wish Was a Pretty Girl
8. The Drive By Truckers – Birthday Boy
9. The Apples In Stereo – Energy
10. Neutral Milk Hotel – Oh Comley
11. Circulatory System – Yesterday's World
12. Beulah – Popular Mechanics For Lovers
13. Elf Power – Spiral Stairs
14. of Montreal – Connect the Dots
15. Islands – Rough Gem

Aavikko

שעה ראשונה: בלוז-רוק, פסיכדליה ושירים של פקיסטנים. הגעתי לשידור חי עם המוזיקה שאני אוהב לתקלט בברים על ההרדיסק מבלי להכין טראקליסט מסודר מראש. בחרתי את השירים שאני מנגן בדרך כלל בתחילת הערב – בשלב שבו עוד לגיטימי לעשות ניסויים באוזני השתיינים. אלה אותם השירים שרוב האנשים מפספסים, כי הם רק מגיעים לבר לקראת חצות. המון סיקטיז, Psych משיקגו, רוק אינדונזי וגיחה אחת קצרה לטורקיה.

1. Otis Redding Fa-Fa-Fa-Fa-Fa (Sad Song)
2. AKA – Shake Me
3. Panbers – Haai
4. Gran AM – Get High
5. Black Merda – Cynthy-Ruth
6. Jimi Hendrix – Voodoo Chile
7. Asian Dub Foundation – Riddim I like
8. Ananda Shankar – Jumpin' Jack Flash
9. Dan The Automator – Ganges A Go-Go
10. Sohail Rana – Soul Sitar
11. Pierre Dutour – Jungle Trompet
12. Nahid Akhtar – Karye Pyar (Feat. Tafo)
13. Guy Pederson – Indian Pop Bass
14. Selda – Ince Ince
15. The Pogues – Turkish Song Of The Damned

——————————————————————————————————————

שעה שניה: לוקחת את הרוק הכיפי של השעה הראשונה למקום הרבה יותר קשוח והרסני. שירי אלכוהול, שירים שעושים לי לרצות להתנגש בקיר. שתי להקות פיניות לחיזוק הבעייתיות (אאביקו ו-K-X-P), קצת גראג'-סרף מחורע, הקאבר האדיר של בוטץ' ווקר והאלמנות השחורות לIn Bloom של נירוונה (מתוך אלבום המחווה לנוורמיינד שיצא לפני כחודש), ו-Cold Cave על תקן הלהקה העכשווית של השעה. גם כאן בחרתי כל שיר ע"פ החשק שעשה לי השיר שהתנגן לפניו.

1. Aavikko – Rosinante
2. A.K.A Gelbart – Interstellar
3. Bruce Haack – National Anthem to the Moon
4. K-X-P – 18 Hours Of Love
5. Cold Cave – The Great Pan Is Dead
6. The Jesus & Mary Chain – The Living End
7. Nick Cave & The Bad Seeds – Brother My Cup Is Empty (live)
8. Fugazi – Combination Lock
9. The Apemen – Arabian Beach Stomp
10. Messer Chups – Swamp Cowboy
11. Liars – Plaster Casts Everything
12. The Black Angles – Bad Vibrations
13. Tricky – Bury The Evidence
14. The Residents – Betty's Body
15. Flaming Lips – Drug Machine In Heaven
16. Brainiac – Vincent Come On Down
17. Gonjasufi – Suzie Q
18. Butch Walker & The Black Widows – In Bloom
19. Melvins – A History Of Drunks

התוכנית משודרת בימי רביעי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.2fm

כמו לא מעט אמנים אחרים, שבמשך שנים ידעתי שיבוא היום בו אאזין להם לראשונה ואתאהב, כך בדיוק קורה בימים אלה עם המוזיקה של רובין היצ'קוק. האיש נשמע לי (ולא רק לי) כמו הכלאה בין סיד בארט, מוריסיי ולהקות פסיכדליה עם אדג' גותי. מאז שיצאה ההודעה כי אמן הקאלט הזה יגיע לשתי הופעות בארץ (9,10.11), התחלתי להאזין לו ונתפסתי חזק ובאופן מיידי. כמובן שהתחלתי עם האלבום היותר מוכר מהרפרטואר שלו – I Often Dream Of Trains והוא מרגש, מפחיד ולעיתים קרובות גם די מצחיק. ככל הנשמע, היצירה של היצ'קוק לא מתכוונת לשחרר אותי גם אחרי שהמופעים יסתיימו ולאחר שהבחורצ'יק (58) כבר יהיה בחזרה בביתו. מהמעט שגיליתי עליו אני רק רוצה עוד.

