אור בזויות

מחר (26.11) ההופעה של MF Doom, הראפר האניגמטי שכבר שני עשורים נחשב לעילוי ומושא הערצה בעיני ראפרים גדולים אחרים. הרבה מאוד זמן שלא הייתי בהופעה של היפ הופ איכותי (באנגלית) ובמוצ"ש האיש מאחורי המסיכה מגיע למועדון הבלוק לתקן זאת. תודה רבה לחברת Clean Cut על הכרטיס ובעיקר על ההופעה הזו, שהיא ההפקה הראשונה שלה. לא צחוק להתחיל עם שם ענק כמו דום ואני מקווה שתביא בהמשך עוד אמנים שווים מחו"ל.

להשתתפות בהגרלה, השאירו תגובה כלשהי. אם בא לכם ליצור כאן משהו מגניב, השאירו לינק לשיר שמדבר על גיבור-על או איזה נבל מקומיקס, סרט, ספר או מה שלא יהיה. אני אשאיר את הוידאו הראשון ,כדי שתבינו מה רוצה מחייכם. הזוכה בכרטיס הזוגי יקבל מייל מחר, ממש לפני ההופעה – שעה 18:30.

**דום ביטל את ההופעה! אומרים שעבר אירוע לב (לא, לא דום לב. אבל מצחיק)**

ולרציניים ולמעמיקים: ראיון די נדיר עם דום

קולין בלנסטון, סולן הזומביז, מספר איך דור שלם של מוזיקאים שהתאהבו בשירים של הלהקה גרם לה לקום לתחייה

מותגו כחבורה של חנונים. הזומביז

הזומביז היא להקת קאלט בריטית שקמה לתחייה הרבה אחרי שכבר לא הייתה קיימת. היא נוסדה ב-1961 ע"י כותב השירים רוד ארג'נט והזמר קולין בלנסטון ומייד מותגה כלהקה של ילדים טובים ומבריקים שהרגע סיימו בית ספר. לרוע מזלם זו הייתה אמת לאמיתה שלא ממש תרמה לפופולאריות שלהם בזמן אמת. "לא היה לנו את האדג' הפרוע והמסוכן הזה שאנשים חיפשו בלהקות רוק כמו הסטונז או The Who. אני חושב שנגרם לנו נזק גדול בעיקר בתוך אנגליה" מספר סולן הלהקה קולין בלנסטון, לקראת הגעתה של הזומביז לראשונה להופעה בתל אביב. "כשהתפרקנו בסוף 1967, הרגשנו מאוד לא מוצלחים. עד עכשיו אף אחד מאיתנו עדיין לא באמת מבין למה Odessey and Oracle (אלבום המופת של הזומביז שהוקלט באולפני Abbey Road. אז"א), רק התחיל למכור רק אחרי 15 שנה מהרגע שיצא לחנויות. כנראה שהשמועה עליו עברה מפה לאוזן בזמן שאנחנו בכלל כבר היינו עסוקים כל אחד בקריירה משל עצמו".

בלנסטון מוסיף ש"עוד דבר מעניין שקרה במשך הזמן הוא שלפתע כל מיני להקות מעניינות החלו לנקוב בזומביז כאחת מהלהקות שהכי השפיעו עליהן. בין הראשונים שהפתיעו אותי, עם קאברים לשירים שלנו, היו טום פטי ופול וולר בהופעות. לאחרונה גם הווקסינז טענו ש- Odessey and Oracle הוא האלבום האהוב עליהם בכל הזמנים. תחשוב, הילדים האלה רק בשנות העשרים המוקדמות שלהם והאלבום יצא לפני כמעט 50 שנה". בלנסטון הזכיר רק מעט מהשמות ומעניין לראות שסצינת האינדי מאוד בולטת בין השמות המבצעים: אליוט סמית', בל וסבסטיאן, אוף מונטריאול, Dinosaur Jr והרשימה עוד ארוכה מאוד.

משלל המחוות שעשו לכם, איזה קאבר לשיר של הזומביז אתה אוהב במיוחד?

"כמובן שהביצוע של סנטנה ל- She’s Not There הוא פייבוריט שלי, אך לאחרונה גם שמעתי את הפו פייטרז מבצעים ממש טוב את This Will Be Our Year."

