אור בזויות

תוכנית אלכוהולית בלי שיר של ה-Pogues? אין דבר כזה.

שעה ראשונה: התבקשתי להכין שעה לשיכורים שיושבים לילה סביב מדורה בים המלח. אז שידרתי אותה. הארי נילסון פותח עם שיר שבאמת עושה שמח בלב וג'ורג' הריסון ממשיך אותו בקטע קצת יותר פילוסופי ולא פחות מאושר. אחריו שיר שמספר על לשתות בירות עם אמא, של אמן האנטי-פולק Lach (כן, מבטאים את זה לח). סקרימין ג'יי הוקינס הולך על יין האדום, הדורז, טום וויטס וניק קייב בוויסקי ודני בן ישראל אחראי על ה-לעשן. קווין איירס, שהיה שתיין יין לא קטן, בשיר מצוין בו הוא מסרסר את אחותו לתיירים. לחיים!

——————————————————————————————————————

שעה שניה: הראמונז הסתננו לשעה השניה של התוכנית עם שיר שתייה נוסף, שנקרא בתרגום חופשי "מישו שם לי משו בדרינק". אחריהם חותכים מאלכוהול ועוברים לנשמה. ג'ו טקס עדיין ברוטציה אצלי, במיוחד בימי שישי בצהריים, וגם אוטיס רדניג (שמככב לפני כניסת שבתות כבר הרבה זמן בדירה שלי). סטיבי וונדר רואה דברים ואף אחד לא יגיד שלא, תקשיבו לו. שרון ג'ונס בקאבר חדש ומצוין לקלאסיקה של שוגי אוטיס מהסבנטיז. טעימה מהחדשים של הרוטס ושל Real Estate, סינגל חדש לאמילי קרפל ולקראת הסוף – קייט בוש ו-Why בצמד שירים מושלג.

שעה ראשונה: קטע חדש ומעולה של פלנינגטורוק המוזרה שלא ממש קשור לשאר הרשימה, אבל לא יכולתי להתאפק. ואחריו, עדיין באווירת הגרוב האתיופי (יום אחרי ההופעה האקסטטית של מולאטו אסטטקה) – המשכתי קצת את הוייבז עם קטע שלו יחד עם ההליוסנטריקס ועם As We Enter הענק של נאס ודמיאן מארלי (שיושב על הביט של Yegelle Tezeta של אסטטקה). משם משנים אוירה ונותנים קצת בכבוד למשורר המנוח גיל סקוט-הרון, ולצד הדווקא לא פוליטי ומחאתי של מורשתו היפה.

1. Planningtorock – Doorway
2. Mulato Astatke & The Heliocentrics – Addis Black Widow
3. Nas & Damian Marley – As We Enter
4. The Pharcyde – Pack The Pipe
5. Gil Scott-Heron – New York Is Killing Me (Chris Cunningham remix)
6. Gil Scott-Heron – Lady Day & John Coltrane
7. Billie Holiday – God Bless The Child
8. Cocorosie – Jesus Loves Me
9. Timber Timbre – Black Water
10. Stephin Merritt – Forever And A Day
11. Thurston Moore – Circulation

——————————————————————————————————————

שעה שניה: מוזיקה מהסוג שהייתי שומע בווקמן בדרך לבית ספר. ניינטיז! מלא גיטרות וקצת אלקטרוניקה (עם גיטרות). באמת שעדיין קשה לי לראות את השם פרל ג'אם בטראק ליסט. נכון שממש אהבתי אותם פעם (עד השלישי, Vitalogy שקיבלתי ליומולדת על גבי קסטה מקורית מהחברה שהיתה לי בכיתה ו'), אבל הם ממזמן כבר לא מדגדגים לי. אליס אין צ'יינס לעומתם, כנראה שלעולם לא ימאסו ו-The Gentle Art Of Making Enemies של פיית' נו מור הוא ללא ספק אחד משירי הרוק הגדולים של כל הזמנים.