המוטציה ההיפית הזאת פרצה לתודעה של הבריטים עם להקתו לשעבר ה-Soft Boys, כחלק מגל ה-Pאנק האנגלי של סוף הסבנטיז-תחילת האייטיז, אך המוזיקה שלו ממש לא נשמעת כמו Pאנק. אולי בעצם בגישה המרדנית שלו לחיי היום יום, הכתיבה על כך ובהלך הרוח. אך מצד שני, המלודיות שלו נוגות ויפות – בדרך כלל בשונה מרוב להקות הPאנק הכעוסות. ההומור שלו נושק למוות, הרומנטיקה בשיריו חולה אך עם זאת טובת לבב והכי חשוב – יש לו גיטרות שתואמות את חולצותיו (2 מנוקדות בסה"כ). המבטא שלו, אוי כמה שהוא בריטי האיש הזה. מעל לכל המקצבים הלפעמים קברטיים והפולקיים לעיתים, מה שתפס אותי מייד הן המילים היפות של היצ'קוק והדרך התמימה/אינפנטילית/מודעת לעצמה שבה הן מושרות. האיש כותב שירה, אמנם עם קריצה גדולה ובאוירה פסיי-פופית מחורפנת, אך זו לגמרי שירה, ולא תמיד פשוטה. הנה דוגמא טובה מהאלבום המדובר:

"…Put your faith in God, he won't expect you
Put your faith in death because it's free
If you believe in nothing, honey, it believes in you
For God's sake don't waste any faith on me…"

"Uncorrected personality traits that seem whimsical in a child
may prove to be ugly in a fully grown adult."

אמנם אלו ההופעות הראשונות שהיצ'קוק ייתן בישראל, אך בתחילת שנות השבעים האיש כבר היה כאן, התנדב בקיבוץ וקטף תפוזים. 40 שנים מאוחר יותר הוא עומד לחזור ולתת פה שתי הופעות יום אחרי יום שיהיו שונות לחלוטין זו מזו. כך הוא נוהג תמיד לעשות בהופעות עוקבות, עבור המעריצים שיגיעו לשתיהן. מה שבטוח הוא שהיצ'קוק יבצע כמה מהקאברים שלו לשירים של האיש, שמבחינת רבים עומד בפסגת האולימפוס של עולם הרוק והסינגר-סונגרייטרים, מר בוב דילן. בהופעה של שישי (מחר!) החימום יהיה של עמית ארז ולמחרת רוקפור יהיו הסיפתח וגם ילוו את היצ'קוק בהופעה שלו. ממליץ בחום להגיע לפחות לאחת מהשתיים. גם אם אתם לא מכירים, באמת שחאראם לפספס.

• "למה אתם צריכים ללכת לראות את רובין היצ'קוק" מאת יאיר יונה. תשתכנעו, כדאי לכם.

שעה ראשונה: חג שבועות חילחל לזויות עם טיפות לבנבנות של חלב. יש גם טיפות חלב מטאפוריות, כמו בשיר החרמני של Air וגם כמה שחורות, כמו בשיר של מאסיב אטאק. כל השירים בשעה מתקשרים בצורה עקומה כזו או אחרת לחלב, לפרות ולחג שלא משמח אותן כל כך.

