אללה יסתור: פישי הגדול על אדולן
פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 6 בפברואר, 2010 מאת אורי זר אביב – 8 תגובות
עד היום תפשתי מפישי הגדול, אמן הראגאמפין הישראלי הענק (2.02 מ' גובה), סוג של בדיחה ואפילו די מוצלחת.. אבל בכל זאת – בדיחה. שמעתי אותו לראשונה באלבום אוסף די עתיק של היפ הופ ישראלי בשם "ישראלים עצבניים אחד אחד" לפני יותר מעשור ומאז לא ממש התעניינתי. אבל לאחרונה הוא צף חזרה אל תודעתי עם האלבום החדש שלו – "החיים בבלוק" שאותו הוא מאפשר להוריד בחינם ומסביר גם בדיוק למה הוא עושה זאת. החיים בבלוק הוא דיסק לא צחוק, לא שהוא לא מצחיק, הוא לגמרי כן אבל הוא כבד. כבד בגלל שהוא מדבר על עיניינים שעדיין לא שמעתי שזמרים בארץ שרים עליהם באופן כל כך ישיר, בלי משחקים – ישר לפנים. והוא גם עושה את זה טוב, מוזיקלית ומילולית. ההפקה רצינית, השירים מהודקים טוב טוב והמילים.. ובכן פישי הוא לא חיים נחמן ביאליק, נראה לי שביאליק היה אוכל מכות אם היה גודל באותו בלוק שפישי מתאר בשיריו המדוייקים. השיר הבא הוא דוגמא טובה לדיבור שקיים ברחוב הישראלי ממש לא מאתמול, אבל מה? אף אחד עדיין לא שר עליו בצורה כל כך ישירה ובלתי מתנצלת. אני אהבתי, אך אבין לגמרי את מי שלא יזרום עם זה. כמו שפישי בעצמו מגדיר את יצירתו: "מוסיקת רחוב, הצומחת מתוך הקהל אליו היא פונה", משמע, אם אתם לא משתייכים אל קהל היעד או לפחות מסוגלים להזדהות איתו – אתם מוזמנים לעבור דף ולצפות בסרט על לאונרד כהן 
"שלוש עשרה שירים חדשים המתארים את החיים בשכונה,
והחיים של אנשים שעמוק בפנים עדיין סגורים בתוך בלוק משלהם…
שירי בנות ,אהבה ,גאנג'ה .מצוקה חברתית .כסף ועוד."
מתנה: 2 כרטיסים זוגיים להקרנת הטרום בכורה של Living In The Material World (סקורסזה על ג'ורג' הריסון)
ראיון עם שי ברוקר מדאנסהול פרומושן סאונדסיסטם
רשמים וקטעי וידאו מההופעות של ג'פרי לואיס ושל סיקרט צ'יפס 3
איפה נלך עכשיו
מוזיקה זה לא עסק