בוקר יום שישי. השמש בחוץ זורחת יופי ואני מתעורר מוקדם מדי, פותח מחשב. בוהה, חצי ישן. מקליק על איזה לינק בפייסבוק ונופל על שיר של סם קוק מתוך הופעה בהארלם סקוור קלאב (1963). מכאן מתחיל לו בוקר שחור ומואר להפליא. כל פרט ולו הקטן ביותר בשיר Bring It On Home To Me, מתוך אותה הופעה ענקית, מדבר ישר אל הלב. אין שום דבר שכלתני בשירים של קוק. בטח לא כשהוא צועק בטלפון על המרכזנית: "מרכזנית?! אני לא רוצה שום מרכזנית, תביא לי לדבר עם הבייבי שלי!". אבל זה כל כך לא משנה, כי הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר. הוא נמצא עמוק בתוך הדרמה הגדולה והרוקנ'רולית הזו, שאופפת אותו ואת כל הקהל באולם. לשמוע ולרצות להיות שם:

השיר נפתח בדקה 02:50. תהיו סבלניים. זה כל כך שווה את זה

מאוחר יותר בבוקר, נתקלתי בלינק הנפלא הזה, לסרט תעודה של שעה וחצי על מוזיקת מחאה אמריקאית, בעיקר שחורה, משנות הארבעים ועד השמונים לצפיה ישירה בערוץ של Yes דוקו. "תנו לחופש לשיר: על מוסיקה, מהפכה ותרבות" נקרא הסרט בעברית. הסרט, כמו משמיים, השלים לי את מה שהתחיל במיקרה עם השיר של סם קוק. הוא עסק בעיקר במחאה נגד הגזענות הלבנה במדינות הדרום, ואז בשלב יחסית מוקדם בסרט – נכנס הביצוע המצמרר הבא של בילי הולידי לשיר הנורא Strange Fruit (מ-1939).

Southern trees bear strange fruit,
Blood on the leaves and blood at the root,
Black bodies swinging in the southern breeze,
Strange fruit hanging from the poplar trees.

השיר פירק אותי לגורמים ראשוניים. החריזה, הביצוע… כשאתה רואה את הולידיי בוידאו שרה את המילים "The bulging eyes and the twisted mouth", אתה לא חייב להבין אנגלית כדי לדעת למה גברת ליידי דיי מתכוונת.

לקחתי קצת הפסקה מהדיכאון הזה לכיוון קליל יותר והאזנתי לאלבום ההופעה של סם קוק במלואו. יצאו לי קרני אור מהראש, אלבום מושלם לסגור איתו את השבוע. כשהשכן שלי יצא לחצר המשותפת שלנו לשאול על מה כל המהומה, גררתי אותו פנימה אליי לדירה והראיתי לו. פשוט הושבתי אותו מול המחשב והשמעתי לו את שני השירים שלמעלה. בזמן ש-Strange Fruit התנגן לו, נכנס בי אימפולס אסוציאטיבי בראש – תפסתי את מר שכנצ'יק בחולצה ואמרתי לו – "רגע, עוד שיר אחד. שתבין אותי":

My Only Friend by The Magnetic Fields (1999)
(לחצו על הפליי לפני שאתם מתחילים לבחון את הציורים)

By the talented Sean Azzopardi!

יש המשך »

שלושה שוודים ודרקון אחד קטן ומלוכסן

מלהקת אינדי אנונימית וגם קצת מוזרה של חבר'ה מבית ספר תיכון רגיל בעיר גוטנברג שבשוודיה, הפכה Little Dragon ללהיט עולמי ענק, אשר מפגיש בין מוזיקת סול מודרנית, אלקטרוניקה, פופ ואוונגרד; "מצד אחד אנחנו מאוד נמשכים למוזיקה נסיונית, אך באותו הזמן ממש אוהבים פופ וסול כמו של מייקל ג'קסון ופרינס". אומרת יוקימי נגאנו (28), סולנית הלהקה בשיחת טלפון איתה, "יש לנו הרבה שירים שאין בהם את המבנה הטיפוסי של בית ופזמון, אך למרות זאת הם עדיין שומרים על קלילות פופית וקליטות מסוימת".