1. Beck – Milk & Honey
2. Massive Attack – Black Milk
3. Air – Wonder Milky Bitch
4. The Beta Band – The Cow's Wrong
5. Elvis – Milk Cow Blues
6. New Model Army – White Coats
7. Syd Barrett – Milky Way
8. Sparklehorse – Cow
9. Led Zeppelin – The Girl I Love Got Long Black Wavy Hair (BBC Sessions)
10. Neil Young – Cowgirl In The Sand
11. בו"ם – שלום גד
12. 'טרף קל (שיר חג) – אביב גדג

——————————————————————————————————————

שעה שניה: קרוקודיילס הניו יורקים פותחים את השעה עם שיר גדול מתוך Sleep Forever. השעה ממשיכה עם קצת רוק פסיכדלי מאוסטרליה עם Tame Impala, שוודיה עם Dungen וארצות הברית עם of Montreal, ו-The Black Angels. בהמשך, התוכנית הופכת ונהית אלקטרונית יותר, אך עדיין בגזרת הבמות ולא הרחבות. קטעים מהאלבומים החדשים של CEO (עוד שוודי), Hooray For Earth (עוד היפסטר עם שפם), פלנינגטורוק ו-Cat's Eyes.

בוב לוג השלישי בתמונה נטולת ציצים חשופים. אין הרבה כאלו

שעה ראשונה: פותחים עם בלוז רוק סקסי, קשוח ופאנקי לאללה עם קטע מפוצץ של בוב לוג השלישי שמנגן על סלייד-גיטאר, מתופף, שר ועושה אפקטים בו זמנית. בהמשך התוכנית, הרוק הבלוזי הופך ל-Psych Rock, אך עדיין עם השפעות כבדות של מסילות הברזל. הצצה לחדש של הבלאק איינג'לז הטקסנים, תזכורת למה שמרקיורי רב עשו לפני שהפסיקו לקחת סמים ובאופן כללי – טונות של דיסטורשן.

1. Bob Log III – Log Bomb
2. Jon Spencer Blues Explosion Feat. Beck – Flavor
3. Dan Auerbach – Street Walkin'
4. The Black Keys – Next Girl
5. Gran AM – Get High (הורדת האלבום)
6. The Black Angels – Bad Vibrations
7. Darker My Love – Helium Heels
8. Spacemen 3 – Revolution
9. Pivot – Didn't I Furious
10. Suicide – Ghost Rider
11. Flying Saucer Attack – Wish
12. Mercury Rev – Hi-Speed Boats
13. The Flaming Lips – Drug Machine In Heaven
14. The Brian Jonestown Massacre – Wisdom

שעה שניה: הצצות לתוך האלבומים החדשים של רוטס מאנובה, טריקי ובל אנד סבסטיאן. ג'יימס בלייק הידוע יותר במגרשי האלקטרוניקה והדאב-סטפ משחרר קאבר מרגש ביותר לשיר של זמרת האינדי העדינה Feist. סינגלים חדשים לגראף ריס מהסופר פרי אנימלס ולאריאל פינק!

1. Tricky – Murder Weapon
2. Themselves – Deadcatclear (Baths remix)
3. Roots Manuva meets Wrongtom – Worl' A Mine
4. The Herd – The King Is Dead
5. James Blake – Limit To Your Love
6. Ariel Pink's Haunted Graffiti – Flashback
7. Gruff Rhys – Shark Ridden Waters
8. Jens Lekman – I Saw Her In An Anti-War Demonstration
9. Mercury Rev – Little Rhymes
10. Gorky's Zygotic Mynci – Over and Out
11. The Delgados – Woke From Dreaming
12. Belle and Sebastian – Come On Sister
13. The Shangri-Las – Remember (Walkin' In The Sand)
14. Robert Wyatt – What A Wonderful World
15. חיית הברזל (מאיר אריאל) – ברי סחרוף

שימו לב שרדיו אור בזויות עברה לימי שלישי, אותה השעה 20:00 – 22:00
התוכנית שודרה ב-19 באוקטובר ברדיו הבינתחומי 106.4fm

