אור בזויות

ככה עושים הסברה נכונה. ככה מייצאים לעולם את מה שכן טוב במדינה. רק ככה הגויים ילמדו – דרך הרגליים זה יעלה להם לתחת ודרך הלב זה ישקע להם בראש! הרי, יש לנו פה הרבה יותר מכמה גמלים ובחורות בביקיני עם נשק אוטומטי על הגב (טוב, הדוגמא האחרונה דווקא די מגניבה, אם ממש משתדלים שלא לחשוב עליה לעומק). האוסף החדש של נבחרת הגרוב הישראלית יוצא בימים אלה בארץ ובחו"ל ולי הוא נשמע כמו דרך נפלאה להכיר לעולם את מה שכן זורם כאן (חוץ מדם, זה הם מכירים). הערב (חמישי, 3.3) יושק הדיסק החדש בחגיגת הופעות מטורפת בהאנגר 11. תתכוננו לשואוקייס של אחת הסצנות היותר כיפיות במוזיקה הישראלית של השנים האחרונות:

קותימן הגאון, Soulico שבדיוק חוזרים מסיבוב הופעות באמריקה, הנשמה המקומית – קרולינה, בום פם המתיוונים יחד עם 'דה קיד' – המתופף המעולה שלהם שמכניס בהם וייב מטאל בריא, התפוחים והאחים רמירז שאולי יתאחדו שוב למגה-זורד שנקרא "התפואחים", אשף הסמפלרים וחצי הצמד ביטר ג'וז הלוא הוא שי ליברובסקי aka דיגיטל_מי, דיג'יי הקטיק מהחבר'ה של טבק והדיג'יי מארקי Fאנק שנראה ונשמע כאילו ברח מבית חולים פסיכיאטרי בסיקסטיז, The Koliphones שמחזירים עטרה מזרחית ליושנה, האיש שנשאר מבחירה בסבנטיז – עוזי נבון, הדדהדז הישראלים – Tree, להקת Left. פאק זה הרבה מוזיקאים, את מי שכחתי? רגע. כן: רדיוטריפ, MC Goga – הסולן של לוס כפרוס, אייל תלמודי – הנשפן של הבלקן ביט בוקס ויורם ארבל שדופק קאמבק מגניב לאללה עם חידוש לשיר של עצמו, "תני לי הזדמנות", מתוך האלבום היחיד שהוציא ב-1972.

לכבוד הפסטיבל, החבר'ה בלייבל אודיו מונטאז' מפנקים בשני עותקים של האוסף המדובר – Mediterranean Grooves and Raw Sounds. כדי להיכנס להגרלה השאירו בתגובות איזה אמן ישראלי לדעתכם רצוי שלא ייצג את ישראל בחו"ל (ואתם יכולים גם להשאיר תגובה סטייל "תביא דיסק ותפסיק להתחכם" – זה גם תופס). אגב, רק כדי להפריך את השמועה – זה לא דיסק כפול אבל כן אלבום אחד ארוך וגדוש בלא פחות מעשרים קטעי הסברה ישראלית טובה ואנטי-שכלתנית:

1. Boom Pam – Sabal'e

2. BTA – Hijazz Chaser (UBK Remix)

3. Kutiman – Losing It (Featuring Karolina)

יש המשך »

רומנים מרוקאים פולנים יתערבבו במחולות. ענבר ישראל בהופעה ב'אריסה' / צילום: תום זואילי

אמנם לא ברור עדיין אם מדובר בתופעה שולית חולפת או בתחילתו של כור היתוך עירוני אמיתי, אך משהו בהחלט משתנה לאחרונה בהתייחסות המקומית למוזיקה המזרחית. נראה שככל שהפופ המזרחי העכשווי מתחזק וזוכה ליותר מכירות ופופולריות, כך גוברת הלגיטימציה גם בקרב התל אביבים האלטרנטיבים ביותר להכניס קצת סלסולים לפלייליסט. אחרת איך אתם מסבירים את הצלחתן של מסיבות מוזיקה מזרחית כמו 'החפלה' שמתקיימות בקוזה נוסטרה? או את ליין הגייז 'אריסה' שמתמקד במזרחית כבדה, או אפילו את המסיבות הפרטיות שלכם אשר גם אליהן הצליחו להסתנן לפחות כמה שירים של זוהר? האם המוזיקה המזרחית סוף סוף מצליחה לחדור את שריון החשיבות העצמית של אנשי הבועה התל אביבית, או שמא מדובר בלא יותר מעוד טרנד חולף שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה?

