אור בזויות

?!Limited Edition

ערק, האסיד של תרבות השתייה הישראלית קופץ דור ומכה שנית. ערק הפך כבר מזמן מעוד איזה טרנד אלכוהולי חולף לשיכר הרשמי והבלתי מעורער של המדינה. חברים וחברות, שיפכו את הוודקה-רדבול על הגויים, עברנו לערק תוצרת בית. הערק פותח ממש כאן, בישראל ובשכנותיה הערביות ונעשה בשנים האחרונות לכה פופולארי שנפתחו לכבודו קבוצות בפייסבוק והוא אפילו הספיק כבר לזכות בפסטיבל מוזיקה בנגב על שמו (פסטיבל הערק… נו מה). אגב, משמעות המילה ערק (ערבית) הינה "זיעה" (!) וזאת בשל תהליך הזיקוק באידוי וטפטוף.

אם כן, "הזיעה" שכולנו כל כך אוהבים ללגום מיוצרת על בסיס צמח האניס, בדומה למשקאות  כמו אוזו והראקי היווניים. בדור הראשון למדינת ישראל  הערק היה מזוהה בעיקר עם ערבים ועם יהודים ממוצא מזרחי ועד לפני כמה שנים סבל מאפליה עדתית ויוקרה אפסית. אך לא עוד! לא עוד אסוציאציות לזקנים חסרי עיניין עם לוח שש-בש ואינסוף זמן. אין לנו יותר מה להסתיר! כולנו מתים על הבקבוק המעפן הזה שפשוט לא מסוגל לשמור על התווית שלו במקומה. אם כן, בקבוק זיעה הוא לא מצרך יקר והרי כולנו תפרנים כאן במדינה בכלל ובמכללה בפרט (פוסט זה פורסם לראשונה בעיתון של הבינתחומי…). בפיצוציה הכי תאוות בצע בעיר, בקבוק לא יעלה לכם מעל ל – 30 ש"ח.

דבר מוזר ששמתי אליו לב לגבי התופעה המדאיגה/משמחת לבב אנוש הזאת הוא שהערק ממש דילג על הדור השני של המדינה. כלומר, צעירים מתים על זה, זקנים מתים מזה, אבל ההורים שלכם לא. הם ישתו איזה משקה אחר על בסיס אניס, סביר להניח מתוצרת צרפתית (פסטיס או פרנו). זה עדיין עניין היוקרה אני מניח. כיום, הערק לא מזוהה יותר כמשקה "אפריטיף" לפני סעודה מאורגנת אלא "בדרך אל מר חבר, בקיוסק עוצר, מעמיס אניס, אשכוליות וריזלה" – שרים להקת הדג נחש בשיר – "מה נעשה" (מתוך  "חומר מקומי"). השיר קליל ומצחיק אך באותו הזמן מוחא כנגד תרבות הצריכה המקומית. אז כשהתענוג זול, שליטה עצמית הופכת יקרה מפז. זו העלית של התחתית שכולנו אוהבים.

דור ראשון:

דור שלישי:

• מה הקשר של כל זה למוזיקה? הם הולכים טוב ביחד…