דיויד אלן - סבא פסיכדליה עדיין בועט בחלל

דיויד אלן, הזקן המטורלל שיחד עם רוברט ווייאט הקים את Soft Machine הגאונית אי שם בשנות השישים, חוזר עם להקתו The University Of Errors להופעה אחת בבארבי, ביום שלישי הקרוב (17/08). ההופעה תכלול ביצועים ורה-אינטרפרטציות לשירים מה-'ארלי דייז' של סופט משין כמו גם ביצועים מהקריירה שלו עם גונג וכאמן סולו. אלן מוכר כיום בעיקר בזכות  גונג, להקתו האגדית (והאגדתית) איתה גם ביקר בארץ בשנה שעברה. את סופט משין עזב אלן בעקבות כך שהסתבך עם הרשויות הבריטיות, ולא קיבל ויזה אל תוך הממלכה המאוחדת בניגוד לשאר חברי סופט משין. כידוע, הבריטים הצנונים האלה התייחסו אז להיפים כאל מגיפה שיש להדבירה, והיו להם די והותר אנגלים זרוקים משלהם, בשביל שירשו לעוד אוסטרלי תמהוני על אסיד, שעוד מתלבש כמו מכשף מאיזה ספר של טולקין, להיכנס לממלכה ולחיות ע"פ הפאונד. זוהי בדיוק הנקודה בה התחיל סיפור הולדתה של גונג המיתולוגית.

Thats How Much I Need You Now performed by Daevid Allen's University Of Errors

חשוב לציין שהבאבא (ימים) הזה לא איבד מכוחו ובטח שלא מהיפיותו. חברים, אל תתנו ללוק הספייס-סבאי שלו להטעות אתכם - הגאון הזה מעולם לא הפסיק לבעוט בחלל, דבר שאי אפשר להגיד על חברו רוברט וויאט, שכבר לא בועט בכלום מאז שנפל מחלון בקומה רביעית, עוד בתחילת הסבנטיז באמצע מסיבה ומאז הוא על כסא גלגלים. במילים אחרות, אמנם דיויד אלן חי בסרט, אך זהו סרט בהמשכים, שמתקדם עם השנים, מתעדכן עם הצלילים וממשיך לחולל קסמים שאפשר לשמוע גם בלי אוזניות תלת מימד.

I Should've Known performed by Daevid Allen's University Of Errors

רה-אינטרפרטציות? אם לשפוט לפי Jet Propelled Photographs שאלן הוציא יחד עם אוניברסיטת הטעויות שלו ב-2004, בהחלט שווה לבוא ולשמוע את התחפושות החדשות שהוא תפר לשירים הישנים של סופט משין. Jet Propelled Photographs זהו שמו של אוסף שירים שסופט משין שחררה בק אין 1967, כשנה לפני ששחררה את אלבום הבכורה הרשמי שלה. אני משוכנע שגם מי שלא מכיר את ג'ט פרופלד פוטוגרפס הישן, אבל כן את סופט משין, יופתע לגלות שהוא בכל זאת מזהה לא מעט שירים. זאת מכיוון שלשירים של סופט משין יש אבולוציה שהתחילה עם אסופת השירים הראשונה וכמו שיהיה ניתן לראות ביום שלישי הקרוב – עדיין נמשכת.

יש המשך »

פשוט שלושה קליפים מדהימים שתפסו אותי חזק לאחרונה. לא יפה לשמור אותם לעצמי:

הראשון לקוח מתוך התוכנית רחוב סומסום, ונעשה ב-1972! קליפ משוגע לגמרי, מושקע בטירוף, פופ ארט של פינבול הזייתי על רקע ה-Fאנק הפסיכדלי של זמרות הפויינטר סיסטרז, וזה היה שנה לפני שהן בכלל הוציאו את אלבומן הראשון. את המוזיקה ,הג'אזית והכלל לא פשוטה כאן, הלחין איזה וולט קריימר אחד. ממש לא מדובר כאן בעוד שיר ילדים ביטלסי טיפוסי. הפזמון עם המספרים העולים ממכר ברמות מטומטמות, הרי אחרי הכל צריך גם ללמוד מזה משהו, ואני לא מתכוון לרעיונות להתנסויות חדשות. האנימציה מכילה אינסוף רעיונות יצירתיים, כל מספר מוצג בתוך עולם רעיוני אחר: ג'ונגל, ימי הביניים, מיני גולף, קרקס, מגרש בייסבול ועוד. טירוף ללמוד ככה.

