אור בזויות

לא רק שהמשטרה דפקה לאלפי חוגגים את מסיבות הסילבסטר בתל אביב ובהרצליה בפשיטה המטומטמת שלה על המועדונים, היא גם סגרה אותם בצו מינהלי ל-30 יום. טענת המשטרה: מספר האנשים במועדונים היה גבוה מן המותר בחוק. משטרת ישראל, בבקשה תפסיקי לספק לי עוד ועוד סיבות טובות להמשיך לשנוא אותך. אני מקווה מאוד שזה לא אמיתי.

1. המסיבה של Modeselektor, שאני מחכה לה כבר מלא זמן, ככל הנראה תבוטל. כדאי לעקוב אחר התפתחות העיניינים באתר של הברזילי.
   
2. השוטרים החליטו כמה אנשים יש במועדונים לפי העין. כל מה שהם היו צריכים לעשות זה לספור את כרטיסי הכניסה.
3. בעלי המועדונים הולכים להיות חייבים הרבה כסף לאמנים שסגרו איתם תאריכים מראש.
   
4. לא פייר. המון אנשים שרק רצו לרקוד, להתנשק ואולי בסוף גם לדפוק איזו הקאה טובה, שילמו כסף טוב ונזרקו לרחוב.
   
5. לא כיף.
   

תראו מה עשיתם, עכשיו הקוף של מודסלקטור עצוב

תעשיית המוזיקה מעולם לא עברה כאלו זעזועים כמו שהיא עוברת בשנים האחרונות. הפודקאסט הבא, הלקוח מ- OnTheMedia, מגולל ב-10 דקות – עשור שלם של שינויים ותמורות בעולם המוזיקה הדיגיטאלי:

יש המשך »

מצאתי את המצגת המרתקת הזו בבלוג של חברת דייס מרקטינג. דייס הציגו את המצב (המעפן) של תעשיית המוזיקה הישראלית במסגרת כנס המוזיקה RegiOn שהתקיים לפני כמה שבועות בעיר בודפשט.

במצגת תוכלו למצוא מידע על המצב הנוכחי בישראל, על מהפכת המוזיקה של שנות התשעים ותוצאותיה, על הקשר שבין התעשייה המקומית לתעשייה הבינלאומית וכמובן את המסקנות של החבר'ה מדייס. שווה קריאה!
The Israeli Music Industry – DICE MARKETING – For Region Conference

• לפרטים נוספים על הכנס לחצו כאן

הבלוג הותקף ע"י קבוצת סייבר ביריונים בשם 4chan, בגלל איזו הערה באתר של אחי, אותו אתר בו אור בזוויות מתארח זמנית.

במהרה אקנה דומיין, כתובת אינטרנט חדשה משלי ומקווה שעד אז נפתור את ההתקלה…

שנה שעברה יצא לי לקרוא ספר המגולל את ההיסטוריה של איזו חידה מתמטית (המשפט האחרון של פרמה) ובערך באמצע הספר זה קרה. אז פרצתי בבכי כי הבנתי שזו דעתי שהשתנתה. החלטתי שיש אלוהים. חבשתי כיפה, לא יודע למה, אבל זה הרגיש נחמד לתקופה. לא חזרתי בתשובה וגם לא התחלתי לשמור שבת. אני מניח שפשוט הייתי צריך להגיע עד הקצה בכדי לראות שלגבול שלנו אין סוף.

באותה תקופה, תחילת 2008 קרה עוד משהו טוב. "נקודה טובה" – אלבומו של המיסיונר החרדי, שולי רנד (ברסלב) יצא לחנויות. התזמון של יציאת הדיסק לא היה יכול להיות טוב יותר עבורי, המילים שלו התלבשו לי על החיים כמו כפפה. "ריבונו של עולם, אם לדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות". שורה די חתרנית… מסתבר שגם אחרי שהפך לבעל תשובה הוא לא הפסיק לשאול. חיפשתי בנרות (של האינטרנט) כדי להוריד את האלבום. זה לא היה קל. לא היה קל כי זה היה עוד לפני שהספיק שולי רנד להפוך משחקן תיאטרון לזמר, לקונצנזוס במוזיקה הישראלית והיהודית גם יחד. זה היה לפני שהפך שולי רנד לאמן שמכר הכי הרבה עותקים מכל מוזיקאי ישראלי אחר באותה השנה. לא היה קל אבל העקשנות השתלמה, ולבסוף מצאתי מהיכן להוריד את הדיסק – באופן אירוני היה זה דווקא מאתר של חב"דניקים. יש המשך »

כבר לא רוצים לקנות את מה שנגיש לכולם דרך האינטרנט ובחינם. מה שכן רוצים זה "לימיטד אדישן" של אותו האלבום בדיוק רק שתבוא עם נצנצים ואיזו הקדשה. חובבים מושבעים של אמן או להקה רוצים להראות לעולם (ולעצמם) שהם אוהבים את האמן יותר משאחרים אוהבים אותו. זה עיניין של איפיון העצמי. זה עינין ששווה בוחטות כסף.

אנדרו סביקס טוען שחברות המדיה הגדולות חייבות כבר להפנים שהן לא מוכרות לנו תוכן (מוזיקה, ספרים, סרטים). מה שהן כן מוכרות לנו זה את שירותן סביב ואל אותו תוכן.

Lady Pain via Flickr

"What you NEED to do is this – give your music away as high-quality DRM-free MP3s. Collect people's email info in exchange…"

"Gee, I really need some content. I could write some of it for myself to read today, but I'd rather pay someone else to do it."

"Arguing that you need to beef up copyright protection to make sure there are ways to generate revenue online incorrectly assumes that what people are paying for is the copyrighted content itself."

כתוביות בעברית באתר TED המתורגם