מקור שמה של הלהקה בכינוי שבו משתמשים חבריה על מנת לתאר את התנהגותה של נגאנו, כאשר זו נתקלת במחסום יצירתי ומתחילה לנשוף ולרשוף כמו דרקון קטן ומלוכסן. את החשיפה המשמעותית האחרונה קיבלו ליטל דרגון מדיימון אלברן כשלקח אותם להיות המופע הפותח הרשמי של הגורילז. נגאנו אפילו השתתפה בכתיבה של שני שירים ב- Plastic Beach – אלבומם האחרון של הגורילאז וכמו כן השתתפה ב-Maximum Ballon – הפרוייקט של דייב סיטק מטיוי און דה רדיו.

עד כה ליטל דרגון שחררה שני אלבומים כאשר השני מתוכם – Dream Machine, זכה לתגובות נלהבות בתקשורת העולמית. בימים אלו עומד לצאת אלבומה השלישי – Ritual Union, ובהפקה משותפת של השסק, News ומועדון הבארבי, היא תגיע להופעה בתל אביב שתחתום את סיבוב ההופעות האירופי שלה.

עברתם דרך ארוכה מלנסות ולכתוב שירים עם החבר'ה מהתיכון ועד ללהופיע מסביב לעולם עם הגורילז. איזה מאורע מיוחד על הדרך הזאת שינה את התפיסה שלך לגבי עתידה של הלהקה?

"אין ספק שההופעה הראשונה שלנו מחוץ לאירופה. זו הייתה הפתעה גמורה ונק' מפנה עבורנו. הרי בהתחלה באירופה לפעמים כמעט ולא היו אנשים בהופעות ובמקומות מסוימים שאליהם הגענו – בכלל לא ידעו מי אנחנו. ואז פתאום קיבלנו הזמנה לבוא ולהתארח בתחנת הרדיו המפורסמת KCRW באל.איי ולהופיע במועדון הרוקסי! אפילו לא היינו מודעים לזה שאנחנו מושמעים כל כך הרבה בתוכניות שלהם. כאילו, בשוודיה אף אחד לא יודע מי אנחנו בזמן שבלוס אנג'לס אנחנו אשכרה פוצצנו את הרוקסי. לא ממש ידענו איך לאכול את זה – האנשים בהופעה ידעו את כל המילים, הרגשתי כל כך ביישנית פתאום."

ומייד אחרי אותה הופעה ואירוח ברדיו בלוס אנג'לס, הקהל בביתכם בשוודיה שינה את ייחסו אליכם?

"ממש לא. נראה לי שזה לוקח זמן. אתה צריך לגרום למוזיקה שלך להופיע גם ברדיו המקומי ושיהיה לך צוות טוב שיעזור לך עם כל זה. לנו לא היה מי שידחוף אותנו קדימה בביתנו. כמובן שאפשר לעשות זאת גם לבד, אבל זה מורכב. מצד שני, אני מרגישה שההופעה האחרונה שלנו בשטוקהולם היתה בין המוצלחות שלנו, כך שגם אם זה לקח יותר זמן – אני עדיין שמחה."

המוזיקה שלכם יוצאת בלייבל Peacefrog שמתמקד בעיקר במוזיקה אלקטרונית ובמעט פולק ואינדי ולי הוא מרגיש מאוד נכון עבורכם.

