פורסם בקטגוריות הופעות, סרטים בתאריך 6 בינואר, 2010 מאת אורי זר אביב – 2 תגובות
פסטיבל גלסטנברי 2005, אנגליה. התמקמנו והקמנו אוהל על הגבעה הכי גבוהה בכל המתחם עצום המימדים של הפסטיבל אשר נפרש על פני עשרות שדות חקלאיים. מה לעשות.. זה מה נשאר, הגענו מאוחר ואוהלים נראו עד לאופק צפופים צפופים. מאה שלושים אלף איש. גלסטנברי זה פסטיבל של שלושה ימים אבל כולם מגיעים יום אחד לפני בשביל התארגנויות, טיולים ובירה.
בבוקר היום השני, שהוא בעצם יום ההופעות הראשון, התעוררתי בתוך האוהל לקור כלבים עם לחץ אטומי בשלפוחית. טסתי החוצה מהאוהל לתוך מבול קולח כדי לגלות מולי מחזה מרהיב: כל הפסטיבל שמתחתיי, כל העמקים והשטחים הפתוחים פשוט הכל מוצף לחלוטין. אוהלים נסחפים בשטפון, מכבי אש, בריטים על אסיד נרדמים בתוך שלוליות ענק. איזה מזל שהתמקמנו על הגבעה.
השלפוחית שלי איימה להתפוצץ, אם אני לא משתין עכשיו יהיו בושות. אבל שום שטח פנוי אין. לא עץ בודד. כלום. בכל מקום שאני בה לשלוף יש איזה שק שינה או חבורה של ילדים של נאו-היפים אירופאים מהאוהלים הסמוכים. מילאתי בקבוק בסתר ופרצתי בריצה/סקי נעליים במורד הגבעה החלקלקה וכמו אנגלי טוב נעמדתי גם אני בתור האינסופי לדוכן שמוכר וולי'ס, יענו מגפיים. אמרו לי תיקנה לפני, אל תהיה ילד, גלסטנברי תמיד גשום אפילו בקיץ.
אלו היו ארבעה ימים של אושר, ראיתי מיליון הופעות שאני בחיים לא אשכח.. בטח שלא אשכח, הרי מצאתי חלק מהן בוידאו מעולה שצילם מי אם לא ה- BBC. זאת ההופעה האדירה של אינטרפול עם כל הבוץ והטינופת. בקרוב אעלה גם את ההופעה של פריימל סקרים מאותו פסטיבל אגדי.
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 1 בינואר, 2010 מאת אורי זר אביב – 5 תגובות
בני אדם נהגו לקרוא שירה בעל פה, הרבה לפני שלמדו קרוא וכתוב. היא בוצעה מול קהל חי של מאזינים ניאנדרתליים חובבי תרבות עוד בימי קדם. משוררי קרנות הרחוב קראו בקול רם את שעל ליבם לכל עוברי האורח, אף אחד לא קרא לזה אז "ספוקן וורד". היום, שירה תוססת לה מתחת לאספלט התל אביבי, המגירות בעיר מתפוצצות מדפים אך אין קול ואין קורא. איפה היא? שמישהו יוציא אותה בבקשה לרחוב, שמישהו יצעק אותה מהמרפסת, אני רוצה לשמוע.
לא עברו אפילו חודשיים מאז הופעתו של אמן הספוקן וורד הניו יורקי סול וויליאמס, שהשאיר את הקהל הישראלי פעור פה בזמן שהמטיר את מילותיו הטובות כמו גשם זלעפות כשכל שעמד לרשותו זה מיקרופון ואוצר של מילים והנה – הפטרייה הראשונה כבר צומחת לה בתל אביב:
גלעד כהנא, יהוא ירון, נועה פארן, אודי שרבני, וגון בן ארי הם רק חלק קטן מרשימת האמנים שיופיעו ב- Word Up, ערב הספוקן וורד "הרשמי" הראשון בישראל אשר יתקיים ביום שלישי הקרוב (05/01) במועדון הקומפורט 13.
בפגישה שקיימתי עם ההפקה של '!Word Up', שמחתי לגלות מולי שתי בחורות בשנות ה-20 לחייהן, נטולות דאווין, חברות טובות שחולקות דירה בתל אביב ואהבה משותפת לספוקן וורד. ענבל בנימין וים כהן מפיקות את האירוע הזה בכוחות עצמן, עם מינימום משאבים ואינסוף אמביציה. מסתבר שהן כבר לא לבד.