לפני 12 שנים חזרה הלהקה באופן מילולי לתחייה כשתרגיל יח"צ מלוכלך מיתג את הופעתם המשותפת של כמה מחברי הלהקה בתור "להקת הזומביז המקורית משנות השישים".
"כשאני ורוד ארג'נט הסכמנו לקיים שש הופעות בשנת 2000, חברת היח"צ מיהרה למתג אותנו בתור הזומביז, למרות שביקשנו ממנה שלא תעשה כך. עם זאת, ולמרות שלא ניגנו מעל ל-30 שנה יחד, החיבור ביני לבין רוד היה עד כדי כך מוצלח שהמשכנו להופיע בלי להפסיק, כמעט 12 שנים יחד. זה פרק זמן ארוך כפליים מהתקופה המקורית שהיינו פעילים בה בסיקסטיז". האלבום Odessey and Oracle לא נשמע כמו חלק מאף תנועה תרבותית של התקופה. היא לא הייתה חלק ממה שנקרא British Invasion – גל להקות בריטיות שהחלו לנגן רוק'נרול שמושפע מרית'ם אנד בלוז אמריקאי שחור. ההשפעות הגיעו דווקא יותר ממוסיקה קלאסית ובשירים הייתה נוכחות גדולה מאוד של פחד מעורבב בתחושות ילדות.

האם זה נכון שאחד הגורמים המרכזיים לסאונד המיוחד שניכר ב- Odessey and Oracle, היה מחסור במזומנים שהוביל אתכם להשתמש במלוטרון במקום לשכור חטיבת כלי נשיפה?

"כן אבל לא רק. כשחתמנו ב-CBS הם נתנו לנו תקציב קטן מאוד שחייב אותנו לעשות חזרות אינטנסיביות על מנת שנספיק להקליט בזריזות באולפנים היקרים של אבי רואד. אין לי מושג איך אולפן ההקלטות המפורסם הזה הסכים לנו להקליט בו. אף להקה מ-CBS מעולם לא דרכה רגל באולפן הזה חוץ מהזומביז. כשהגענו לשם ראינו את הביטלז יוצאים מהקלטות. הם בדיוק סיימו את סרג'נט פפר… מישהו מבפנים כנראה חיבב אותנו מאוד והעניין עם המלוטרון היה הצעה יצירתית שלהם".

יכול להיות שהאלבום החדש שהוצאתם השנה מושפע ממוזיקה של להקות צעירות מכם אשר מציינות אתכם מבין המשפיעות הגדולות עליהן? זה נהיה סוג של לופ.

"יכול מאוד להיות (צוחק). יש לנו בי-סייד ממש ישן שנקרא I Love You. אני לא זוכר אם אי פעם ניגנו אותו בהופעה ושלוש שנים אחרי ששחררנו אותו, להקה מקליפורניה בשם People! הקליטה לו גרסאת כיסוי ב-1968 שהגיעה למקום השלישי במצעד המכירות בארה"ב ולמקום הראשון במדינות אחרות (שישראל, בין היתר, היא אחת מהן. אז"א). שנים אחר כך, החלטנו להקליט את I Love You מחדש ומה שבפועל קרה היה בעצם שהם העתיקו מאיתנו את המקור ואנחנו העתקנו מהם את הקאבר בחזרה".

הזומביז יופיעו הערב, יום שלישי 23.8 במועדון הרידינג 3
הראיון פורסם לראשונה כאן, עמ' 124

האתר קפה גיברלטר חוגג יום הולדת שנה בבארבי ועומד להרים שם אירוע גדול שכולל לא פחות מ-6 הופעות יוצאות דופן, ממש כמו האתר עצמו בנוף הבלוגים והעיתונות המסקרת מוזיקה בישראל. רוצים כרטיס זוגי? יש לי שניים כאלה לחלק! אתם יודעים כבר ת'נוהל – משאירים תגובה, נכנסים להגרלה ויומיים לפני יום ההולדת – שניים מכם מקבלים מייל משמח. כל תגובה שוות ערך בסיכויי הזכייה לכל תגובה אחרת. תרגישו חופשי להפציץ בלינקים מיוטיוב, רק הישארו בבקשה בקונטקסט של הפוסט. לא רוצה כאן שירים של הארקטיק מאנקיז .

למי שלא מכיר, האתר קפה גיברלטר החל פעילותו בזמן שכבר היו בישראל כמה וכמה בלוגי מוזיקה פעילים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. אך כניסתו לא היוותה להם (או לי) שום תחרות, מהסיבה הפשוטה שמייסדו, אופיר טובול, בחר שלא להציף את הרשת בעוד פוסטים על פולק תל אביבי, אלא להעשיר בתוכן מסוג כזה שבאמת לא מקבל את החשיפה הראויה לו – מוזיקה אלטרנטיבית מהעולם הרחב: אפריקה, מדינות ערב, אסיה הרחוקה, דרום אמריקה ובעצם כל מקום שצומח בו משהו אורגינל. תוך זמן קצר הפך קפה גיברלטר מבלוג איזוטרי לאתר פופולארי שנותן במה למספר כותבים רב ואיכותי. תוך זמן עוד יותר קצר, הפכו קפה גיברלטר ואור בזויות לחברים טובים, פירגונים הדדיים ורצון ממשי לתמוך אחד בעבודתו של השני. אני גאה להיות חלק בערב שעומד להתקיים ב-24 בחודש.

