אור בזויות

סרט תעודה מעולה של ה-BBC על גיל סקוט הרון. אחרי כמה האזנות לאלבום החדש שלו, שהוא מעין אוטוביוגרפיה מצמררת, חזרה אלי הסקרנות לחקור שוב את האישיות הדגולה הזאת. הסרט בהחלט מסביר וממחיש את הסיבות לכך שרוכשים לאיש הזה כל כך הרבה כבוד. בין המרספקטים: צ'אק די ומוס דף שמסבירים למה דבק בגיל הכינוי – "הסנדק של הראפ". אם יש משהו אחד שגיל סקוט-הרון הוא המאסטר בו, כנראה זה היכולת שלו לדחוס לתוך משפט אחד כל כך הרבה סמלים ורעיונות מ"עולמות" שונים לכדי מסר חדש, חריף ונקי מחארטות.

הסרט נקרא The Revolution Will Not Be Televised (איך לא?). 2006. 60 דקות

הודעה מה-09/01/10: יוטיוב מחקו את הקטע הראשון של הסרט וגם את הסוף. זכויות יוצרים. אתם מוזמנים לצפות בסרט בלינק כאן (לינק מתוקן)

It Might Get Loud (from left to right): Jack White, Jimi Page & The Edge

תודה לעידו שחם מ-המאזין שהסב את תשומת ליבי לסרט התעודה המגניב הזה.

It Might Get Loud מפגיש בין ג'ימי פייג', ג'ק ווייט ו- The Edge ששופכים אור, כל אחד מהזווית האישית שלו, על הדבר המופלא הזה שנקרא גיטרה חשמלית. אמנם אני לא גיטריסט (חלום שיום אחד עוד ייתגשם) ובטח שלא מבין גדול בגיטרות, אבל אני יודע טוב מאוד לזהות את הסאונד החשמלי שעושה לי את זה.

מכירים את הקטע הזה שעולה בשיחות מוזיקה עם חברים, שמתחילים בשלב מסויים של השיחה שוב את הוויכוח הכל כך מטופש (וכיפי) על "מי הגיטריסט הכי טוב בעולם?" אני תמיד טוען שג'ימי פייג' הוא הפייבוריט שלי, עם הסתייגות לגבי השטות של ה"הכי טוב בעולם". זה הכל תלוי בסטייל, בסאונד הייחודי. יותר מדי גיטריסטים עם טכניקה שלא מהעולם הזה פשוט לא מרגשים אותי. מה לעשות, גדלתי על לד זפלין ולעד אהיה Zoso!

לגבי ג'ק ווייט, תמיד הנגינה שלו הזכירה לי את לד זפלין, אך אני מוכרח להודות שעם הזמן הוא לקח אותה לכיוון חדש וזה בדיוק ההבדל בין להיות מושפע ללהיות חיקוי זול. סטייל בטח שלא חסר לו, לא בסאונד ולא בלוק. את דה אדג' אני לא מכיר כאיזה גיטריסט דגול וגם על U2 אני לא מת (בלשון המעטה). לטעמי יכלו לבחור הרבה גיטריסטים אחרים לפניו. זה הזמן שלכם להציע את הגיטריסט שאתם הייתם מעדיפים לראות בסרט הזה במקום דה אדג', לא שזה יעזור (הסרט כבר עשוי…) אבל זה עלול להיות מעניין

אורך מלא (90 דקות, כתוביות בשפה שזרה לי)

ואם כבר בסטייל עסקינן, ג'ימי פייג' חייב להסתפר, מה זה הפוני הזה במאחורה?! אפילו באייטיז זה לא היה לעיניין.

פסטיבל גלסטנברי 2005, אנגליה. התמקמנו והקמנו אוהל על הגבעה הכי גבוהה בכל המתחם עצום המימדים של הפסטיבל אשר נפרש על פני עשרות שדות חקלאיים. מה לעשות.. זה מה נשאר, הגענו מאוחר ואוהלים נראו עד לאופק צפופים צפופים. מאה שלושים אלף איש. גלסטנברי זה פסטיבל של שלושה ימים אבל כולם מגיעים יום אחד לפני בשביל התארגנויות, טיולים ובירה.

בבוקר היום השני, שהוא בעצם יום ההופעות הראשון, התעוררתי בתוך האוהל לקור כלבים עם לחץ אטומי בשלפוחית. טסתי החוצה מהאוהל לתוך מבול קולח כדי לגלות מולי מחזה מרהיב: כל הפסטיבל שמתחתיי, כל העמקים והשטחים הפתוחים פשוט הכל מוצף לחלוטין. אוהלים נסחפים בשטפון, מכבי אש, בריטים על אסיד נרדמים בתוך שלוליות ענק. איזה מזל שהתמקמנו על הגבעה.

השלפוחית שלי איימה להתפוצץ, אם אני לא משתין עכשיו יהיו בושות. אבל שום שטח פנוי אין. לא עץ בודד. כלום. בכל מקום שאני בה לשלוף יש איזה שק שינה או חבורה של ילדים של נאו-היפים אירופאים מהאוהלים הסמוכים. מילאתי בקבוק בסתר ופרצתי בריצה/סקי נעליים במורד הגבעה החלקלקה וכמו אנגלי טוב נעמדתי גם אני בתור האינסופי לדוכן שמוכר וולי'ס, יענו מגפיים. אמרו לי תיקנה לפני, אל תהיה ילד, גלסטנברי תמיד גשום אפילו בקיץ.