רגע, אז מה זה בכלל ספוקן וורד?
כהן: "אנשים לא יודעים מה זה ספוקן וורד. אני מחלקת פליירים ושואלים אותי מה זה. הסברתי כבר כל כך הרבה פעמים. ובכן, ספוקן פור דמי'ז – התחיל מז'אנר נספח של היפ הופ, סוג של שירה. ההקראה וההגשה שלה – יש בה קצב. ספוקן זה ללא מוזיקה, רק המילים שלך ואתה. אין לך מאחורי מה להתחבא. ראפ תלוי בביטים, במוזיקה. שיר ראפ עם מילים מפגרות יכול להתחבא מאחורי המוזיקה. ספוקן וורד זה טהור. זה רק הבן אדם. אפילו לא חובה שיחזיק מיקרופון."
בנימין: "אבל הקצב הוא לא קצב של ראפ. אולי זו הגדרה אישית שלי אבל לדעתי זו האינטונציה שמבדילה בין שירה רגילה לבין שירת ספוקן וורד." המשך קריאה »
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 19 בדצמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – 2 תגובות
שיר חדש נוסף של בני המה, מלא צלילי אינדסטריאל ורעשים שמשתוללים מתוך מקלדות וצעצועים תוצרת בית, מגיע לסיומו. אוהד פישוף מתקרב לקדמת הבמה, ואומר: "את השיר הבא יכול להיות שאתם מכירים." אני מבין מייד את הרמז הנדיב ושולח בזריזות יד אל הכיס, מפשפש שם כדי למצוא את הפלאפון שלי ומסתבך. עוד רגע אני הולך לראות בלייב את אוהד פישוף וישי אדר מנושאי המגבעת המיתולוגית מבצעים את אחד השירים של נושאי המגבעת בגרסת בני המה – ההרכב החדש שלהם שסוף סוף יוצא לי לראות בהופעה. אני מזהה את השיר עם צלילי הסינתי הראשונים. אני כבר בטירוף, כמה חיכיתי לרגע הזה. זאת ההתחלה של "האלוהים שלי עייף" ואני כבר מצלם, הספקתי לשלוף בזמן.
בני המה הם לא נושאי המגבעת ואני לא אתפלא אם רבים שאהבו אותם פעם לא יאהבו את מה שבני המה עושים היום. זה רוק נטול גיטרות. אין מערכת תופים. מה שיש זה המון מכשירים אנלוגיים, לפטופים, כמה כלי הקשה ושני "אקדחי רעש", אחד בצבע כחול והשני אדום. ויש גם רקדן! פישוף הוא לא רק כותב מילים אדיר והמדקלם הכי מרגש ברוק הישראלי (ספוקן וורד?) אלא שהוא גם מחולניק מקצועי. אחד מהכיוונים שפנה אליהם הוא מחול ומיצג ויצא לו לעבוד לא מעט עם להקת בת-שבע.
יש שני "אקדחי רעש" / צילום: עטר רפפורט
כשאני אומר שפישוף הוא רקדן אני לא מתכוון לכך שהוא נותן שואו מייקל ג'קסוני על הבמה אלא לזרימה שלו ולדיוק שבו הוא מתפתל באור המהבהב לצלילי המוזיקה שהוא בעצמו יוצר בו זמנית. זה כושר ביטוי מדהים. חוץ מזה הוא כבר הוציא ארבעה אלבומים יחד עם אסף גברון ורם אוריון תחת השם "הפה והטלפיים". אני חושב שלא מעט מהסאונד של הפה והטלפיים זלג לתוך המוזיקה האלקטרונית של בני המה. ישי אדר לעומתו לא עלה על במה מאז 1992 (פירוק נושאי המגבעת) עד הופעת הבכורה של בני המה, (אוקטובר 08, במסגרת ארועי Art TLV) אלא דווקא פנה יותר לכיוון של הלחנת מוזיקה לסרטים. הוא כתב את הפסקול של הסרט בופור וכל התקופה מאז הפירוק המשיך ליצור, לבדו ויחד עם אוהד פישוף. אני מת על הצורה בה השירה של פישוף מוגשת, מעבר לאינטונציה המושלמת שלו, אני מתכוון לאיך שהמילים מתקשרות אחת עם השנייה באסוציאטיביות חופשית, ללא סיפור עם התחלה אמצע וסוף. מין שירה שמציירת ציור – לא סרט, כמו מתארת מצב נתון. מהמצב הזה אתה יכול לעוף על משמעויות, הכל פתוח לפרשנות אישית שלך.
