אור בזויות

וידוי: לפני שעשיתי את המנוי הראשון שלי על מגזין מוזיקה מחו"ל, הייתי קורא עיתונים של גיימרים (תצחקו עליי, יופי. הייתי בן 11). זה התחיל עם "פריק", בשביל לגלות משחקים חדשים ל"מגה-דרייב" הישן שהיה לי והמשיך עם מנוי ל-PC Gamer הסופר גיקי. לפני כשבועיים כתבתי למוסף סטודנטים של טיים אאוט על משחקים שרצים חזק על מסכי הלפטופים באוניברסיטה. כמתבקש, התחקיר לכתבה כלל המון שעות משחק מטופשות וזה היה מדהים. גם גיליתי שזה די כיף לשמוע מוזיקה תוך כדי שאני משחק Plants Vs Zombies. כן, זה התירוץ שלי בשביל לכתוב על משחקי מחשב בבלוג שמתעסק בעיקר במוזיקה.

Plants Vs Zombies

מדובר במשחקים קלילים, פשוטים וצבעוניים להחריד, שלא דורשים שום נסיון גיימרי מוקדם או שעות של התעמקות והשקעה. קהל היעד של משחקי הקז'ואל הוא בדרך-כלל מבוגר יותר מזה של הכותרים הכבדים, מה שלא מפתיע לאור הדרישות הפסיכיות שמעמידים המשחקים של עידן הקונסולות והמחשבים המשודרגים. מסתבר שאותם משחקים שכיף לנו לשחק באייפון בזמן שאנחנו כורעים בשירותים, יושבים לנו טוב גם על מסך הלפטופ בזמן הרצאות. לאחרונה אף הוכרזו משחקי הקז'ואל כיעילים בטיפול בדיכאון קליני (במחקר שמומן ע"י Popcap – חברת המשחקים השלטת בשוק הקז'ואל). נראה שהחיבור לקהל מבוגר יותר, שלא מגדיר את עצמו כ"גיימר", הוא טבעי לאור המאפיינים הנ"ל. ברוב משחקי הקז'ואל ניתן לשחק באמצעות לא יותר מעכבר או עם מקש בודד נוסף. זוהי האבולוציה של שולה המוקשים, הסוליטייר והמאג'ונג הסיני שאמא שלכם (שלי בכל אופן) היתה משחקת שעות אל תוך הלילה.

World Of Goo

ז'אנר: פאזל-פיזיקלי-פסיכדלי

קהל יעד: חנונים שמפחדים לנסות את ה-Goo האמיתי (הורדה)

מה עושים שם: בטריילר של המשחק ביוטיוב נראית אנימציה של ילדה נוירוטית שרועדת, פותחת פחית של Goo ולוגמת אותה בשלוק אחד. האישונים שלה מתרחבים. נראה שמכאן אנחנו נכנסים לתוך העולם של Goo, שהוא פסיכדלי, צבעוני ולא מפסיק להסתובב. אני מוכרח להודות שאשכרה חטפתי בחילה רק מלצפות בגראפיקה המרהיבה ממרחק, כשחבר שלי שיחק במשחק כמה שורות מתחתיי בזמן הרצאה. רגע, אז מה בכל זאת עושים שם (חוץ מחומרים פסיכו אקטיביים שמגיעים בפחית)?

מדובר במשחק מבוסס פיזיקה, שבו עליכם לבנות מודלים כמו מגדלים וגשרים שעשויים מכדורי ה-Goo הדביקים וכל זאת על מנת להגיע איתם עד לנקודת היציאה של כל שלב. קצת בדומה לעולם האמיתי, האויב הגדול ביותר שלנו ב-World Of Goo  הוא כוח המשיכה – אז אל תבנו מגדל גבוה ודק כי הוא פשוט יקרוס. בשלבים מעט יותר מתקדמים תאלצו גם להפעיל את הראש בפתרון הבעיות שמציבים לכם, מה שיכול בקלות להסיח את דעתכם מהקוגיטו של הצרפתי ההוא עם השפם, שעליו מתחולל וויכוח סוער כרגע בכיתת הלימוד.