"לא! החוזה שלנו איתם נגמר עכשיו, עם צאת האלבום השלישי, ולמען אנחנו מאוד נרגשים להשתחרר ולעבור ללייבל עצמאי משלנו. אמנם זהו לייבל מכובד והם מייצגים אמנים חשובים (מודימן, פטריק ווטסון, חוזה גונזלס ועוד. א.ז.א), אבל אני חושבת שעבורנו זו היתה מערכת יחסים מאכזבת. חתמנו איתם בתקופה בה הירידה במכירות הדיסקים הפכה לצניחה ושרר מין פסימיזם בתוך ההנהלה של החברה, שבא לידי ביטוי בכך שהיינו צריכים לעשות כל דבר ללא תקציב בכלל. בשלב מסוים זה הפך לממש בעייתי – כמה אפשר כבר להופיע בחינם? הם אפילו הגבילו אותנו אמנותית באלבום הראשון שלנו כששחררו ללא הסכמתנו גרסאות דמו לא גמורות של שירים ואז גם שמו עלינו זין כשבאנו וניסינו להגיד משהו."

בתור חבר ללייבל, מוזיקאי ובן זוגך לחיים – האם יש לחוזה גונזלס השפעה על היצירה של ליטל דרגון?

"האמת היא שאני וחוזה כבר לא ביחד. אבל הוא כן חבר שלנו וגם חלקנו סטודיו עם הלהקה שלו. תראה, אם חוזה יגיד שהוא לא אוהב חלק בשיר שלנו זה לא אומר שבהכרח נשנה אותו – אבל דעתו חשובה לנו."

יש המשך »

שעה ראשונה: ספייס שרים על הצ'כונה, הסטון רוזס בביצוע חי לאחד השירים האהובים עלי שלהם, ביצוע פסיכי בפולנית להנרי לי של ניק קייב ופיג'יי הארווי וגם שיר חדש מהאלבום הבא של פיג'יי. טום וויטס ופיטר מרפי שונאים את קריסמס, מאניק סטריט פריצ'רס עושים Wham, ממשיכים עם אורן ברזילי ואיתמר ציגלר שבימים אלו מרימים הופעה בשיתוף פעולה עם תמיר מוסקט ותומר יוסף. ומסיימים את השעה עם הבורשט של דניאל קאהן והחברה החצי גרמניה של ג'אוף ברנר.

1. Space – Neighbourhood
2. The Stone Roses – Made Of Stone (live)
3. The Happy Mondays – Step On
4. Anna Calvi – First We Kiss
5. PJ Harvey – Written On Forehead
6. Anna Jopek and Maciek Maleńczuk – Henry Lee
7. Tom Waits and Peter Murphy – Christmas Sucks
8. Manic Street Preachers – Last Christmas
9. Eluvium – The Motion Makes Me Last
10. Slapp Happy – Casablanca Moon
11. Oren Barzilay – The Saddest Man Alive
12. Itamar Ziegler – Ode To Nature
13. Daniel Kahn & The Painted Bird – Borcht Revisited
14. Geoff Berner – Half German Girlfriend

שעה שניה: חותכים מהוייב המזרח אירופאי של סוף השעה הראשונה אל החלל החיצון עם קטע Fאנק של רן וסטימפי (!) וממשיכים כל השעה עם מוזיקה שחורה של מוזיקאים מכל הצבעים. סול חדש-ישן של שרון ג'ונס, סול ישן-ישן של השחורדינית הראשונה גברת אטה ג'יימס, קלאסיקות היפ הופ ופאדיחה אחת משעשעת לקראת הסוף.

1. Ren & Stimpy – Captain's Log: Space Madness (Tom Armbruster)
2. The Meters – Just Kissed My Baby
3. Cynthy Ruthy  – Black Merda (האלבום להורדה)
4. Janko Nilovic – Hippocampus
5. Sharon Jones and The Dap Kings – Nobody's Baby
6. Etta James – Tough Mary
7. Lack Of Afro – The Outsider
8. Pressure Drop – Funky Joint
9. Ghostface Killah – Together Baby (Dirty)
10. A Tribe Called Quest – Oh My God
11. Saul Williams – Telegram (live spoken word)
12. Janell Monae – Dance Or Die (feat. Saul Williams)
13. Mos Def – Pistola
14. MF Doom – Let Me Watch (feat. Apani B)
15. Fugees – How Many Mics
16. Jamie Lidell – Gypsy Blood

התוכנית משודרת בימי שלישי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

מאבד את הצפון

מבלי לרדת לפרטים רכילותיים מספר ג'יימי לידל שבשנתיים האחרונות שחלפו להן מאז "Jim", אלבומו הקודם והמצויין, עברו עליו כמה מערבולות וסערות רגשיות. זה לא מפתיע, אם כך, שהוא בחר לקרוא לאלבומו השלישי בשם "Compass", שכן מדובר באלבום שמכוון את המאזין במסע אל תוך נשמתו השחורה והמסועפת של היוצר הלבן הכי Fאנקי שיצא מבריטניה מאז ג'מירוקוואי.