"כבר שש שנים שאנחנו מנגנים סוגים שונים של מזרחית, אך בשנתיים האחרונות שמנו לב לעלייה באמת גדולה בהתעניינות במוזיקה המזרחית הישנה." אומרים עופר טל ואורי וורטהיים, הלוא הם הדיג'ייז סקולמאסטר ומיקסמונסטר מלהקת התפוחים. השניים היו בין הראשונים ששילבו מוזיקה מזרחית ויוונית בסטים שלהם במסיבות ועד לא מזמן תקלטו מזרחית בימי שישי בצהריים בתדר ז"ל. "אנחנו מנגנים מזרחית שיצאה עד האלבום השני של זוהר. אחריו משהו השתנה בסאונד ובאטיטיוד של המוזיקה המזרחית."

יבגני צ'רטקוב (דיג'יי ושדרן בקול הקמפוס) שמריץ את ליין החפלה בקוזה נוסטרה: "אני מנגן בעיקר מוזיקה אסלית של פעם, כשעוד היתה במוזיקה הזאת נשמה. המזרחית החדשה הפכה לעסק כלכלי נטו. אמנים מחפשים את הרינגטון הבא במקום לחפש לעשות מוזיקה. אני מנגן בעיקר את הצד היותר שורשי של המוזיקה המזרחית. מכיר את אלה שכשאתה שואל אותם מה הם אוהבים לשמוע הם עונים 'הכל חוץ ממזרחית'? לא סובל אותם. אלה אנשים שחושבים שכל מוזיקה מזרחית היא תת רמה. החוכמה היא למצוא את הדברים השווים. מי שבא לחפלות שלי בא כי הוא אוהב את המוזיקה ולא בשביל הצחוקים. ההיפסטרים לעומת זאת, כן מגיעים בקטע אירוני ומודע. גם בליין המזרחית של ההומואים נראה לי שהם לוקחים את זה באירוניה. הם אפילו אירחו שם באחד הערבים את האוריה קליסה הזאת מהפרסומת של סלקום."

ג'ו עמר - מהזמרים הישראלים האהובים עלי / איור של אלון ברייאר. לחצו על התמונה לצפייה בעוד עבודות מדהימות שלו

אז נראה שהסטרייטים בעיר אוהבים את המזרחית שלהם בעיקר אולדסקול אבל מה בנוגע לגייז, שכידוע יודעים לחגוג בהגזמה יותר מכולם? ובכן, מסתבר שגם הם לא ממש מנגנים פופ מזרחית לילדים. דיברתי עם יותם פפו, רזידנט בליין מסיבות הגייז המצליח אריסה, שמנגן מזרחית כבדה. פפו: "אני מנגן במרכז הערב מזרחית שהיא יותר הרדקור, ומי שמנגן לפני ואחרי הולך על דברים קלים יותר בשביל לאזן ולתת עוד סגנונות, אבל אנחנו מקפידים שזה לא יהפוך למסיבת פופ. ההופעות שאנחנו מביאים הן בקטע היותר כבד: הבאנו כבר את ליאת בנאי, ענבר ישראל ובמסיבה הבאה יהיה את שריף."

עומר טובי, מפיק ליין האריסה מוסיף: "פפו מנגן גם שירי דיכאון, להיטים זה לא מה קובע את חוזק הליין. אני חושב שדווקא ההישענות גם על דברים ישנים, שירים שהשמיעו בבר מצווה שלך מחזקים אותו. היה עוד ליין שניסה להתחרות באריסה, אבל הוא נפל די מהר כי לא היה לו את החוש הומור שלנו יש."