תראו אילו שמות הבנאדם אירגן לאירוע! אם אתם וותיקים באור בזויות אז את משפחת אלייב אתם כבר בטח מכירים (שכוללת שלושה דורות של מוזיקאים בו זמנית על הבמה). את הפסנתרן האגדי מוריס אל-מדיוני אתם מוכרחים להכיר (ולא נשארו לכם המון הזדמנויות… האיש כבר בן 83)! Toot Ard הצעירים ממג'דל שמס, שאירחתי ממש לא מזמן בתוכנית הרדיו של הבלוג, גם יגיעו לתת בראש ולטעמי הם עוד יהיו גדולים ומוכרים, אם לא כאן אז בטח בביירות (בקרוב אלבום בכורה). נינו ביטון ווירטואז העוד והבנג'ו גם יבוא, הרכב מיוחד של אייל תלמודי (Balkan Beat Box, אוי דיוויז'ן), יהודה שווייקי בפלמנקו ולכו תדעו מי עוד ייתווסף בדקה התשעים. כנסו לפוסט שכתב אופיר בקפה גיברלטר, עם הסברים על כל האמנים המופיעים ביום ההולדת (כולל קטעי וידאו מעולים) – זה לא בושה מורה נבוכים. גם גיאחה יגיע לתקלט בפתיחה ואני אתקלט לפני ואחרי משפחת אלייב האדירה. באמת לא לפספס. אני מביא את אבא שלי, תביאו אתם את אחותכם.

ההגרלה הסתיימה. הזוכים, כל אחד בכרטיס זוגי, הם: רועי (שיביא את אבא שלו) ותום.

תודה לכולם על ההשתתפות ועל התגובות המעולות!!!!

האינדי קיד הראשון, מר ג'ון קייל (69)

אנדי וורהול היטיב לראות לנגד עיניו את מה שכיום לגמרי ברור לנו מאליו. הקשר בין המושג "פופ" לאמנות. נכון לאמצע המאה הקודמת, היו אלו אפוא שתי אסכולות מנוגדות אשר ייצגו תרבויות של נמוך כנגד גבוה. שטויות של צעירים מרדנים לעומת מוזיקה שנחשבת לסוגה עילית. הוולווט אנדרגראונד הייתה עבור להקות הPאנק, האינדי, והאלטרנטיב שקמו בעשורים שאחריה, את מה שהביטלז היו בשביל כל השאר. כן, זו הצהרה, אך אם תציצו בציציותיהן של הלהקות האהובות עליכם, תמיד תגיעו איכשהו חזרה אל אותה מחתרת הקטיפה, אל ההרואין ולאו דווקא אל שדות התותים הנצחיים. "מי היה מאמין באותה תקופה שלביטלז תהיה כזו השפעה עצומה אחרי כל כך הרבה שנים. ההצלחה שלהם בהחלט עודדה אותנו לתפוס כלי נגינה של רוקנ'רול", מספר ג'ון קייל בשיחת טלפון טרנס-אטלנטית, לקראת שובו המבורך של אחד ממייסדי הוולווט אנדרגראונד, ארצה לשתי הופעות – האחת בזאפה (2.8) ולמחרת בבארבי.

אל נא תיקחו את העובדה, שמר קייל מופיע באולמות שקטנים מאצטדיון הכדורגל העירוני, כאיזושהי אינדיקציה לחשיבותו הפחותה מאמנים כמו בוב דילן, פול סיימון ואפילו לאונרד כהן. וגם לא את העובדה שלא ממש נדיר לתפוס אותו כאן, הרי הוא מתמיד לחזור אלינו ולהופיע אחת לכמה שנים. קייל הוא מהאמנים הגדולים ביותר, שעדיין הולכים על הפנטה הזאת. האיש בן ה-69 היה ילד מחונן, שניגן על ויולה וקלידים עוד לפני שלמד לדבר אנגלית (עד גיל 7 דיבר רק וולשית).

מה הוביל אותך לעזוב את ביתך שבווילס ולעבור ללונדון?

"לימודי מוזיקה קלאסית. רציתי להיות מנצח. הלכתי ל-Royal Academy of Music".