מוג'הדין
זה לא כל כך פשוט לתפוס הופעה של בני המה וצריך ממש להיות עם "האצבע על הדופק" ולהישאר מעודכן כי הם לא מופיעים הרבה שכן ישי אדר מצפה לבת בזמן הקרוב. שלשום יצא לי לראות אותם שוב בהופעה מעולה, זה קרה באירוע מיוחד, שנקרא "אוגנדה בתמונע", הופיעו בו בני המה, ניקו טין, מוג'הדין, דידי פייר, רייסקינדר וגם הוקרן סרט אורבני הזוי לגמרי של רן סלבין. בני המה, כמובן היו מרכז הערב, למרות שהופיעו בשלב מאוד מוקדם שלו. הסרט של רן סלבין היה מרהיב אך אני עדיין אמביוולנטי לגביו, דידי פייר היה מצויין עם מוזיקת הפסנתר שלו על רקע הקלטות של תל אביב הסואנת, ניקו טין קצת שעממה, רייסקינדר הופיע אחרון ושוב איך שהוא התחיל לדבר יצא לי החשק… אבל מוג'הדין! יא-אללה ההופעה של מוג'הדין הייתה חשמל! צ'מעו אותם. בהופעה, הם קצת מזכירים לי (in a good way) את Skinny Puppy. מוג'הדין היא שלישייה ירושלמית המורכבת מאלון אבנת על הבס, אורי קריסטל aka "סאבסוניק" על פטיפון/לפטופים וכו' והראל שרייבר, הידוע גם בכינויו "מיול דרייוור" תחתיו הוא מופיע ומתקלט. שרייבר הוא ממקימי ומנהלי הלייבל הירושלמי אק-דק. לכו לראות הופעה של מוג'הדין. לכו לראות הופעה של בני המה.
בני המה?
קטע מתוך חלום מכונן של אוהד פישוף: הוא לא יודע מתי ההופעה הבאה של הלהקה שלו, הוא פונה אל המפיקה ושואל אותה באיזה יום הם מופיעים. רגע אחרי פישוף מוצא את עצמו חצי ער מוטרד בשאלה איך בכלל קוראים ללהקה שלו. הוא צולל חזרה לשינה, אל אותו החלום ובו הוא מציץ בקלסר שאוחזת בידה המפיקה. בפנים כתוב את השם "בני המה"
תוכניות הרדיו האחרונות של אור בזויות להאזנה ישירה ו/או הורדה. אני משתפר לאט לאט. שבוע הבא עובר לשדר בלייב ואז אני מקווה שאשמע הרבה יותר חי. צפו להמון מוזיקה טובה ובטח פאשלות בשידור פה ושם. זה לא מה שיעצור אותי מלהעלות את הפודקאסטים של התוכניות ל-Icast ולבלוג. מקווה שתהנו וממש אשמח אם תכתבו בתגובות אם יש לכם הצעות לשיפור / הסתלבטויות על השדרן / הערות על השירים או כל מה שבא לכם. רדיו אור בזויות משודרת ברדיו הבניתחונים 106.4fm בימי שני ורביעי בחצות הליל כשכל האחראים כבר ישנים ואני יכול להתחרע באולפנים המצ'וכללים! קולטים את התחנה באיזור הרצליה, רמת השרון, רעננה וקצת מסביב. משדר לעשירון העליון ולאינטרנט… תעשו כיף.