Plants Vs Zombies

ז'אנר: אסטרטגיה / Tower Defense

קהל יעד: סטודנטים מהפקולטה לחקלאות (הורדה)

מה עושים שם: מגנים על הצד שלכם במגרש מפני זומבים שצועדים בנחישות ומנסים לפרוץ את שורותיכם. אגב אתם צמחים, אבל זה לא אומר שאתם חסרי אונים נגד אוכלי המוחות. בשעות היום תאספו שמש, שבעזרתה תצמיח לכם צמחים שונים בעלי יכולות משונות (תירס, פטריות, חמניות מה שתרצו). את הצמחים כדאי לכם למקם בפרישה חכמה על המגרש, כדי למנוע מהזומבים לחצות את שורותיכם הירוקות. אוכלי המוחות, ממשיכים לשעוט לאיטם. והם מוזרים ממש: ישנם זומבים שמשליכים עליכם כדורי סל, זומבים במדי פוטבול שרצים אליכם בעמוק (ועדיין לאט) וזומבים שקופצים מהשמיים עם חבל בנג'י, שודדים לכם צמח (מהר) ועולים חזרה מעלה. מכל המשחקים שכתבתי עליהם בכתבה הזאת, לזה אני עדיין מכור ברמות מטופשות.

Cooking Academy

ז'אנר: בנות

קהל יעד: ניחשתן נכונה. כל הכבוד – גם יפות וגם אופות. (הורדה)

מה עושים שם: באמת שלא הייתי סגור על זה כשראיתי את זה לראשונה על המסכים הלבנבנים של הבחורות היפות באולם ההרצאות הגדול בבינתחומי. זה נראה כמו פס נע של מזון, עם ציורים חמודים של חסות ובצק. מין משחק בישולים שכזה. ובכן, Cooking Academy מתוצרת Heavy Games (שמייצרים רק משחקים קלילים), הוא להיט היסטרי. אמנם הוא פונה באסתטיקה שלו ועל סמך סטריאוטיפים מוכרים לקהל יעד נשי, אך הוא כיפי לאללה לא משנה מי ומה אתה. לימדו את מיומנויות חיתוך הבצל, לישת הבצק, הטיגון, קישוט הקינוחים. השלימו כמה שיותר מתכונים ותתקדמו למנות המסובכות יותר. אזהרה: המשחק לא עבר בדיקת כשרות.

בודהות הטלביזיה מימין לשמאל: מיקי, יובל ואורי

באירופה הלך להם בן זונה, טונות של הופעות, פסטיבלים וסיורים בסופרמרקטים ענקיים, אבל מסתבר שבאמריקה די חרא. לפחות לפי הדיווחים האישיים של הטיוי בודהאס בבלוג הוידאו האדיר שלהם, בו הם מתעדים את כל מה שכוכבי רוק נוטים לא לשחרר לתשקורת. האוכל שהם אוכלים, חדרי המלון בהם הם ישנים, השיעמום, הצחוקים והחששות. צפו בקטעים שהם מצלמים שם בעמריכה, זה די מכניס אותך לסרט של איך זה לעשות טור הופעות עם הלהקה הקטנה שלך בעולם הגדול. חוויה שעדיין לא יצא לי לחוות אבל תמיד היתה סוג של פנטזיה בלתי ממומשת. מה, כל אחד רצה מתישהו להיות רוק סטאר.

וול מיי פרנדס… תראו את קטעי הוידאו של הטיוי בודהאס ותשקלו שוב אם בא לכם על חיים שכאלה. לפחות הם שומרים על חוש הומור. בינתיים הם העלו שישה סרטונים ממקומות שונים. מאחל להם בהצלחה ענקית שם בארץ החולה.