ולמה זרקו אותך משם? האם זה קשור במעורבותך האקטיבית עם תנועת ה- Fluxus, שייצגה זרם מאוד לא קונבנציונאלי בגישה לאמנות?

"אני די בטוח שכן. אלו היו הימים המוקדמים של הפלוקסוס והיו חילוקי דעות קשים בין חברי התנועה, לבין הנהלת האקדמיה: המחלקה למוזיקה של בית הספר, פשוט שנאה כל מה שהיה קשור במוזיקה מודרנית".

ב-1990 הצטלמת לראיון משעשע באיזה ערוץ טלביזיה צרפתי ובו גילמת גם את העיתונאי המראיין וגם את עצמך בתור המרואיין. באותו ראיון שאלת את עצמך: "למה עזבת את ווילס לטובת לונדון?" ותשובתך הייתה: "כדי להגיע לניו יורק ולהשיג כסף ותהילה".

"זו הסיבה שבגללה בדרך כלל עוזבים את הבית. כלומר כשאתה מבין שאתה לא מסוגל להתקדם מהיכן שאתה נמצא, הפתרון הוא לעבור למקום אחר שכן יאפשר זאת. האמת היא שבזמנו, לא באמת ידעתי למה באתי ללונדון, אך כשהגעתי אליה הבנתי שזה היה בשביל לעבור לניו יורק".

כלומר התשובה שלך ברעיון העצמי ההוא לא הייתה בדיחה אירונית, אלא אמת לאמיתה?

"כן כן, זו האמת. הרי עוד בוויילס, הייתי מאזין לכל מיני תחנות רדיו ניו-יורקיות והרגשתי שבזמן שאני מת משעמום, במקום רחוק ממני הבוקר רק עולה על עיר שתוססת 24 שעות ביממה ושקורה בה משהו בכל רגע נתון".

באותו ראיון טענת שחברי הוולווט אנדרגראונד הם חבורה של כישלונות.

"אני חושב שהמילה שהשתמשתי בה הייתה לוזרים".

לא. המילה שהשתמשת בה הייתה כישלונות.

"טוב, אני חושב שהולווט אנדרגראונד מעולם לא מימשה את הפוטנציאל שלה. הרי המוזיקה שלנו, מעולם לא הייתה כזו שאתה מאזין וקולט אותה לעומקה בפעם אחת, אלא כזו שדורשת האזנות חוזרות ונשנות. התחלנו להפנים את זה בשלב מסוים, כשמצאנו את עצמנו מבצעים אותם השירים בחזרות שוב ושוב יום אחר יום. הבנו שעל מנת לפתח את הרעיונות הקיימים שלנו, היה עלינו להתמקד בהם ולפקס אותם – אך לא הסתדרנו זה עם זה מספיק טוב בשביל לתת לאותם הרעיונות את הצ'אנס הראוי".

קייל הופיע בפסטיבל פרימוורה המשובח בחודש מאי האחרון, ולאחרונה אף הקליט קאבר ל-All My Friends המצויין של אל.סי.די סאונדסיסטם. כיום יש לו כבר מספיק אלבומים בשביל שהעורכים שמתנדבים בוויקיפדיה יאלצו להפריד בינו לבין ערך הדיסקוגרפיה שלו, שכולל אלבומי סולו, הופעות חיות, שת"פים מפוארים והפקות אלבומים ללהקות שבעצמן יחשבו עם השנים לחלוצות כגון הבכורה של הסטוג'ס לדוגמא, או Horses של פאטי סמית'. אל תתנו לשקט שקיים סביב הגעתו הנוכחית להטעות אתכם. זה הסטייל שלו. האינדי-קיד הראשון.

הכתבה פורסמה לראשונה כאן, עמ' 144

הלבונטין 7 מאז ומתמיד היה על הדרך הנכונה. ראיון עם שלושת השותפים למקום: דניאל שריד, אסיף צחר ואילן וולקוב. כשנכנסתי לדירה של שריד וראיתי אותו ואת צחר, פתאום נפל לי האסימון (עתיק אני…) – הרי, אלו פרצופים שאני מזהה כבר שנים (5) מביקוריי החוזרים בלבונטין, אך אף פעם לא יצא לי להכיר. היה נעים.

הכתבה פורסמה לראשונה כאן

ב-27 ביולי, תגיע להקת הג'אז-רוק האיטלקית ZU, שמטופחת ע"י מייק פאטון ונחשבת בפי שלושת שותפי הלבונטין לאחת מפסגות ההישגים של המועדון.