סמים (16/12/2009)
מכיף לאבדון…
Steinski – Acid Test
The Ink Spots – That Cat Is High
Memphis Jug Band – Cocaine Habit Blues
Johnny Cash – Cocaine Blues
Dillinger – Cocaine In My Brain
Kid Loco – Cocaine Diana
Primal Scream – Higher Than the Sun
The Beatles – Blue Jay Way
The Velvet Underground – I'm Waiting for the Man
Dead Kennedys – drug me
Bobby Conn – Angels
Marilyn Manson – I Don't Like The Drugs (But The Drugs Like Me)
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 11 בדצמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – תגובה אחת
אני מנסה לחשוב איך אפשר בכלל לתאר במילים איזו מוזיקה עושה להקת דירהוף. כל פעם שאני נתקל במצב הזה, מה שקורה לאחרונה די הרבה, שכן הם בדרך לכאן להופעה בבארבי (15/12, יום שלישי הזה!), אני יכול לדמיין ציור של ילדה קטנה ומלוכסנת בשמלה אדומה מדלגת על כרי דשא בין פרחים צהובים על רקע כאוס מדמם של ירקות, מגברים וגופות מאופרות ואז להגיד שככה בערך נשמעת הלהקה. זמרת יפנית ששרה כמו ילדה בת שש מלודיות מתוקות, מאחוריה חבורה של אמריקאים חנג'ים עם מתופף אחד גאון שעושים ביחד רוק לעיתים מפלצתי ולעיתים נעים ואופטימי. הנה, כמעט הצלחתי להסביר אבל לא יעזור – הכי טוב לשמוע לבד. השיר הבא נקרא The Perfect Me והוא לקוח מאלבום שלהם שנקרא Friend Opportunity:
סאטומי מאצוזוקי: זמרת שיצאה מתוך סרט מצוייר
ראיתי אותם בהופעה כבר בעבר ולכן אני יכול להעיד באופן אישי שהופעה של דירהוף זו הופעה פסיכית! פרצים של רוק מחורע על משבים של קלילות רעננה, מעניין איך ייראו הפרצופים בקהל הישראלי ביום שלישי הקרוב. בהופעה שהייתי שלהם בלונדון הקהל נראה לי כל ההופעה קצת בהלם ממה שהלך שם על הבמה. הלהקה נחשבת לאחת הדוגמאות הטובות למה זה לעזאזל אינדי. למרות שהמילה אינדי ממזמן איבדה פרופורציה והמסכנה, נזלה לה המשמעות, למרות כל זה אינדי זה עדיין קיצור של המילה אינדיפנדנט. עצמאית. יענו לא רואה אף אחד ממטר. להקה שעושה מה שבראש שלה תוך שמירה על החופש היצירתי שלה הפועלת בתוך סביבה קפיטליסטית שהופכת התנהלות שכזו למשהו שקשה במיוחד להשיג.
והצ'ופר הרציני ביותר שמגיע עם Deerhoof: הופעת החימום תהיה של קרוסלה. קרוסלה היא הלהקה שראיתי הכי הרבה פעמים השנה בהופעה, יש בוייב של איך שהם מופיעים משהו חתרני כמו שצריך להיות ב-Pאנק רוק אמיתי. מאחר והם לא מופיעים על במות אלא מתוך הקהל, תמיד נוצר מעגל של אנשים שמקיפים אותם, חשופים לגמרי להתפרצויותיה של תמר אפק והחשמלית שלה. כמה סקס אפיל יש לבחורה הזאת זה לא ייאמן, כשריקי גל שרה "נערת רוק" היא לא ידעה מהחיים שלה לגבי מה זה באמת להיות נערת רוק, תמר אפק, זה נערת רוק. תמר נזרקת אל תוך הקהל, דוחפת אותו, נשכבת על הרצפה המטונפת עם הגיטרה ועושה המון בלאגן. החצי השני של קרוסלה, המתופף המשופם גיא שכטר גם הוא סוג של סנסציה – אני ממליץ בחום לעמוד במרחק של לפחות מטר ממנו אם אתם מעוניינים לשמוע משהו מההופעה המרכזית שתגיע אחרי או סתם אם בא לכם לשמור על בריאות אוזניכם.
מסקרן לדעת אילו עוד להקות נרנג'ה הולכים להביא לנו שנה הבאה לישראל. דבר אחד אני יכול להגיד לכם בוודאות, Why הולך לחזור לכאן להופעה נוספת אחרי שהשאיר את כל הבארבי בפעם שעברה שבורי לב שנגמרה ההופעה ובשבועות הקרובים תצא הודעה על הלהקה/אמן הבא שהם מביאים, הם לא מגלים לאף אחד עדיין מי זה יהיה.
