אור בזויות

אתמול בסביבות שתיים בלילה, חבר שלי, הידוע בכינויו "המלשין", הקפיץ אותי הבית אחרי עוד שישי מבוזבז של בהייה בערוץ ביפ. כשעצרנו ברמזור אדום, ניסיתי לצעוק א'מ'מצב אח שלי – לחבר אחר שבדיוק סגר את הקיוסק שבו הוא עובד בצידו השני של הכביש, אך ללא הצלחה. קשר העין/אוזן בינינו הופר ע"י רכב עם שלושה ערסים בני 19 ככה, שנעמד גם הוא ברמזור עם פול ווליום במערכת. בלית ברירה קלטתי את המילים של השיר וצעקתי לנהגוס: "בואנ'ה מה זה זה השיר החזק הזה? מי שר אותו?" הוא הוריד את הווליום ואמר לי: "אההם, לא יודע". "טוב עזוב אותך תגביר תגביר" אמרתי לו, כולי מבסוט.

אני חושב שמה שהתחיל את כל הקטע הזה בישראל, של לשיר את המילים הכי מפורשות שרק אפשר, היה השיר ההוא "רוצה בנות", שהיה להיט ארור לפני כמה שנים. אולי זה ז'אנר שהתפתח בעמידה ברמזורים. רוצה גם להפיק להיט? כנס לראש הכי סטריאוטיפי של קהל היעד שלך, וכתוב שיר נטול התחכמויות עם המילים שהוא הכי יכול להתחבר איתן. במקרה של ערסים בני 19 זה יהיה וודקה, חיזוקים ובנות שנותנות. ת'אמת שהנושאים האלו מדברים גם אלי אבל בחיאת ראבאק, מה אם איזושהי הסוואה אמנותית. תנו לי איזה ביט.

נון.ביט. - קטע מתוך הסרט Wild Angels מ-1966, שסומפל לתוך השיר Loaded של פריימל סקרים כמעט שלושים שנה מאוחר יותר. נראה שהתוכן של "לא יכול לישון" ושל Loaded פחות או יותר זהה. אלו רק החיזוקים שמשתנים בהתאם לזמן ולמקום.

Loaded by Primal Scream (Screamadelica 1991)
 

נ.ג. – מי משיג לי את "לא יכול לישון" על mp3?

?!Limited Edition

ערק, האסיד של תרבות השתייה הישראלית קופץ דור ומכה שנית. ערק הפך כבר מזמן מעוד איזה טרנד אלכוהולי חולף לשיכר הרשמי והבלתי מעורער של המדינה. חברים וחברות, שיפכו את הוודקה-רדבול על הגויים, עברנו לערק תוצרת בית. הערק פותח ממש כאן, בישראל ובשכנותיה הערביות ונעשה בשנים האחרונות לכה פופולארי שנפתחו לכבודו קבוצות בפייסבוק והוא אפילו הספיק כבר לזכות בפסטיבל מוזיקה בנגב על שמו (פסטיבל הערק… נו מה). אגב, משמעות המילה ערק (ערבית) הינה "זיעה" (!) וזאת בשל תהליך הזיקוק באידוי וטפטוף.

אם כן, "הזיעה" שכולנו כל כך אוהבים ללגום מיוצרת על בסיס צמח האניס, בדומה למשקאות  כמו אוזו והראקי היווניים. בדור הראשון למדינת ישראל  הערק היה מזוהה בעיקר עם ערבים ועם יהודים ממוצא מזרחי ועד לפני כמה שנים סבל מאפליה עדתית ויוקרה אפסית. אך לא עוד! לא עוד אסוציאציות לזקנים חסרי עיניין עם לוח שש-בש ואינסוף זמן. אין לנו יותר מה להסתיר! כולנו מתים על הבקבוק המעפן הזה שפשוט לא מסוגל לשמור על התווית שלו במקומה. אם כן, בקבוק זיעה הוא לא מצרך יקר והרי כולנו תפרנים כאן במדינה בכלל ובמכללה בפרט (פוסט זה פורסם לראשונה בעיתון של הבינתחומי…). בפיצוציה הכי תאוות בצע בעיר, בקבוק לא יעלה לכם מעל ל – 30 ש"ח.

דבר מוזר ששמתי אליו לב לגבי התופעה המדאיגה/משמחת לבב אנוש הזאת הוא שהערק ממש דילג על הדור השני של המדינה. כלומר, צעירים מתים על זה, זקנים מתים מזה, אבל ההורים שלכם לא. הם ישתו איזה משקה אחר על בסיס אניס, סביר להניח מתוצרת צרפתית (פסטיס או פרנו). זה עדיין עניין היוקרה אני מניח. כיום, הערק לא מזוהה יותר כמשקה "אפריטיף" לפני סעודה מאורגנת אלא "בדרך אל מר חבר, בקיוסק עוצר, מעמיס אניס, אשכוליות וריזלה" – שרים להקת הדג נחש בשיר – "מה נעשה" (מתוך  "חומר מקומי"). השיר קליל ומצחיק אך באותו הזמן מוחא כנגד תרבות הצריכה המקומית. אז כשהתענוג זול, שליטה עצמית הופכת יקרה מפז. זו העלית של התחתית שכולנו אוהבים.

דור ראשון:

דור שלישי:

• מה הקשר של כל זה למוזיקה? הם הולכים טוב ביחד…