אלו היו ארבעה ימים של אושר, ראיתי מיליון הופעות שאני בחיים לא אשכח.. בטח שלא אשכח, הרי מצאתי חלק מהן בוידאו מעולה שצילם מי אם לא ה- BBC. זאת ההופעה האדירה של אינטרפול עם כל הבוץ והטינופת. בקרוב אעלה גם את ההופעה של פריימל סקרים מאותו פסטיבל אגדי.

1. Evil
2. Obstacle 1
3. Say Hello To The Angles
4. Not Even Jail
5. NYC
6. Slow Hands

הבוקר יצאה ההודעה הרשמית על כך שהפיקסיז יגיעו להופעה בארץ ב-9 ליוני 2010! תודה לך שוקי וייס, אתה רואה, אם מנסים בסוף מצליחים… עכשיו כל מה שנשאר לך לעשות זה להוריד את מחיר הכרטיסים שכרגע עומד על 325 ש"ח עבור איזה כרטיס "לימיטד אדישן" מיוחד. מקווה שהכרטיס הרגיל יעלה הרבה פחות, ממש לא מעניין אותי כרטיס יפה יותר. מכירת הכרטיסים תיפתח מחר, 25/12, הכרטיס המגניב… למכירה עד ה-28). בקיצור, לכבוד הארוע המשמח, בלשון המעטה, אני שמח להראות לכם סרט תעודה באורך מלא (85 דקות! מחולק לתשעה פרקים) על הפיקסיז אשר התאחדו לטובה בשנת 2004 ומאז חורשים במות כאילו היו בני 22 וחצי. יוני 2010… זה עוד כל כך הרבה זמן.

נכנסתי ממש חזק לקטע של סרטי תעודה מעולם המוזיקה. אחרי שני הסרטים הקודמים שפירסמתי כאן לצפייה, האחד על זרם הקראוטרוק והשני על ה-לאונרד כהן, נהיה לי ממש חשק לעוד. לפיכך, הנה שני סרטים מצויינים נוספים:

מאותה סדרת סרטי תעודה מעולים של ה- BBC4 אליה שייך הסרט על הקראוט-רוק, לקוח גם הסרט המצויין הבא – Synth Britannia. הסרט מתעד את דעיכתה של הגיטרה אל מול ההשפעות הישירות של הרוק האלקטרוני הגרמני על המוזיקה הפופולרית של בריטניה. בתכל'ס זו בעצם הנקמה התרבותית של הגרמנים בבריטים. בשנות השבעים, הגרמנים המציאו מין חיידק אלקטרוני כזה והדביקו בו את האנגלים, החיידק דגר בבריטים, עבר כמה מוטציות אפלות עם הזמן עד שהתפרץ כמחלה איומה הנקראת "אייטיז". אבל אנחנו מתים על מוזיקה של מחלות לא ככה?

From early electronic pioneers like Wendy/Walter Carlos, Kraftwerk and Giorgio Moroder to mainstream mega-stars Depeche Mode, the new BBC Four documentary, Synth Britannia, surveys the origins and escalation of British electronic music and what is now considered “modern dance pop”.

The Film of Warp20 – סרט התעודה הנוסף הוא על Warp, חברת התקליטים הבריטית ואחד הלייבלים האהובים עלי שחוגג יום הולדת עשרים. המון אמנים שיצאו תחת השם וורפ, נטחנו אצלי במערכת לאורך השנים. חרשתי על הפיוז'ן של רד סנאפר, על הפסיכוזות של אפקס טווין, על ההיפ הופ הטכנואידי של Anti-Pop Consortium וגם על הפאנק המסונתז של ג'ימי טנור והסול הרטרו-אלקטרוני של ג'יימי לידל… אני יוכל להמשיך עוד ועוד על הלייבל הנפלא הזה אבל בדיוק מתחיל סרט:

Live performances, interviews and animated surprises from Battles, Jamie Lidell, Flying Lotus, !!!, Clark, Hudson Mohawke, The Hundred In The Hands, Born Ruffians and Pivot. Directed by Lorenzo Fonda and produced by Warp Films/Mighty8. In loving memory of Jerry Fuchs.

stand-up comedy

ראיתי את סרט התעודה העתיק הזה (1965) באתר מוזיקה אמריקאי מפורסם מאוד, אולי אפילו מפורסם מדי… מייד אחרי שצפיתי בו חשבתי לעצמי שבמוקדם או במאוחר, כל פריק ליאונרד כהן חייב לראות אותו, אך אז גם הבחנתי באותיות הקטנות והמרגיזות שמציינות במפורש כי הצפייה בסרט תהיה אפשרית רק עד סוף השבוע. לא כיף. לפיכך גבירותיי ורבותיי, אור בזויות גאה להציג – לאונרד כהן, הסרט המלא ללא האותיות הקטנות:

מלחמת העולם השנייה הותירה את צעירי גרמניה עם אשמה איומה, שתיקה גדולה והגרוע מכל – כוכבני שלאגר-פופ מטופשים ששרו מילים טיפשיות ולבשו בגדים מטופשים. לא פלא שההיפים הגרמניים, מוכי ההיסטוריה אשר נשארו ללא מילים בפיהם מצאו את עצמם נשאבים אל תוך האבסטרקט.

זוהי תוכנית תעודה מבריקה על הרוק הגרמני, מלאה באנשים מוזרים שמדברים דברי חכמה באופן קצת מפחיד. זוהי תכנית ההסטוריה של פסקול הולדתה מחדש של גרמניה. ה-BBC פשוט יודעים לעשות תעודה.

הסרט המלא לצפייה ישירה (60 דקות):

עכשיו אני רוצה לטוס לברלין. עכשיו!