ועוד טעימה אחת מדירהוף, שמעו את Basket Ball Get Your Groove Back – שיר מגניב לאללה מתוך האלבום האחרון שלהם, Offend Maggie מ- 2008:
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 25 בנובמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – 3 תגובות
התפרצויות של חכמה, רגישות ויופי בהכי קשוח שאתם בכלל מסוגלים לדמיין לעצמכם. ההופעה של סול וויליאמס במועדון הסקאלה בלונדון, 2005. הדבר היחיד שאני יכול לעשות כדי לתאר לכם את המגדלים שנפלו שם מהשמיים, כל מילה קומה וכל פסיק באבן, הוא לתת לכם לראות לבד:
קטע ענק מתוך השיר Coded Language, בפעם הראשונה שלי בהופעה של סול וויליאמס
ההופעה (השלישית שלי) הולכת להתקיים ביום שישי 27/11, כלומר מחר בלילה, בקומפורט 13 בתל אביב
מייד אחרי הקטע הזה נגמרה ההופעה. הקהל עדיין עומד במצב של הלם. אני מנצל את המצב והולך במהירות אל הבאונסר, שהוא השומר השחור עצום המימדים שחוסם את הדרך אל חדר האמנים, ופולט לו את המשפט הבא:
"Please go and tell Saul that there's a recently dismissed Israeli soldier in the crowd waiting to see you" המשך קריאה »
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 13 בנובמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – 3 תגובות
שאול וויליאמס, ב-27 בנובמבר במועדון הקומפורט 13
בעקבות ה-מיקסטייפ של סול וויליאמס קיבלתי מייל מעיתון הארץ ששואל אותי אם מתאים לי לכתוב על סול למדור התרבות "גלריה". הלכתי למרוח מעט אלוורה על הנפיחות שנהיתה לי באיזור האגו. הכתבה התפרסמה לצד מספר כתבות נוספות אשר יחד הרכיבו ספיישל 30 שנה להיפ הופ. הנה הכתבה כפי שהתפרסמה לראשונה בעיתון של סוף השבוע שעבר:
הייתי בדרכי להופעה של ליאונרד כהן, צועד בין עשרות אלפי אנשים, כשלפתע שמעתי מוסיקה לא שייכת. בטח לא מוסיקה של ליאונרד כהן. זה היפ הופ. מיד זיהיתי את קולו של טופאק. הפניתי ראשי לאחור, לכיוון מקור המוסיקה, וראיתי אותם; כמעט ילדים. אחד לבש גופיית אן-בי-אי שמגיעה לו עד הברכיים והשני אחז פלאפון משוכלל עם רמקול, על ראשו כובע מוטה לצד, המצחייה ישרה כמו דיקט.המשך קריאה »
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 11 בנובמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – 3 תגובות
The Come On Baby Don't Say Maybes / צילום סטילז: נועה מגר
ההופעה של ה-קם און בייבי דונט סיי מייביז ברוקבילי רייב לפני שבועיים (אוזןבר) הייתה ללא ספק אחת ההופעות הכי כיפיות שהייתי בהן השנה. התלהבתי בטירוף, רקדתי ללא הפסקה. הקם און בייבי הם ממש "סופרגרופ" בקנה מידה אינדישראלי – רם אוריון, חברי להקת אלקטרה, ניר וטשטיין מנערות ריינס, ורקדנית הגוגו, עדי מגוג, שמשקשקת במאראקס ובטמבורין. אף אחד לא יכול היה להוריד ממנה את העיניים (ושמתי לב שגם אף אחת). גרייט בולס אוף פייר! אף פעם לא הייתי בהופעה בה ניגנו מוזיקה שכזו – סרף, Pאנק עם סאונד מלוכלך ורוק אנד רול סטייל שנות החמישים. אתם יודעים, בחורות בשמלות ושיער גלי שמסתחררות בידיהם של גברברים צעירים עם בלורית-ברק-בריליינטין.
אחרי ההופעה, פניתי לניצן חורש חבר להקת אלקטרה שגם שר ומנגן בגיטרה בקם און בייבי דונטס סיי מייביז (ת'כלס שם להיט) והבעתי את הערכתי. ככה אני. הוא הסכים לענות לאור בזויות על כמה שאלות שעלו לי בזמן ההופעה: המשך קריאה »
ה-27 לנובמבר קומפורט 13. הופעה אחת שאתם לא הולכים לפספס
אני נמצא כרגע בעיצומו של מסע מיסיונרי, אליו יצאתי לפני תשע שנים, להפצת האמן שהשפיע עלי יותר מכל אמן אחר בעשור האחרון – סול וויליאמס. המשורר, הראפר, הפילוסוף, הפאנקיסט, השחקן, המרצה, האקטיביסט, המטיף, הפציפיסט, נביא הזעם שאני כל כך אוהב מגיע לכאן להופעה אחת במועדון הקומפורט 13, תל אביב ב-27 לנובמבר ואתם הולכים להיות שם איתי. כוונו לעצמכם את הלב לרגישות מקסימלית. שכחו ממה שחשבתם על היפ הופ – זה גדול מזה. אז לקראת ההופעה הלא פחות מהיסטורית אני מתכוון להעלות לכאן מספר פוסטים בתקווה להרחיב את מעגל חסידי השירה הכל כך ייחודית שלו. אפילו שולי רנד, הברסלב החביב על הבלוג כבר יודע את המילים… סול וויליאמס הוא תופעה. אבל קודם כל מה שהכי חשוב - המוזיקה, נו מה. קבלו את המיקסטייפ הזה באהבה. קחו הרבה אוויר. אנחנו צוללים.