כבר מהשיר הפותח, "Completely Exposed", אפשר להרגיש שמשהו בלידל השתנה. לידל חושף את אוסף השפעותיו ויכולותיו המרשימות הן כמפיק והן כזמר בחסד, כשהוא מערבב את הסול והגוספל של שני אלבומיו הקודמים עם ה-IDM והטכנו של ההרכב שזנח, סופר קוליידר. הסול המשוכלל והרוקיסטי יותר שב-"Compass" נשמע כמו הכלאה בין הFאנק הישן של פרינס וסליי סטון לבין המורכבות האלקטרונית של אפקס טווין וסקוורפושר.

יש המשך »

אם לורן היל הייתה מתחתנת עם חייזר שחזר מהעתיד במקום עם הצאצא ההוא של בוב מארלי (אחד מהם), אולי היה יוצא לה אלבום כמו Archandroid של ג'אנל מונה. באמת לא ברור מה השנה אצל ג'אנל, אולי פוסט מילניום סיקסטיז. האלבום החדש שלה מציג כל כך הרבה סגנונות שונים, משנים שונות, שחייב להיות בו משהו שתאהבו. אולי זה סוג של מוטאון אנדרואידי. Archandroid הוא אלבום שדורש האזנות חוזרות, בדיוק כמו שאני אוהב. וחוץ מזה, היא מארחת בקטע השני והמצויין בו, Dance Or Die, את סול וויליאמס, וזו עובדה שקונה אותי מראש, אני חייב להודות. בדומה לוויליאמס, גם ג'אנל בכלל רצתה להיות שחקנית במקור, אך מצאה את עצמה בסופו של דבר עושה מוזיקה. היא התגלגלה מביתה שבקנזאס סיטי אל העיר הגדולה ניו יורק, והתחילה לשחק המון תפקידים שונים, אבל לא בתור שחקנית אלא כזמרת. ב-Archandroid קיימים שירים שבהם היא משחקת את ג'יימס בראון, כמו ב- Tight Rope (צפו בקליפ למטה), שמתארח בו גם ביג בוי מאאוטקאסט המעולים. ברגעים אחרים היא נכנסת לנעלי הגלאם רוק של דיויד בואי, ובהמשך היא בכלל חותכת לכיוון הניאו פסיכדליה, ואפילו מארחת את גאודי מאוף מונטריאול (לא ההוא מספרד וגם לא הגבינה, זה בכלל גאודה). הרבה זמן שלא נתקלתי בזמרת עם סטייל מקורי כמו שלה. וכן, לערבב מיליון השפעות, מבחינתי זה נחשב ללהיות מקורית, אם התוצר הוא משהו שלא שמעתי עדיין, וזה בדיוק המקרה עם ג'אנל מונה. אם לשפוט לפי עטיפת האלבום (המדהימה), וגם לפי השם שלו, יש לה איזשהו פטיש למטרופוליס, הסרט של פריץ לאנג מ-1927. לא, לא צפיתי בו עדיין (ע"ע חור בהשכלה). ג'אנל מונה היא לא פחות מפיוצ'ריסטיק רטרו Fאנק דיווה, צ'ק הר אאוט!