זאת אומרת שהקהל לא באמת לוקח את המוזיקה המזרחית ברצינות, אלא בהומור ציני?

יש המשך »

לא מעט אנשים יצאו ברגשות מעורבים מההופעה של דיג'יי שאדו ברביעי האחרון בביתן 1, ואני יכול להבין אותם למרות שאני ממש לא יצאתי מאוכזב. נהניתי מאוד בהופעה, ולכן אשתמש כאן בקלישאה מרגיזה וככזאת – בהכרח נכונה: כגודל הצפייה כך גודל האכזבה. שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני גדלתי על דיג'יי שאדו, אני יודע טוב מאוד למה האיש מסוגל, וגם אני לא הפסקתי עדיין להתרגש מהאלבום הראשון שהוציא ב-96. גם לא מהעובדה שב-2002, האלבום השני ששחרר נשרט לי תוך כדי נגינה בתוך דיסקמן,  בקושי יומיים אחרי שקניתי אותו. אני מניח שבעיקר ציפיתי למסיבה מגניבה, עם אחד הדיג'יים שהכי השפיעו על הדרך שבה אני מאזין למוזיקה. את העולם הוא כבר הפך לפני יותר מעשור, ממש לא ציפיתי שבתל אביב 2010  הוא יעשה את זה שוב. מה שכן רציתי לקבל שם, זה סט מעניין ורקיד, שלא כמו שום דבר אחר שחוויתי בעבר – ואת זה קיבלתי ובגדול.

רק קצת חבל שבלי פטיפונים. מרגיש קצת מוזר, בהתחשב בכך שמדובר באחד האמנים המובילים של מה שנקרא, והרבה בזכותו – טרנטייבליזם (יענו פאטיפוניזם). שאדו ניגן שם באמצעות שני CDJ-יים, לפטופ לבנבן וסמפלר או שניים שהיו ברשותו – ביטים של היפ הופ הזייתי, ברייקביט, ודראם אן בייס קשוח במיוחד ולא אופנתי בעליל. אבל למי אכפת מה אופנתי, אם זה מצליח להזיז לי ת'תחת? כנראה שהגעתי בראש קליל וטוב למיין איבנט אוף דה איבנינג, אחרי שקותימן והאורקסטרה דפקו שם הופעת Fאנק סבנטיז אמיתי, חי ונושם, בעזרת הדרים-טים של הגרוב הישראלי. קשה להתווכח אם אלו שטוענים שהחימום גנב לשאדו את ההצגה.

גרסאות הכסאח המג'ונגלות לקטעים הקלאסיים שלו מתוך Introducing ו-The Private Press יש המשך »

אגסוביץ': התפוחים חזרו מלונדון! יש להם הופעה בקומפורט 13, שבוע הבא ב-17
תפוזיאן: תשבע!
אגסוביץ': בכבוד של שלמה בר
תפוזיאן: ששש! איך אתה מדבר?! ככה לשאת את שמו של השלמה לשווא
אגסוביץ': למה תגיד לשווא, מה קרה לך? נפלת מהעץ? כולך לא בעניינים. שלמה בר איתם בדיסק החדש!
תפוזיאן: מה קשור? תשבע!
אגסוביץ': בטרומבון של ג'יימס בראון
תפוזיאן: ג'יימס בראון?
אגסוביץ': נו מה אתה חירש? צא מהקליפה שלך! הטרומבוניסט של ג'יימס בראון, פרד ווסלי, גם מנגן איתם בדיסק החדש. הם לא סתם קראו לאלבום – Kings
תפוזיאן: תגיד לי מה נראה לך, שצמחתי על שיח?! אתה בא להסתלבט עלי?
אגסוביץ': ככה אתה מכיר אותי?
תפוזיאן: מי מכיר אותך בכלל? אם אמא שלי תשמע שאני מדבר עם אגס היא תאכל אותי יש המשך »