נ.ב. – אלף נשיקות לחבר'ה שאחראים על הפקת האירוע – קבוצת הדי ג"יים האדירה TABAC שחוגגת בארוע זה יום הולדת שלישית. סחתיין עליכם הבאתם אותה בשיחוק ביג טיים!
נ.ג. – אם בכל זאת בא לכם לדעת קצת יותר – הנה מה שכתבתי ב-2003 על אלבום הבכורה שלו, Amethyst Rock Star, ב-ארספואטיקה או באתר השרת העיוור.
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 6 באוקטובר, 2009 מאת אורי זר אביב – 4 תגובות
קר שם בנורווגיה
כבר אפשר להרגיש את רוחות הצפון הקרות מנשבות על קיצו של קיץ ההופעות החיות הכי שווה שהיה לנו כאן מאז הכרזת העצמאות. אחרי שהצדיקים של חברת ההפקות נרנג'ה הביאו לנו מאיסלנד את Múm לבארבי, עכשיו זה תורה של הנורווגית המדהימה Hanne Hukkelberg לעלות לבימת הבארבי ובקולה הילדותי להכריז רשמית על חורף. אם נמשיך לקבל בקצב הזה עוד הופעות של אמני אינדי מחו"ל, נראה לי שיהיה בסדר, נתחמם כבר בקהל…
ההופעה תתקיים בבארבי ב-18 לנובמבר
(קאבר לשיר של הפיקסיז) listen to Break my Body by Hanne Hukkelberg
מזה זמן מה לא התראינו. חבל, כי בשבת האחרונה ציפיתי לראותך. חשבתי שתוכל להגיע. כמה התאכזבתי כשלא הגעת! הרי אין כמוך השואל שאלות אמנים נפלאים, מקשה ובודק מה מזיז להם את הקורקבן מבפנים. והרי היה זה אתה שפרסם בדף פני הספר שלו כי הוא מתעתד להגיע למופע… אחרי שראיתי את הפוסט על אירוע "סיפורים באוזן" שמארחים הפעם את שלומי שבן, החלטתי מייד להרים את הכפפה והשפופרת ולחייג למספר להזמין כרטיסים. כן, חודש מראש, ומבלי שראיתי מעולם לפני כן את שבן בהופעה, החלטתי שזהו זה. הגיע הזמן להקשיב לו, בלייב. כמובן שאהובי הצטרף לחוויה בהתלהבות, אך מי אם לא, אורילה הסנדלר, נשאר יחף וחף מכרטיס.
פורסם בקטגוריות לך תדע בתאריך 23 בספטמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – 16 תגובות
הלו, על מי נראה לך שאתה צועק?! שולי רנד מתוך הסרט אושפיזין. בימים אלו שולי ומיכל רנד עובדים על סרט קומדיה חדש
היום, לקראת השעה ארבע אחר הצהריים, מתקשר אלי חבר שלי לטלפון של העבודה: "אורי יא מפגר שוב השארת את הפלאפון שלך בבית, אתה רוצה לבוא הערב להופעה חינם של שולי רנד?"
עניתי לו: "איזה כיף בטח שאני בא."