"אני יכולה להיות צפרדע" – קליפ של הפליימינג ליפס מתוך Embryonic, האלבום השנים עשר שלהם (12!). וויין קוין בשיר אינפנטילי ויפה, שעל הדרך מזכיר מיליון סוגים של של יצורים שונים ולפעמים גם לא של יצורים (הליקופטר?!). קארן או מה- Yeah Yeah Yeahs עושה בהתאם את קולות הרקע. רעיון פשוט וביצוע מדהים.

הקטע האחרון נקרא The Music Scene, והוא לקוח מתוך אלבום שיצא השנה לבלוקהד, אמן היפ הופ אינסטרומנטלי מנינג'ה טיון. מין סרטון פוסט אפוקליפטי וצבעוני במיוחד על עולם שנשארו בו בעיקר חיות וטלביזיות ענקיות. כמה אלמנטים בקליפ הזה ממש מזכירים לי את האנימציות המסויטות מ- The Wall של פינק פלויד. קחו למשל את הדמויות של האנשים עם הראשים שנראים כמו מסננות בסגנון מטחנות הבשר המפורסמות מ-"ווי דונט ניד נו אג'וקיישן".

אם לורן היל הייתה מתחתנת עם חייזר שחזר מהעתיד במקום עם הצאצא ההוא של בוב מארלי (אחד מהם), אולי היה יוצא לה אלבום כמו Archandroid של ג'אנל מונה. באמת לא ברור מה השנה אצל ג'אנל, אולי פוסט מילניום סיקסטיז. האלבום החדש שלה מציג כל כך הרבה סגנונות שונים, משנים שונות, שחייב להיות בו משהו שתאהבו. אולי זה סוג של מוטאון אנדרואידי. Archandroid הוא אלבום שדורש האזנות חוזרות, בדיוק כמו שאני אוהב. וחוץ מזה, היא מארחת בקטע השני והמצויין בו, Dance Or Die, את סול וויליאמס, וזו עובדה שקונה אותי מראש, אני חייב להודות. בדומה לוויליאמס, גם ג'אנל בכלל רצתה להיות שחקנית במקור, אך מצאה את עצמה בסופו של דבר עושה מוזיקה. היא התגלגלה מביתה שבקנזאס סיטי אל העיר הגדולה ניו יורק, והתחילה לשחק המון תפקידים שונים, אבל לא בתור שחקנית אלא כזמרת. ב-Archandroid קיימים שירים שבהם היא משחקת את ג'יימס בראון, כמו ב- Tight Rope (צפו בקליפ למטה), שמתארח בו גם ביג בוי מאאוטקאסט המעולים. ברגעים אחרים היא נכנסת לנעלי הגלאם רוק של דיויד בואי, ובהמשך היא בכלל חותכת לכיוון הניאו פסיכדליה, ואפילו מארחת את גאודי מאוף מונטריאול (לא ההוא מספרד וגם לא הגבינה, זה בכלל גאודה). הרבה זמן שלא נתקלתי בזמרת עם סטייל מקורי כמו שלה. וכן, לערבב מיליון השפעות, מבחינתי זה נחשב ללהיות מקורית, אם התוצר הוא משהו שלא שמעתי עדיין, וזה בדיוק המקרה עם ג'אנל מונה. אם לשפוט לפי עטיפת האלבום (המדהימה), וגם לפי השם שלו, יש לה איזשהו פטיש למטרופוליס, הסרט של פריץ לאנג מ-1927. לא, לא צפיתי בו עדיין (ע"ע חור בהשכלה). ג'אנל מונה היא לא פחות מפיוצ'ריסטיק רטרו Fאנק דיווה, צ'ק הר אאוט!

מה הסיכוי שהמון-ווק, שהיא עושה בקליפ כאן למטה, הוא אמיתי? כי אם הוא כן, אז באמת נראה לי שהיא אישה ביונית

Dance Or Die feat. Saul Williams by Janelle Monae
 

Mushrooms Roses by Janelle Monae
 

Wondaland by Janelle Monae