ועוד אחד

הרכב האלקטרו-טריפ-הופ, Jahcoozi מברלין (BPitch Control), ינחת ישר באולפני הבניטחונים ויתארח ברדיו אור בזויות, ביום חמישי הקרוב (14.07) בשעה 19:00. הם ייתנו לייב בתוכנית! לפיכך, אין לי טעם בלהרביע לכם את המוח זוויגים-זוויגים כאן ועכשיו, מאחר ובכל מקרה אעשה זאת בזמן השידור. בינתיים תקשיבו לטריו הגרמני/סרי-לנקי/ישראלי המגניב הזה. להשתתפות בהגרלת כרטיס זוגי אחד ועוד כרטיס בודד אחד, השאירו תגובה כלשהי (שני זוכים רנדומליים בסך הכל). אתם מוזמנים לכתוב איך הייתם קוראים לעצמכם, אם הייתם DJ (שם במה)? כל מי שישאיר תגובה, ייכנס אוטומטית לרשימת ההנחות (ההגרלה פתוחה להשתתפות עד מועד שידור התוכנית)! ההופעה תתקיים כבר באותו לילה של חמישי, במועדון הבלוק החדש שבתחנה המרכזית והנוצצת.

• עמוד האיבנט בפייסבוק
• יתקלטו לפני ואחרי ההופעה החיה של ג'הקוזי נבחרת רצינית של דיג'ייז מקומיים:
  BOTANIKA, KALBATA, KISLUK & LOYAL, RADIOCLASH

האזנה ביום חמישי בשעה 19:00 לתוכנית דרך הלינק כאן. אשתדל לתת איזה סטטוס וציוץ תזכורת לפני

את המהלך הבא לא אעשה באופן שכלתני ולוגי אלא מתוך רגשות הזדהות. זה מה אני יודע. אפשר להתווכח, אבל אני מרגיש עמוק בפנים ואחרי זמן מה שנתתי לזה לשקוע שאני מסכים עם מה שעשה ג'לו ביאפרה. כשאני שם את עצמי בנעליו הדמיוניות, אני מרגיש שהאיש עשה צעד אמיץ ויפה נפש (במשמעות המקורית וחסרת הציניות של הביטוי "יפה נפש").

בראיון שנתן לטיים אאוט ביאפרה כל הזמן היה להוט לשאול את רם אוריון שאלות על המפה הפוליטית. הוא היה מבולבל. לא הבין לאיזה עומק ומורכבות מגיעה חוסר ההבנה שלו בסכסוך. להזכירכם ג'לו ביאפרה ביטל את הופעתו כאן ברגע האחרון אחרי לחץ פוליטי כבד, אך בחר להגיע לכאן בכל זאת על חשבונו, כדי לראות בעצמו על מה כולם מתווכחים ועל אף שלא ראיתיו, אני יודע שהוא אכן הגיע ארצה. את הביטול של ההופעה הוא הכריז במכתב מאוד אמביוולנטי שפרסם כ-Note בעמוד הפייסבוק שלו. במכתבו האיש עדיין טוען, שהוא לא בטוח שהיתה זו טעות מצידו אם היה ממשיך בתכנון המקורי ומגיע לנגן “for people in the belly of the beast”. הוא גם טען בראיון עם אוריון, כי חיפש אפשרות של הופעה אצל הפלשתינאים אך נענה בשלילה ובנימוס. המוזיקה שלהם לא ממש כוס הבוץ של הקהל שם כנראה הוא טוען.

האיש לא שלם עם עצמו ויש לו מספיק ביצים להגיד שהוא קצת יצא ילד בכל מה שנוגע להגעה להחלטה מושכלת. אפשר להגיד לו, הנה תראה אמן אחר שכמוך גם הוא עושה ספוקן וורד, סול וויליאמס שהגיע ונתן את דבריו ואת מחאתו מתוך הבטן של החיה ולמחרת אף יצא לבקר את המקומות הפצועים שלה. אבל זו לא חכמה להגיד לאף אדם: "הנה, לך תעשה כמו אדם אחר". כך לא מעודדים חשיבה עצמאית. גם אין לראות בביטול של ג'לו ביאפרה סימן לתמיכתו בבויקוט על "all Israeli things". הוא עדיין שוקל לקיים את ההופעה במועד אחר. מתי אתם שואלים? לא לפני שהוא יהיה שלם עם עצמו, בזה אתם יכולים להיות בטוחים. וגם יכול מאוד להיות, שהוא אף פעם לא ייסגר על עצמו לגבי מה שקורה כאן פוליטית (כמוני). איך שלא יהיה, אני מוצא שממש קשה לי לנטור לו טינה במקרה הזה.