מה הסיכוי שהמון-ווק, שהיא עושה בקליפ כאן למטה, הוא אמיתי? כי אם הוא כן, אז באמת נראה לי שהיא אישה ביונית

Dance Or Die feat. Saul Williams by Janelle Monae
 

Mushrooms Roses by Janelle Monae
 

Wondaland by Janelle Monae
 

הודעה חשובה לזוכים:
האירוע יתקיים ביום שלישי (מחר! 11/05) ולא כפי שנאמר במייל שנשלח אליכם מקולנוע לב. נתראה שם

סול קיטצ'ן הוא סרט חדש ופאנקי לגמרי, מבית היוצר של הבמאי התורכי-גרמני המעולה פאטי אקין ("קצה גן עדן" ו-"עם הראש בקיר"), ואני שמח לבשר לכם שיש לי כרטיסים זוגיים לחלק לכם לאירוע הקרנת הבכורה החגיגי שלו. וכשאני כותב חגיגי אני מתכוון לזה: חוץ מלצפות בסרט לפני כולם, תזכו גם בפסקול הכפול שלו! הבירה והנשנושים גם כלולים בכרטיס.

מדובר בקומדיית טעויות מרגשת המספרת את סיפורו של זינוס, צעיר חמום מוח שמחזיק מסעדה בשם "סול קיטצ'ן". יום אחד הצרות מתחילות ליפול על זינוס בצרורות: חברתו העיתונאית מודיעה לו שהיא חותכת לשנחאי, הסועדים הקבועים של המסעדה עושים לו חרם על השף החדש, מס הכנסה יושבים לו על הגב עם צווי סגירה ואם כל זה לא מספיק, אז הוא גם סובל מפריצת דיסק. זינוס, שבור הלב מחליט לטוס לסין בעקבות אהובתו, ולהשאיר את ניהול המסעדה בידי אחיו העבריין. כמובן שהכל רק הולך ומתבלגן לו אבל הי, העיקר שאותנו זה מצחיק. זהו סרט על אהבה ועל מוזיקה, על אוכל ועל נשמה או במילים אחרות: על כל מה שצריך כדי להיות מבסוטים באמת. אני כבר רוצה לראות אותו.

זינוס לא לא הולך לרופא (טיפול אלטרנטיבי בלשון המעטה)

הפסקול (הכפול) באמת שווה, מישהו בטוח עשה שם עבודת מחקר רצינית לפני שבחר את השירים. לא מדובר בעוד אסופת להיטי סול ופאנק קלישאתיים ששמעתם באלפי דיסקים אחרים. לצד שמות גדולים מעולם הגרוב השחור כמו קרטיס מייפילד, קווינסי ג'ונז וקול אנד דה גנג (שתופיעה ביום הסטודנט בירושלים!), תמצאו בפסקול הזה גם כל מיני קטעים מגניבים בטירוף של פאנק יווני, אלקטרו, רוק נשי ואפילו קצת דאב. תאמינו לי שכבר האזנתי לכל הפסקול של סול קיטצ'ן פעמיים (השלישית מתבצעת תוך כדי כתיבת שורות אלו), ואני יכול להבטיח לכם שרק המוזיקה לבדה כבר שווה את ההשתתפות בהגרלה. קבלו כמה טעימות מתוכו:

Quincy Jones – Hicky Burr
 

Burning Spear – Walking In Dub
 

Love Ravers – Mission Of Love
 

נו יאללה איך זוכים?

צפו בטריילר של הסרט וענו בתגובות על השאלה הבאה: מדוע הדמות הראשית בסרט לא הולכת לרופא? אתם מוזמנים לציין גם שם של אמן פאנק/סול/דיסקו שאהוב עליכם במיוחד, סתם שיהיה יותר מעניין. ההגרלה תיסגר ביום חמישי הקרוב (6/5), בחצות. לזוכים יישלח מייל משמח בהמשך, עם כל הפרטים שצריך.

ההגרלה נחתמה ונסגרה: לזוכים יישלח מייל בימים הקרובים. עכשיו אגלה לכם שהיו לי לא פחות מ-15 כרטיסים לחלק משמע כמעט כולכם יצאתם זוכים! fun

• עוד על הסרט: פייסבוק ובאתר הרשמי של קולנוע לב