"טוב תאסוף את בת דודה שלי ותגיע לרמת החייל עד השעה חמש. חברה שלה, חגית, מסדרת לנו שם כניסה"
איזה הופעה ואיזה בטיח… בכלל הגענו לצילומים של איזו תוכנית ראיונות באולפני מימד כדי להיות הקהל שאמור למחוא כפיים כל פעם שמסמנים לו. מבקר המוזיקה ושופט הכוכבים הפגים, גל אוחצ'ובסקי, עומד לעשות עם שולי רנד "ראיון עומק". המשך קריאה »
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 20 בספטמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – 4 תגובות
Gong - הרכב הפרוגרסיב רוק האהוב עלי בכל הזמנים מגיע לשתי הופעות בארץ הקודש בהרכב המקורי והמלא! זה יקרה במועדון הזאפה בתל אביב ב-30 וב-31 באוקטובר במסגרת פסטיבל תל אביב הראשון למוזיקה! אבא גונג ומייסד הלהקה הוא היפי אוסטרלי העונה (לפעמים) לשם דייויד אלן. בסיקסטיז אלן היה חלק מהרכב פרוגרסיב ג'אז פסיכדלי גאוני בשם The Soft Machine יחד עם Robert Wyatt ו- Kevin Ayers שהגיעו היישר מסצנת קנטרבורי המוזרה. Gong הם מחלוצי הספייס רוק, מעין תת ז'אנר של רוק בריטי פסיכדלי במיוחד המערבב השפעות של פרוגרסיב רוק עם פולק, ג'אז, סינטיסייזרים ואסיד, המון המון אסיד. עומדות להגיע לכאן פיות תה שעפות בתוך קומקומים ויהיו גם גמדים. גונג המיתיים פשוט לא אמיתיים. יום בהיר אחד בשנת 1967 החליטו סופט משין לטוס מאנגליה לארה"ב. כשהגיעו לשם, האמריקאים לא נתנו לדיויד אלן האוסטרלי להיכנס למדינה והוא נאלץ לחזור חזרה לאנגלייה… Soft Machine המשיכה לאמריקה ואלן נשאר להקים את משפחת גונג המשוגעת שלו.
Part 1 in the Radio Gnome Invisible trilogy - Flying Teapot
נוסע עם חברי הטוב, עמרם500, חזרה הביתה אחרי עוד הופעה מוצלחת של קרוסלה. עמרם מכניס דיסק של פיית' נו מור למערכת – King For A Day Fool For A Lifetime, פייבוריט משותף של שנינו. תוך כדי מתפתחת בינינו שיחה על הופעות, על פיית' נו מור ועל איך שהיינו משתוללים כמו בני חמש עשרה אם רק היינו זוכים להיות באחת מהופעות האיחוד שלהם. יומיים אחרי אני מרים טלפון ל-500 וצועק עליו: "עמרם, שת'לא מאמין! עמרם אתה בוכה חמוצים עמרם, פיית' נו מור מגיעים, התחילה מכירת הכרטיסים!" כמובן שקנינו מיד, הרי אחרי הכל גדלנו וחונכנו על האלבום המושלם הזה.
פסטיבל המוזיקה של הייניקן היה ללא ספק פסגת עונת ההזעה של 2009. איזה שבוע טירוף עבר עלינו, כל כך הרבה מוזיקה הייתה לנו לחוות – FNM, MGMT, Dinosaur Jr, Monotonix, וסט של LCD Sound System ושם זה רק התחיל – גם Jazzsteppa ו- Allen Ellien הגיעו ארצה מברלין כדי לוודא הריגה… בשבת, כבר נראיתי כמו גופה. גופה עם חיוך מטופש (של ילד בן חמש עשרה).
עמי שליו ממונוטוניקס מזיע על איזה מישהו שנראה די מבסוט מזה / צילום: דימה וזינוביץ'
פורסם בקטגוריות הופעות בתאריך 2 בספטמבר, 2009 מאת אורי זר אביב – תגובה אחת
the Jazzsteppa live experience will blast ya
את Jazzsteppa אני מכיר כבר פחות או יותר שנתיים, אבל רק ביום שישי האחרון סוף סוף יצא לי ללכת לראות אותם בהופעה חיה. כל כך נהניתי. מוזיקה שעושה לי את זה בד"כ מורכבת מהכלאה של סגנונות מוזיקליים שונים, סגנונות שאני אפילו לא חייב לאהוב בתור ז'אנרים העומדים בפני עצמם. לדוגמא, קשה לי להגדיר את עצמי כחובב גדול של ז'אנר הג'אז הקלאסי, אך אני לגמרי מודע לנוכחותו ההכרחית בהמון מההרכבים שאני כן אוהב. ג'אזסטפה הם דוגמא מצויינת להרכב שיודע לערבב. המשך קריאה »