הוידאו הראשון מסבב ההופעות באמריקה

הנה טקסט די מבואס שלהם משלב מאוחר יותר בסבב ההופעות האמריקאי. יוסטון, טקסס:

"hey everyone

were in the USA now for the first time and decided our tour vlog
should be somewhat different. since we are all about stripping away
the excess layers and showing what is really there, this vlog is about
us having a very hard time here. a third episode is coming soon with a new song

we wanted to ask everyone to pass this on to their lists. we are very down on morale here and sometimes this vlog is the one thing keeping us going. In europe our touring has gotten easy and rewarding but here in the US we are still no ones. we feel it is essential to document what it is to be a no one, and hope you do too, by sending this event to as many of your friends as you can so more people can see it

hope your well
from Houston TX

TVB"

וזהו הוידאו האחרון נכון לעכשיו (11/10) שעלה לבלוג הוידאו שלהם – Band In The Modern World

לפני כשלושה חודשים אירחתי את הלהקה ברדיו אור בזויות לשעתיים בהן היה לנו ממש כיף, הם בדיוק היו בביקור קצר בארץ להשקת האיפי המצויין שלהם וביצעו מתוכו ומתוך האלבום הבא יופי של ביצועים באולפן. בהסכמת משפחת הבודהות (יובל הרינג גיטריסט וסולן נשוי למיקי טריאסט המתופפת, שהיא אחותו של הגיטריסט אורי טריאסט) הנה לכם כל השירים שבוצעו בתוכנית להורדה כקובץ אחד מכווץ או כל שיר בנפרד.

• TV Tonight
   

• Long Way Down
   

• I Want You
   

• My Life On Screen
   

• Does It Feel Good
   

• Download all five songs at once

עיקבו אחרי Band In The Modern World – גם בפייסבוק

עד היום תפשתי מפישי הגדול, אמן הראגאמפין הישראלי הענק (2.02 מ' גובה), סוג של בדיחה ואפילו די מוצלחת.. אבל בכל זאת – בדיחה. שמעתי אותו לראשונה באלבום אוסף די עתיק של היפ הופ ישראלי בשם "ישראלים עצבניים אחד אחד" לפני יותר מעשור ומאז לא ממש התעניינתי. אבל לאחרונה הוא צף חזרה אל תודעתי עם האלבום החדש שלו – "החיים בבלוק" שאותו הוא מאפשר להוריד בחינם ומסביר גם בדיוק למה הוא עושה זאת. החיים בבלוק הוא דיסק לא צחוק, לא שהוא לא מצחיק, הוא לגמרי כן אבל הוא כבד. כבד בגלל שהוא מדבר על עיניינים שעדיין לא שמעתי שזמרים בארץ שרים עליהם באופן כל כך ישיר, בלי משחקים – ישר לפנים. והוא גם עושה את זה טוב, מוזיקלית ומילולית. ההפקה רצינית, השירים מהודקים טוב טוב והמילים.. ובכן פישי הוא לא חיים נחמן ביאליק, נראה לי שביאליק היה אוכל מכות אם היה גודל באותו בלוק שפישי מתאר בשיריו המדוייקים. השיר הבא הוא דוגמא טובה לדיבור שקיים ברחוב הישראלי ממש לא מאתמול, אבל מה? אף אחד עדיין לא שר עליו בצורה כל כך ישירה ובלתי מתנצלת. אני אהבתי, אך אבין לגמרי את מי שלא יזרום עם זה. כמו שפישי בעצמו מגדיר את יצירתו: "מוסיקת רחוב, הצומחת מתוך הקהל אליו היא פונה", משמע, אם אתם לא משתייכים אל קהל היעד או לפחות מסוגלים להזדהות איתו – אתם מוזמנים לעבור דף ולצפות בסרט על לאונרד כהן

"שלוש עשרה שירים חדשים המתארים את החיים בשכונה,
והחיים של אנשים שעמוק בפנים עדיין סגורים בתוך בלוק משלהם…
שירי בנות ,אהבה ,גאנג'ה .מצוקה חברתית .כסף ועוד."

יש המשך »